קריעה על ראיית מקום המקדש

שאלה:

מה הדין למי שלא ראה את הכותל ובית המקדש 30 יום ,האם חייב קריעה

תשובה:

שלום רב

אכן, ענין זה נוהג בזמנינו, ומי שלא ראה את מקום המקדש שלושים יום יש לו לקרוע. תושבי ירושלים שרואים מרחוק וכו' נהגו להקל בזה..

מקורות:

על ראית הכותל שהוא חורבן המקדש כתבו רוב הפוסקים להחמיר ולקרוע וכמ”ש בספר ברכת יהודה (ברכה, או”ח סי’ מה) וספר תל תלפיות על דיני קריעה בראית מקום המקדש, ואולם מנהג רוב העולם שאין קורעים, ובשו”ת משנה הלכות (ח”ו סי’ קו) ומועדים וזמנים (ח”ז סי’ רנז) והגאון רבי שריה דבלצקי (זכרון בצלאל עמ’ קמה) כתבו שהמקילים יש להם על מי לסמוך, אף שמעיקר הדין כמובן יש לקרוע.

לכתחילה יש לקרוע טפח בבגד העליון שעליו, אך אם חס עליו יכול להסירו ולקרוע טפח בחולצתו, ובדיעבד אם קרע בגופיה יצא ידי חובה.

בכל מקרה יכול לקחת בגד מיוחד שאינו חס עליו ויקרע בו טפח, ויכול אחר כך להסירו. ואם משתמש בבגד שקרע בו פעם אחת אין צריך לקרוע עוד טפח אלא להוסיף בקריעה משהו.

המנהג בקריעה זו הוא כדעת הראב”ד פ”ה מתעניות הלכה י”ז שדינה כדין קריעה על שאר קרובים (ולא כדעת הרמב”ם והמחבר שדין הקריעה כדין קריעה על אביו ואמו שצריך לקרוע עד כנגד לבו) כן כתב בספר ארץ ישראל עמוד ס”ט ובארחות רבינו בשם הקהילות יעקב. ובשולחן ערוך ביו”ד סי’ ש”מ סעיף ט’ הובא דין הקריעה על אביו ואמו, ובפת”ש שם כתב שבדיעבד אם קרע בבגד התחתון יצא יד”ח. ובעקרי הד”ט יו”ד סי’ ל”ו אות א’ הביא בשם הפוסקים שיכול ללבוש בגד מיוחד לצורך הקריעה, וכן יכול להסירו לאחר הקריעה כמבואר בהלכות אבילות על שאר קרובים.

הקריעה בכותל נוהגת גם בנשים אך לא בקטנים לפני בר מצוה, ראה ארחות רבינו ח”ב עמוד קמט שהביא: “בנוגע לנשים אם מחוייבות לקרוע הורה מו”ר לזוגתו הרבנית ע”ה שתקרע רק פעם אחת בעת שתראה את הכותל ואמר לי מו”ר אע”פ שבנותיו הלכו יחד עם מרן החזו”א ועמו לכותל ואחת כבר היתה בת מצוה ולא אמרו לה לקרוע רק בנו שהיה לאחר בר מצוה קרע מ”מ זה לא ראיה כי אפשר דלאו אדעתיה דמרן שכבר גדולה”.

יש שנהגו שלא לקרוע בכל יום שאין אומרים בו תחנון, אולם בס’ הליכות שלמה ח”ג פרק טו ארחות ההלכה הערה 45 כתב בשם הגרש”ז אויערבך שאין למנהג זה כל מקור, אולם בס’ ארץ ישראל סי’ כב אות יא שאין לקרוע בערב שבת אחר חצות וביום הפורים, וכ”כ בשו”ת בצל החכמה ח”ה סי’ יב, ולדבריהם אף בחנוכה אין לקרוע, ובימים אלו שהזכרת שאחר שבועות, ובשו”ת אגרות משה או”ח ח”ה סי’ לז כתב שאף שאין מקור למנהג זה – אין לשנות. כך שלהלכה נראה להקל אף שלא ידוע מקורו של מנהג זה.