לתרומות לחץ כאן

יום הולדת שבעים

מה המקור לחגוג יום הולדת, בכלל ומיוחד גיל 70 או 80
משה ליפשיץ
תשובה:

שלום רב

לגבי גיל שישים ושבעים יש שנהגו לעשות סעודה, ויש שאף היו מברכים שהחיינו על פרי חדש, גיל שישים משום שיצא מכלל חיוב כרת, וגיל שבעים משום שחיי אדם שבעים שנה, ראה במקורות.

על הפולמוס הכללי לגבי חגיגת יום הולדת ראה כאן.

מקורות:

תלמוד בבלי מסכת מועד קטן (דף כח עמוד א) רב יוסף, כי הוה בר שיתין עבד להו יומא טבא לרבנן. אמר: נפקי לי מכרת. אמר ליה אביי: נהי דנפק ליה מר מכרת דשני, מכרת דיומי מי נפיק מר? אמר ליה: נקוט לך מיהא פלגא בידך. וכו’  ע”כ.

ומבואר ממעשה זה דר’ יוסף עשה סעודה כאשר יצא מכלל עונש כרת שהוא מסתיים בגיל שישים. כמבואר שם בגמ’ לעיל מיניה מת בחמישים שנה זו מיתת כרת שישים זו מיתה בידי שמים. אך אמנם יש להעיר שאין כן דעת הירושלמי ביכורים פ”ב ה”א וכמו שזכרו כן התוס’ (שם ד”ה מת) דהירושלמי למד שכרת הוא בן חמישים מהפס’ (במדבר ד’) אל תכריתו את שבט הקהתי, ועבודתם עד חמישים ומיתה היא בשישים כמתח מדבר דכתיב שם יד יתמו ושם ימותו. ומבואר דהוא לא כתלמוד דידן שכרת הוא מחמישים ואילך עד גיל שישים. וכן כתבו התוס’ להדיא במס’ יבמות (ב. ד”ה אשת אחיו) שהירושלמי חולק עם תלמוד דידן (מו”ק כח.) כנזכר שאמרינן שמחמישים ועד שישים זו היא מיתת כרת. ונוכל לומר לפי הש”ס שלנו דמיתה בידי שמם אחר ס’ וקודם זמן כרת ע”כ. וע”ע בתוס’ ישנים שם אות ג’ מה דהביא קושיית הירושלמי שם גבי זקן שכבר בגיל חמישים שאכל חלב שמתחייב בכרת מי מודיעו שחייב כרת פירוש משום שכבר עבר חמישים? ומשני דמית פתאום. ומה שהק’ ותי’ בזה ולפי”ז מ”ש לבאר גמ’ דידן מו”ק בעובדא דר’ יוסף. וע”ע בתוס’ (שבת כה) ד”ה כרת מ”ש בזה וכדרך התוס’ הנזכרים.

ובשו”ת חכם צבי שאלה מ”ט דן בענין אי יש חיוב כרת לאדם מתחת לגיל עשרים. ושם בתוך דבריו כתב: גם הטעם שפירשו ז”ל והוא ירושלמי מגזרת המרגלים תמוה הוא דא”כ מבן שישים ומעלה נמי נימא הכי שהרי לא נגזרה גזרה על יותר מבן שישים כדאיתא ביש נוחלין ושמא לא ילפינן אלא מאי דכתיב בהדיא בקרא עכ”ל.

ולכאורה יפלא על חכם זה איך נעלם ממנו דברי הירושלמי שזכרנו לעיל שהוא עיקר מה דכתב להקשות כן ותי’ בכרת דיומי. כן ראיתי שהק’ הגאון אלעזר פעלקס אב”ד פראג שהק’ כן והו”ד בס’ שלום ירושלים על תלמוד ירושלמי בכורים פ”ב ה”א. לר’ נחום טרייביש ראב”ד ניקלשבורג. ושם הגאון המחבר כתב להשיבו ימחול מר כי לא אוכל להבין דקושית הירושלמי היא עבר שיתין וכו’ מה יהי’ עונשו של זקן שסרח וכי אתגורי אתגר, וע”ז משני שפיר דגם זקן נענש וכו’ וקושיית החכם צבי על שמביאים ראיה לפטור מכרת פחות מבן עשרים מדחא ענש השי”ת פחות מבן עשרים ש”מ שאינו בן כרת דא”כ יש לתמוה למה לא ענש את הזקנים מבן ס’ מיהת בעונש הראוי להם כתירוצא דירושלמי, דהא ודאי יש בהם חיוב, אלא דלא נתגלה לו טעם פטורם של יותר מבן שישי, א”כ ה”נ אין לנו ראיה מדפטרה פחות מבן עשרים דלא הוי בר עונש עכ”ל. ושם שוב חזר הגאון אלעזר פעלקס והשיבו שנית והעמיד תמיהתו על החכם צבי שנעלמו ממנו דברי הירושלמי מתחילתו ועד סופו מיירי מכרת, והוסיף על דברי הגמ’ עד כי אין בי”ד של מעלה עונשין וכורתין, ומה שתמה על הגמ’ תמה הירושלמי ומשני, ופירושו קשה לכוון בירושלמי, עיין מס’ שמחות פ”ג הי”א עכ”ד. ע”ש.

והנה לא זכרו שרים שכבר קדמם החיד”א בס’ עין זוכר (מערכת ב’ אות כג’) שהביא דברי החכם צבי והעיר על דבריו שנעלם ממנו דברי הירושלמי הנ”ל וברייתא דמס’ שמחות פ”ג שאמרו שם זקן שאכל חלב מי מודיעו שמת בכרת, אלא המת בג’ מת בכרת ע”ש. והנה יש להוכיח דהירושלמי והברייתא הנ”ל מיירי אפי’ בזקן בן שמונים, דאל”כ אכתי יש לשאול זקן בן שמונים שאכל חלב מי מודיעו שמת בכרת, ומה שאמרו במו”ק שבן שמנים שמת פתאום הוי מיתת נשקה, זה רק כשלא חלה אבל בחלה ומת, איכא כרת דיומי אפי’ בהגיע לגברות ע”ש. וצ”ע.

וביסוד מחלוקת הירושלמי והבבלי בגיל עונש כרת ראית אור למ”ש הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ”ל בס’ אור לציון על מס’ יבמות ב. ע”ד הרמז דידוע דהעובר עבירה בארץ ישראל ענשו חמור יותר, כיון שקדושתה יותר מחו”ל (עי’ כלבו סי’ קכ”ז) ולכן הירושלמי שהוא תלמוד ארץ ישראל החמיר יותר, דכרת הוא בן נ’ והבבלי הקל דהוא בן ס’. עכ”ל, ודפח”ח.

בס’ חסד לאלפים כתב שכשהגיע לשישים שנה ראוי להודות לה’ ולברך שהחיינו בלא הזכרת שם ומלכות, משום שיש מחלוקת אם מברך שהחיינו, או שילבש אז בגד חדש ויברך שהחיינו לפטור גם מה שהגיע לגיל שישי, ויתן הודאה לשעבר ויתפלל על העתיד. וע”ע בס’ בן איש חי פ’ ראה מ”ש בזה.

אי הוי סעודת מצוה

בשו”ת חוות יאיר סי’ ע’ כתב אע”פ שנראה שצריך לברך שהחיינו, מ”מ לא יחוייב שיהי’ סעודת מצוה ויש להסתפק בדבר, לכן ראוי לדרוש בסעודה זו. עכת”ד. אמנם לפי מה שכתבנו לעיל בענין סעודת הודאה נראה שהוא סעו”מ גם בלא יאמרו שם ד”ת היות ולא גרע מאשר אחד שנעשה לו נס שבא לפרסמו שהוא סעו”מ וכמ”ש היש”ש ב”ק ל”ז שכל שהוא בא לפרסם המצוה או הנס מיקרי סעו”מ וכראיתו מגמ’ ב”ב פ. גבי שבוע וישוע הבן ולפי תוס’ בפי’ שם שהבין שעושין סעודה ע”ש הנס שהמליטה זכר והוא הצלה ג”כ לאמו ע”ש וא”כ ה”ה לנ”ד ואי שיחשב לנס והצלה שיצא מכלל כרת. וכן נראה דלא גרע מעובדא דר’ זירא שהי’ חולה ונתרפא ועשו ע”כ סעודה והוכחנו שהיא סעו”מ. וכן יש ללמוד זה מכ”ש ממש שכתבנו עוד לעיל בזה עניין שאפי’ על בשורה טובה ושמועה טובה עושין סעו”מ וא”כ כ”ש הכא. אך אמנם עיי’ בס’ לקט יושר שהעיד על רבו בעל התרומת הדשן בהיותו בן שישים שנה עשה סיום למסכת, וזימן אליו שני זקנים כדי לפוטרו גם מסעודת שישים ע”כ וא”כ לפי”ד מבואר שלא סמך לעשות סעודה זו סעו”מ ולכן עשה סיום מס’ וזה כהחוו”י שכתב לחכוך בזה ולכן כ’ לדרוש בדברי תורה ולכן עדיף טפי עביד התרה”ד שעשה סיום מסכת שהיא סעו”מ לכל מילי. ורק מ”ש שלקח ב’ זקנים צ”ב. אמנם ממעשה שהי’ בבעל האמרי אמת האדמו”ר גור זצ”ל מבואר שעשה כן לכתחילה גם בלא סיום וכדו’ וכמו שהעיד הגרא”ב זילברברג אב”ד פיטסבורג בשו”ת מהרא”ב ח”ב סי’ ס”א  שבעל האמרי אמת שהגיע לגיל שישים שנה לימי חייו, קרא לבניו וחתניו למשתה, ובאמצע הסעודה אמר להם, שסעודה זו היא מחמת שנעשה בן שישים שנה וברור לו שיצא מכלל עונש חיוב כרת ע”כ. אך אפשר שמ”מ סמך ע”כ שיאמרו ד”ת בלא”ה שבזה הסכים החוו”י שהוי סעו”מ.

ובשו”ת בית ישראל (סי’ ל”ב) כתב להוכיח כן בפשטות שסעודת בן שישים היא סעודת מצוה מהא דמעשה דר’ יוסף שעשה סעודה “לרבנן” ביום הולדתו הס’, ואם היתה סעודת רשות, לא היו הת”ח נהנים ממנה וכמו שאמרו במס’ פסחים מט. “כל סעודה שאינה של מצוה אין ת”ח רשאי להנות ממנה”, ואיך עשה א”כ ר’ יוסף סעודה לרבנן, אלא מכאן מוכח שסעודה זו היא סעודת מצוה ע”כ. אלא שבזה יש לדחות דאין מכאן ראיה שהיא סעו”מ שהלא קי”ל כל סעודה שת”ח שרוי בתוכה היא סעו”מ וא”כ לפי”ז באמת י”ל שאין סעודת בן שישים סעו”מ ומה שבאו לשם ת”ח היא גופא סעו”מ ולכן אכלו שם ועוד י”ל לאחר שר’ יוסף עשה הסעודה ואוכל ממנה כבר הוי סעו”מ עוד לפני שבאו הרבנן ושפיר הוי סעודה שכן רשאין הת”ח להנות ממנה וי”ל. ועי’ בעז”ה מה שנכתוב בענין זה והגדרתו מתי אמרינן הכי.

ביאור עובדא דר’ יוסף הנזכר: באבני נזר חלק אבן העזר סי’ מ”ה כת בלבאר דברי ר’ יוסף ואביי ע”פ הפס’ במשלי (י’ כ”ז) “יראת ה’ תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה”, שהרשעים תקצורנה שנותיהם להפחיתן משישים, וימותו  מיתת כרת אבל יראת ה’ לא רק שתמלא את השישים שנים אלא גם תוסיף “ימים” היינו מה שכתוב “ימי” שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה: ועפ”ז פירש דהכי אמר אבי לר’ יוסף נהי דנפק מר מכרת דשני, ע”י חייו בששים השנים מ”מ מכרת דיומי מי נפק, כלומר הלא לא כל זמן שלא הגיע לימי שנותינו בהם שבעים שנה, לא יצא עדיין ממיתה בידי שמים שהיא משישים עד שבעים, וכאמור. ועפ”ז תובן היטב תשובת ר’ יוסף נקוט מיהא פלגא בידך, כלומר הרי הם שני חצאים נפרדים, דאף שעדיין לאל זכיתי למעליוא של “ימי שנותינו כו’, מ”מ הרי יצאתי כבר מכרת דשני, ושפיר אני עושה יו”ט. ע”ש עוד מה שכתב עוד לפרש בזה.

הצטרף לדיון

3 תגובות

  1. אבי ז״ל תכנן סעודת הודיה ליום הולדתו השבעים. כך שמעתי במהלך השבעה. הוא לא זכה לכך. כחודשיים שלושה לפני המועד הוא השיב את נשמתו ליוצרו.

  2. יהיה זכרו ברוך, אני בטוח שצאצאיו עושים לו הרבה נחת ושמחה בעולם העליונים בחיזוקים השונים שעושים במצוות לעילוי נשמתו. יתן ה' שתזכו אתם לאריכות ימים ושנים עד מאה ועשרים שנה!

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל