המתת חסד / טיפול בחולה סופני

שאלה:

בס"ד.
שלום,
אתמול שמעתי בירור רב דיין שקיבל טלפון ממישהי ששאלה אותו (היא לא מכירה את הדיין וזאת פעם ראשונה שהתקשרה אליו ) אם מותר להפסיק חיים לזקן בן 88 שעבר אירוע מוחי ל"ע שסובל מאד. והדיין הנ"ל ענה שמותר לנתק אותו מהמכשירים ולתת לו למות מעצמו…
האם יש איזה בסיס לפסק של דיין זה?
לאור המהירות שזה מיהר לפסוק לשואלת את ההלכה ובלי לחקור יותר מדי נראה לי שיש פה כשל חמור של יראת שמים מצידו.
אודה לעזרתכם בהתרת הספיקות.
ערן.

תשובה:

שלום רב,

ברור שזה רציחה ממש. מאחר שהוא עכשיו חי וע"י ניתוק המכשירים הם מפסיקים את חיות, אין כל ספק באופן זה מדובר ברציחה ממש וקשה לי להאמין שכך רב השיב. יש שאלה לפעמים האם מחוייבים אנו לחבר אותו למכשירים כשהוא במצבו וגם חסר כל סיכוי, וזו שאלה כבדת משקל שיש להתייחס אליה כל פעם באופן פרטני ולא ניתן להשיב תשובה כללית כזו. אולם לנתק בפועל מהמכשירים שע"י זה הוא ודאי ימות, זו רציחה.

בהקשר הזה כדאי לשים לב למעשה של שאול המלך ואופן פטירתו כפי שמבואר בנביא שמואל. שאול המלך חשש שיתעללו בו כשהאוייבים ימצאו אותו, לכן הפיל את עצמו על החנית אולם לא הצליח למות ע"י זה, ולכן הגר העמלקי שהיה איתו השלים את המלאכה והרגו. ועל כך דוד המלך העניש את את הגר העמלקי והרגו. ישנם כמה הסברים במפרשים מדוע שאול המלך רצה לאבד עצמו לדעת למרות שיש איסור חמור של מאבד עצמו לדעת. ושמעתי מהגאון ר' אשר וייס שליט"א שבשו"ע (יו"ד סי' שמה) כתב: "וכן גדול המאבד עצמו לדעת, והוא אנוס כשאול המלך, אין מונעין ממנו כל דבר". כלומר, לדעת השו"ע הסיבה שהיה מותר לשאול לעשות כן, או לפחות אין טענה עליו הוא מפני שהיה אנוס. ומה האונס שהיה לו? משום שחשש שיתעללו בו. דהיינו הפחד מהייסורים נחשב לאונס. לכן, יתכן שאם החולה עצמו היה מודע למה שקורה סביבו והיה מתנק עצמו מהמכשירים לא היינו דנים אותו כמאבד עצמו לדעת והיה נחשב לאנוס. אולם אחרים ודאי אסור להם וזה רציחה ממש למרות בקשתו של החולה (וזה בעצם המעשה של הגר העמלקי).

באופן כללי:

בכל הנוגע לטיפול שוטף, מזון בכל דרך, חמצן, ותרופות. לגבי חובת ההחייאה לחולה סופני טיפול בהקרנות ניתוחים וכדומה, נחלקו הדעות, ובעיקר כאשר החולה עצמו מעונין להמנע מטיפול, ראה שו”ת מנחת שלמה סי’ צא אות כד להגרש”ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו”ד סי’ שלט סק”ד, וראה הלכה ורפואה ב תשמ”א עמ’ קלא, שו”ת אגרות משה חיו”ד ח”ב סי’ קעד ושם חחו”מ ח”ב סי’ עג אות א. וראה עוד שו”ת בית אב”י חו”מ סי’ קנג. כל אלו הקלו על על פי ההבחנה הנ”ל, אולם לאחרונה התפרסם מכתב מרבני בני ברק שהחמירו בכל זה באופן גורף, וחייבו כל מתן רפואי אפשרי כולל החייאה, נראה לי שאין כוונתם שאכן זו חובה, אלא יותר כמתן גדר שלא יפרץ על ידי רופא פזיז מידי ודי למבין.

אולם חשוב לדעת, שאף שההבחנה הנ”ל נכונה באופן כללי, כל מקרה בענין זה נדון לגופו, כלומר ברור שהמדובר הוא דוקא בחולה סופני שבלאו הכי הנושא הוא רק להאריך את חייו ולא לרפאו, שאפם זה אפשרי ודאי זו חובה גמורה, גם אם הוא מבוגר וחלש… לכן בכל מקרה יש להתייעץ באופן פרטני עם רב מוסמך על כל דבר.

אגב, מבחינה פרקטית אמר לי פעם רופא בכיר בבית החולים שערי צדק, שבית חולים הוא קצת כמו בית משפט, כאשר הסניגור על החולה הזקן הוא בני משפחתו, ואם אתם לא תדרשו בשבילו מה שאפשר הוא יקבל הרבה פחות ממה שהייתם רוצים…

רפואה שלמה!