אם אחד כתב בצוואתו ציווי כל שהוא שאינו קשור לנכסים שלו אלא סתם הנהגה בעלמא .האם יש לזה תוקף הלכתי כל שהוא? והאם יש נפק"מ ביו אביו ,סבו ולשאר האנשים? אשמח למקורות. תודה.
תשובה:
שלום רב,
דין מצוה לקיים דברי המת נאמר רק על ירושה שהמוריש מוריש ליורשיו. ראה שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קסח.
וראה עוד בשו"ת נודע ביהודה (תניינא אבה"ע סי' מה) שנשאל על אדם שנטה למות לקרא לאשתו וביקשה שלא תביא את הבת לאחיו, ונשאל האם יש בזה משום מצווה לקיים דברי המת, ובתוך דבריו כתב:
ולא עוד אלא שגם הריטב"א לא אמר אלא במצוה על שלו אבל אם מצוה לאחר על של אחר ודאי ליכא משום מצוה לקיים דברי המת, והגע בעצמך ראובן צוה את שמעון שיתן משלו מנה ללוי מתנה ומת ראובן וכי יש שום הוה אמינא ששמעון יהיה מצווה ליתן ממונו ללוי בשביל דברי ראובן ואפילו שתק שמעון בשעה שאמר אליו ראובן כן פשיטא שאין על שמעון שום חיוב ולא שום מצוה לפזר ממונו בשביל דברי המת, והא נמי דכוותיה שצוה לאשתו על בתו הבוגרת ששוב אינה ברשותו כלל וא"כ אין על האלמנה שום חיוב או מצוה לקיים דברי בעלה המת כלל.
