הכאה בכוס כדי לברור את הגרגירים מהקפה בשבת

תודה לתשובה המהירה אשמח למקורות הפסיקה של כבודו
בברכת התורה
רום הראל

ומצד ברירה בכלי נראה שאינו נחשב כל שאינו ניכר וכמו המוזג מן הקד' כל שאינו בורר הניצוצות.

ואם תאמר ששאני המכה בכוס ששם רק הגרגירים שוקעים מכח מכתו, י"ל שאם נשים בכוס אחד שני נוזלים שווים בעלי צבעים שונים המופרדים זה. מזה (לדוגמא מים אדומים על גבי מים צהובים) ואם ניתן מכה לכוס האמורה ע"י הכאתה בשולחן, הנוזלים יתערבבו זה בזה.. כל שגם מצד זה אין פה ברירה והפרדה אלא הגרגירים ממשיכים להיות שרויים בנוזל שהקיפם דומיא לזבוב בכפית או חלקי סרדינים בשמן (ילקוט יוסף שבת חלק ג שיט הלכה נב)

בס"ד

אם כבודו אינו מבין את דברי במציאות אנסח זאת כשאלות הלכתיות:

1. האם ידוע לכבודו מי מגדיר מהי הפרדה הנחוצה למלאכת בורר?
2. האם כשיש לו כוס נוזלת מתחתיתה (הכוס מאבן או מחומר שאינו מקבל טומאה מחיצוניותו, ודחף למקום החור שרץ מת שנוגע במשקע הקפה, האם טימא בכך גם את נוזל הקפה, אם כך האם מדובר בהפרדה?
3. האם בהכאת הכוס (כשרוצה לזרז את שתיית הקפה ואין אפשרות לשתיה בלי המתנה לשקיעה) ומתכוון בפעולתו להציף את מימי הקפה ע"מ לשתותם לאלתר, האם בזה אין הוצאת אוכל מתוך פסולת ושרי?
4. האם באופן המקורי של הפעולה (רצון להשקיע את גרגירי הקפה הצפים) אין היתר כיוון שאין בגרגירים הצפים שיעור ואפילו לא חצי שיעור וגם לא בריה או משהו אחר שיכול להצביע על ברירה?
5. האם אינו נחשב לברירה במין אחד?
6. אם ראוי לשתיה גם כך, האם מותר לסננו במסננת בשבת? או בפילטר נייר שעשוי לכך? דומיא לקיסמין?
ילמדנו רבינו…
בתודה מראש
רום הראל

במחילה מכבוד תורתו…
כבודו חזר בו ממצב הגרגירים המעטים הצפים המפריעים לשתית הקפה, דומיא לקיסמין הצפים ביין ששרי אפילו לסננם ואין בכך בורר.

נשארה השאלה אם יש שכבה עבה של גרגירי קפה צפה (באופן שאי אפשר לשתות) מה דינה?
כבודו טען בתשובתו שיש לחשוש מבורר
ואני הקטן אחלוק וכבודו יוריני איפה אני טועה, כי תורה היא וללמוד אני צריך.

לכתחילה התכוונתי לשאול לבעיית הקפה אם יש הבדל הלכתי במעמד הקפה שצף, למשקע הקפה, השקוע שכן שניהם מעורבים במימי הקפה. וגיליתי להפתעתי שאולי מעמדם שווה, אלא שיש חולקים אם הם מעורבים (ט"ז וסיעתו) או מבוררים (מהריט"צ והביא אותו באר היטב וגם בביאור הלכה וגם החזון איש צידד בו בסימן נ"ג). אבל לא מצאתי דעה מעורבת הטוענת (כדעת כבודו) שבעוד שהגרגירים צפים בעובי ואין אפשרות שתיה, זו מצב מעורב, בעוד שהמשקע שקוע הוא מצב מבורר. וכבודו יוריני היכן בדיוק זה כתוב.

אז לדעה זו (שאין הבדל בין מצב שקוע לצף) אין כאן בורר מכיוון ששבורר מחייב שינוי במצב התערובת וכאן יש מצב אחד, מה לי צף מה לי שקוע.

ולמאן דאמר שיש מצב כזה (צף מעורב ושקוע מבורר), גם לזה יש צדדי היתר:
1. החזון איש באותו סימן (נג) התיר גם שימוש בתיון למרות שעל פתחו יש מסננת. וההיתר הוא מחמת שהכלי אינו עשוי לברירה, והשימוש הוא לאלתר, ולכן שרי וכלי כזה דומיא לשימוש ביד. גם כאן, הכלי (הכוס) אינו מיועד לברירה, והפעולה היא לשתיה מיידית, ולכן יש להתיר מאותה סיבה.
2. צד נוסף להתיר הוא מצד ספק ספיקא מרובע (ספק ספק ספק ספיקא בדרבנן לקולא). הקפה הצף ספק ברור ספק מעורב, ספק שני הוא אם יש שיעור ברירה (הרמב"ם שבת ח' י"ד מחייב סינון במשמרת בשיעור גרוגרת) וספק נוסף אם יש הפרדה בפעולת השקעת הגרגירים המרובים. ועוד ספק (רביעי) אם משקע הקפה הוא פסולת לדעה של המ”א (שיט סק”ה) מבואר שעלים שראויים לאכילה ע”י הדחק אין בהוצאתם איסור דאורייתא אף שבורר הפסולת מן האוכל, כיון שראויים לאכילה לא הוי פסולת גמורה. וכן נראה לכאורה בתוספות קלד. וכך גם כתב הגר"ח נאה (קצות השולחן סימן קכה בדי השולחן ס"ק כ"א). אם נחבר את כל הספיקות הללו (גם אם כבודו יוריד לי שני ספיקות) נקבל היתר של ספק ספיקא (מרובה) לקולא, מכיוון דהאיסור, אם קיים, הוא מדרבנן. זה שהמשנה ברורה אסר הוצאת זבוב להחמיר כדעת הט"ז וסיעתו הוא מכיוון שמדובר באיסור תורה (הוצאת הזבוב מהמשקה) ובזה אזלינן לחומרה. כל זה מדובר כשהאמצע הקפה צלול (פחות או יותר).

נשאר לדון מה המצב כשהקפה עכור באמצעיתו (לא בשקוע ולא בצף) לעניות דעתי יש לדמות זאת ליין בין הגתות, ש"זה רק עניין של זמן", עד שיצטלל ומכיוון שראוי לשתיה גם ככה, וניתן גם לסנן כדברי המחבר (שי"ט י'): "ויין מגתו כל זמן שהוא תוסס טורף חבית בשמריה ונותן לתוך סודר" עכ"ל. ומוסיף הביאור הלכה במקום: "מפני שאז לא נפרשו השמרים מן היין יפה יפה וכל היין גוף אחד הוא על כן לא שייך שם ברירה אפילו אם יסננו"… (מעניין מאד הלשון טורף, האם לא הכוונה שמנענע בחוזקה?).
עד כאן ידי מגעת ומאידך יורנו רבינו היכן ובמה אני טועה…
בברכת התורה

תודה על התגובה החמה.
חסרים לי שני דברים בתגובת כבודו.
1. עניין היין בעת הגתות האם ניתן לדמות זאת לקפה עכור בלתי מסונן שכמו יין עכור הוא "עדיין גוף אחד" ען שמריו ולכן מותר לסנן למרות שזה מתקן את היין לשתיה ללא ספק. וכך יהיה הדין לקפה.
2. מדוע עניין התיון של החזו"א לא רלוונטי. נהפוך הוא בתיון אני מרוקן סנס לתוך כוס אחרת (פעולה מקדימה שאז נבררים העלים מהתמצית או להפך) ורק אז שותה, פה בקפה, אינני מפריד את הגרגירים הצפים המרובים או את המשקע מהכוס אלא שותה מאותה כוס, ולכן לעניות דעתו זה ק"ו. ולכן הבאתי את התיון חוץ מזה שכיוון שיש פה ברירה בכלי שאינו מיועד לברירה לפי החזו"א זה כאילו ברירה ביד ולאלתר, ואם מוסיפים שיכולה להיות כוונתי לתקן את המשקה באופן של להציף את המים ע'ג הגרגירים שמפריעים לי לשתות, אזי יש לי גם אוכל מתוך פסולת. יוצא שיש לי את שלושת מרכיבי ההיתר של אוכל מתוך פסולת, ביד, ולאלתר לשימוש מיידי ולכן חשבתי לעניות דעתי שהציון של החזו"א רלוונטי לשאלה.
3. בקשר לשביתת השבת שכבודו הביא אשמח לעיין אם כבודו יתן לי ציון מקום יותר מדוייק.
בתודה מראש
זוהי רק תגובה חלקית אבל אם אסתפק בעוד אעלה תגובה נוספת

אגב לא מדובר בקפה עם חלב (רק חסר לי חביצה מספיק מסובך גם ככה)

אתמול מישהו בבית המדרש הזכיר שיש אור לציון הסבור שכל כלי הוא כקנון ותמחוי, אינני יודע מראה מקום אלא שיש בזה סייעתא לרב.
מה שמעניין אותי כרגע הוא עניין ההקבלה (או מה ההבדל) בין יין לקפה.
בשניהם מוכנס נוזל (ביין – מיץ ענבים, בקפה – מים) בשניהן מתווסף טחון (או בשפת הגר"ח נאה שחוק) (ביין זה שמרים בקפה זה הקפה עצמו), שניהם עוברים רתיחה (גם בשפת הביאור הלכה הוא מתייחס לתסיסה כאל רתיחה), בשניהם יש להם "שלב עכור" שאי אפשר לשתות בלי סינון. ו"לאחר זמן" המשקה מצטלל ובתחתיתו מופיע משקע (ביין שמרים בקפה משקע הקפה), מכאן עולה השאלה שאולי מה שהביאור הלכה אומר לגבי יין עכור שהוא מין אחד וניתן לסננו “ויין מגתו כל זמן שהוא תוסס טורף חבית בשמריה ונותן לתוך סודר” עכ”ל המחבר. ומוסיף הביאור הלכה במקום: “מפני שאז לא נפרשו השמרים מן היין יפה יפה וכל היין גוף אחד הוא על כן לא שייך שם ברירה אפילו אם יסננו”…
האם לא ניתן לומר בגלל הדימיון הרב, שדין אחד להם בעכור? ואם לא (כל הבנתי שזו דעת רבינו) ינמק כבודו מה טעם ראה לחלק בינהם.

… התסיסה מתבצעת במכלים גדולים שאליהם מועבר התירוש. שימו לב, התהליך הזה אינו קורה מעצמו אלא דורש את השתתפותם של שמרים, שהם פטריות חד תאיות זעירות. השמרים האלה הם אותם שמרים שאיתם אופים עוגות ולחם, וגם מייצרים בירה. הם נמצאים על קליפות הענבים, ובזכות זה יכלו לייצר יין כבר בימי קדם, עוד לפני שהבינו מדוע התירוש תוסס והופך ליין.
היום נוהגים להוסיף שמרים שנבחרו, שופרו ונבדקו במעבדה, ולא לסמוך על שמרי הפרא, משום שכך ניתן לשלוט על טעם היין ולקבל בכל פעם את אותה תוצאה ללא טעמי לוואי בלתי רצויים. בכל אופן, היצורים הזעירים האלה רעבים כל הזמן. לכן, מרגע שמכניסים אותם לתירוש הם מתחילים לאכול ולזלול את כל הסוכר שנמצא סביבם.

http://m.ynet.co.il/Articles/3849763

תודה על הלימוד היה שלום

איסור ערבוב קפה שחור בשבת ובכלל הכנה אלא רק בתנאי שאם לאחר שפיכת המים על הקפה וללא ערבוב הגרגירים עדין יהיה הקפה במצב ראוי לשתיה ניתן יהיה להתיר וכל אחד צריך לבדוק את עצמו
וחשוב לשים לב ראוי גם מבחינת החום וכל אחד לפי שמקפיד
שבפועל לפחות חצי מהאנשים אוהבים לשתות חמים ולא אוהבים לאכול גרגירים ולכן יעברו על איסור תורה.