שאלה:
שלום,
מרן בשו"ע בסימן ד סעיף ב, מחייב נטילת ידיים בשחרית מדין רוח רעה ( כמו רש"י בגמרא שבת קח ע"ב).
(ואמנם בסימן צב,ה וכן בסימן רלג סעיף ב, מדבר על טילה משום נקיות.)
לעומת זאת, רשב"י בגמרא (נדה, יז) מחייב "מיתה" על שום, בצל וביצה קלופים שעבר עליהם הלילה משום רוח רעה. הרמבם, הטור ומרן השוע לא הביאו דין זה להלכה.
ולכן שאלתי: מדוע מרן בסעיף ד כן מזכיר רוח רעה ואילו בשמירת נפש (יו"ד קטז) אינו מזכיר מאומה הגם שמדובר ברוח רעה.
תשובה:
שלום רב
כנראה שהואיל ונטילת ידים בוקר בלאו הכי היא מצוה, משום נקיות לתפילה או משום בריה חדשה, אלא שמשום רוח רעה יש לדקדק לעשות זאת ג פעמים לסירוגין לכך הוזכר הענין בשו"ע בסי' ד, משא"כ בדברים האחרים שהזכרת שאין להם כל שורש בכל ההלכה וכל הענין מתחילה ועד סוף הוא רק משום סכנה בלבד.
ערב טוב.
