שאלה:
שלום רב,
האם יש חיוב יחוד בסריס, ואם כן מה מקורו?
תשובה:
שלום רב
ראה שו"ת משנת יוסף ח"ח סי' צג שדן בזה בארוכה, על פי חקירתו שם אם איסור ייחוד הוא רק משום חשש ביאה או גם משום שאר איסורי קירבה כמו חיבוק ונישוק, ומצדד בזה בראיות לכאן ולכאן.
בשו”ת ציץ אליעזר (ח”ו, סימן מ, פרק כב, ס”ק ח) כתב הרב אליעזר ולדנברג שלאור דברי הרמב”ם הנ”ל, לפיהם איסור ייחוד תלוי בחשש שיביא לידי גילוי עריות, שאין איסור ייחוד במי שאין לו גבורת אנשים, או בזקן שתש כוחו באופן שאין חשש שיבואו לידי גילוי ערוה (והוכיח כן מדברי ‘קרית מלך רב’, ועוד מקורות).
בתשובה אחרת (ח”ז, סימן מו, אות ב) הביא את מה שכתב לו הרב אלישיב שליט”א בעניין זה, שהוכיח משו”ת זית רענן (ח”א, אה”ע סימן א) שאין להתיר ייחוד אף למי שאין לו גבורת אנשים, אבל בתשובה שם סתר את הראיה. במקום שלישי (חלק יב, סימן סז, אות ב) הביא הרב ולדנברג את דברי ה’חתם סופר’ בדרשותיו (דרוש לחנוכה שנת תקס”ד) שמה שיוסף לא חשש מלהתייחד עם אשת פוטיפר הוא משום שחשב את עצמו כמי שאין לו גבורת אנשים, והותר בייחוד.
בשו”ת אגרות משה (אה”ע ח”ד, סימן סה, אות י) הסכים ליסוד הדבר שאין איסור יחוד במי שאין לו גבורת אנשים, אבל כתב שבאופן כללי אין להתיר איסור יחוד במי שזקן וחלוש, כי גם בזקנים וחלשים יש אפשרות שתתעורר תאוותם (כמבואר בגמרא קידושין פא, ב). ומכל מקום בסריס יודה שמותר.
רק בנוגע למי שנתקבע על-פי רופאים שאינו יכול להתקשות ולבעול מחמת מחלתו וחולשתו, פסק שמסתבר שאין איסור יחוד. על דרך זו מבואר בספר ‘דבר הלכה’ (הוספות לסימן ב, סעיף ט) בשם ה’חזון איש’, שגם בזקן מופלג יש איסור ייחוד, והביא שכן כתב בשו”ת דברי מלכיאל (ח”ד, סימן קב).
