שאלה:
דנו תוך כדי לימוד במסכת מועד קטן דף ח: בעניין כוכים וקברים , השאלה הייתה קודם כל מה ההגדרה של כוכין , דבר שני באיזה אופן בנייה בקומות מותרת והאם יש דעות שאוסרות בכלל בנייה בקומות? חציבת מערה וחפירת חורים בקירות על מנת לקבור שם זה נקרא כבנייה או כדבר טבעי ומותר?
תשובה:
שלום וברכה
הכלל הבסיסי הוא שקבורת שדה טובה, ולענין זה אין הבדל בין כוכים שבתוך מערה תת קרקעית כפי שהיה מקובל בימי קדם, או קבורה בקומות בתוך האדמה [כפי שמציעים היום במקומות הרוויים שבני זוג נקברים אחד על גבי השני, הראשון בעומק ממש והשני על גביו], זה בסדר. מה שדחו הפוסקים הוא קבורה בקומות על גבי הקרקע, שם המציאו פתרון לבנות בנין של ממש, ולפזר שם כמויות אדמה בכל המקומות שתהיה מחוברת לאדמה למטה, וכביכול יחשב כקבורת שדה, ואת זה דחה הגרי"ש אלישיב בחריפות רבה.
מקורות:
בשו”ת בית יצחק יו”ד ח”ב סימן קס כתב בתחילה שאפשר לקבור בבנין רב קומות ורוצים לקבור בתוכו. אולם, בתשובה שלאחר מכן חזר בו והביא ראיה מדברי הר”ן בחידושיו לסנהדרין דף מו ע”ב, וז”ל: רמז לקבורה מן התורה, כלומר שצריך קבורת קרקע ואין אדם יוצא מידי חובת קבורה אלא בקבורת קרקע. ולא שתהא הקבורה ממש בקרקע ,שלא יצא יד”ח אם יקבור ארונו בקרקע, אלא הכוונה בקבורת קרקע מפני שהוא תכלית הענין, שאין לך גניזה גדולה הימנו. וכן הי’ מנהג התלמוד בקבורת הכוכין, שהיו נותנין שם המת כשהוא מונח בארון .אבל מפני שאמר הכתוב כי עפר אתה ואל עפר תשוב, ואמרו בהגדה שהעפר הוא רפואתו טוב לקיים בו קבורת קרקע ממש שלא בהפסק. וכן מנהגינו בגרוני’ ובגלילותיה ע”כ לשון הר”ן.
ומדברי הר”ן האלו הוכיח הבית יצחק ש”תלוש ולבסוף חיברו” אינו נחשב כקרקע לענין זה, משום שצריך כי עפר אתה ואל עפר תשוב, וא”כ אף בבנין שע”ג הקרקע שהעפר הוא עכשיו מחובר לקרקע עולם משמע מדברי הר”ן שאינו מועיל, ומשום שצריך להיות דוקא בתוך קרקע עולם שהיה מחובר מעולם קבורה משום כפרה ולכן יש להטמינו בארץ.
וז”ל הרמב”ן בתורת הבית על הגמרא הנ”ל הובאו דבריו בב”י סי’ שס”ב: נמצינו למדים שהעושים ארון למת ומניחו בבית הקברות אינה קבורה ובכלל מלין מתו הוא ועובר עליו ואם עשה ארון וקברו בקרקע אינו עובר עליו אעפ”כ יפה היה לקברו בארץ דקבורת ארץ ממש מצוה כצואתו דרבי ואפילו בחו”ל ומה שנהגו חכמי התלמוד בארונות לאחר עיכול הבשר הוא או שהיו נוקבים ארון לארץ עכ”ל הרמב”ן וז”ל הטור שם א”ר יוחנן מנין לקבורה מן התורה פירוש שצריך לקברו בקרקע ולא יתננו בארון ויניתנו כך ת”ל כי קבר תקברנו בצואתו של רבי אמר ותהי ארוני נקובה לארץ פירוש שיטלו דף של הארון התחתון וישכיבוהו על הארץ שקבורת קרקע מצוה וכו’.
וז”ל האגרות משה סי’ קמ”ג: הנה ודאי שלבנות מאזאליאם שהוא בנין עם כוכים שנבנו בו להניח שם מתים הוא איסור גדול, דהא צריך לקבור בקרקע דוקא וממילא פשוט שחייבים לפרסם האיסור אשר שום איש מישראל אסור להניחו במאזאליאם אם מהני תרי איסורים הגדולים עבירת לאו ועשה על כל יום ויום לצד החטא הגדול שיצערו המתים, ופלא גדול איך מכרו לדבר מנוול כזה ואף אם הוא נכרי ורשע לא היה לו למכור לזה עכ”ל.
כמו כן, כתב הגרי”ש אלישיב בתשובותיו ח”ב סימן מד, שאין לעשות כן והטעם דאמרינן בסנהדרין דף מו ע”ב קבורה משום כפרה כי היכי דתהוי ליה כפרה בהטמנה זו שמורידים ומשפילים אותו בתחתיות. זאת ועוד ההצעה לבנות בתי קברות בבנין של מספר קומות היא שינוי ממנהג העבודה שנהגו עד כה. וציין, שבשו”ת דודאי השדה סימן ל כתב שמנהג קבורת המת הוא חמור משאר מנהגים ויש להקפיד בפרטיו ביותר. ואף שבחו”ל נהגו לקבור זה על גבי זה ודאי אין דנין מאי משאי אשפר ושם לא היו להם קרקעות לקבורה.
