לתרומות לחץ כאן

הזיק איטום מקולקל

הרה"ג לוי יצחק מרקובסקי שליט"א

התביעה:

לדירת ראובן ודירת שמעון גג משותף, לאחר זמן בנה ראובן יחידת דיור על גגו, ולטענת שמעון מזמן הבניה יש נזילות מים בדירתו, לדעתו הפועלים פגעו באיטום הגג. לעומתו טוען ראובן שידוע לו שהייתה רטיבות בדירת שמעון עוד לפני הבניה. שוכרי הדירה של שמעון העידו בביה"ד כי אכן גם קודם הייתה רטיבות שגרמה לקילופי סיד, אך לאחרי הבניה בכל אותם המקומות שקודם לכן הייתה רק רטיבות, יש היום נזילות של ממש.

שאלות לדיון :

א. האם מזיק חפץ מקולקל חייב

ב. שומת הקלקול

ג. הוכחות שהנזק נוצר כתוצאה ממעשיו

ד. חיוב בעה"ב על נזקי פועליו

א. הזיק חפץ מקולקל

בגמרא (בבא קמא נה:) איתא: "אמר מר הפורץ גדר בפני בהמת חבירו היכי דמי (- שפטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים), אילימא בכותל בריא בדיני אדם נמי ניחייב, אלא בכותל רעוע", ונחלקו הראשונים האם יש לחייבו על עצם הכותל הרעוע ששברו. א: דעת רש"י (ד"ה בכותל רעוע) שפטור משום "לא אפסדיה דלמסתר קאי". ב: דעת תוספות (ד"ה אילימא) שפטור על הכותל אפילו בדיני שמים, כיון שהכותל עומד ליפול, והבעלים עצמם מצווים לסותרו כדי שלא יפול על בני אדם. ג: דעת הרא"ש (שם פרק ו סימן ב) שחייב בדיני שמים, שהרי היה ראוי לעמוד יום או יומים עד שימצא פועלים וצורכי בנין. ד: הרמב"ם (נזקי ממון פרק ד הלכה ב) סתם כלשון הגמרא הנ"ל, והראב"ד השיג מפני מה לא פירש דבריו, האם כוונתו חייב בדיני שמים על הכותל או על הבהמה, ובמגדול עוז (שם) הביא את תשובת הרמב"ם לחכמי לוני"ל שכתב וז"ל: "וכי פורץ גדר רעוע למה פטור מדיני אדם, וכי יעלה על לב אדם בעולם שהשובר כלי שלם חייב, והשובר כלי רעוע פטור, אלא כך הדין השובר כלי שלם וחזק משלם דמי שלם, והשובר כלי רעוע משלם דמי רעוע", והביאו הסמ"ע (חו"מ סימן שצו ס"ק ט).

הרי שנחלקו הראשונים בדין המזיק ממון פגום העומד לסתירה, יש הפוטרים מדיני שמים, ויש מהמחייבים אפילו בדיני אדם (לפי הערך ששווה ממון זה), אולם נראה שבנידון זה לכולי עלמא יש לחייב אפילו בדיני אדם, שהרי עיקר טעם רש"י והתוספות משום שהכותל עומד להשבר, וכלשונם: "כיון שהכותל עומד ליפול, והבעלים עצמם מצווין לסותרו", אבל בנידון זה שעד עתה שמעון לא חש לרטיבות שהייתה בגג, ואע"פ שהשוכרים בקשו זאת ממנו, הוא לא תיקן במשך כמה וכמה שנים, הרי שמחמת הרטיבות שהייתה עד עתה הגג כלל לא עמד לתיקון, ורק עתה שיש ממש נזילות מוכרחים לתקן, ובזה נראה שכו"ע מודים להרמב"ם שיש לשלם על הגג הרעוע.

ב. שומת הקלקול

ובחזו"א (ב"ק סימן ו אות ג) כתב: "ויש לעיין היכי שקלקל כותל ביתו, ואי שיימינן כל הבית לא נפחת כלל כספו היכי שיימינן, ונראה דכיון דאין בית עומד למכירה אלא לתקן בדקיה, משלם מה שחברו מפסיד בהוצאות התיקון", ואם חיוב התשלום הוא כדי לתקן בדקיה, הרי הכא כבר היה צריך קודם לכן תיקון הבדקים, ומה הוסיף להזיקו.

אך נראה דכיון שמצד הקלקול שהיה עד עתה לא הוצרך לתקן את הגג, ורק מחמת תוספת הנזק הוא מוכרח לתקן, זה נחשב כנזק חדש, אמנם זה ברור שאין הוא חייב כמזיק דבר מתוקן, אלא כמזיק דבר רעוע, וכפי שכתב הרמב"ם הנ"ל בתשובה לחכמי לוני"ל, ודרך השומא לבדוק כמה היה שמעון מסכים לשלם בזול כדי לתקן את הרטיבות שהייתה קודם, וסכום זה להפחית מהחיוב שהרי סך זה לא הזיקו.

ג. הוכחה שהנזק כתוצאה ממעשיו

אמנם כדי לחייב את ראובן צריך שיהיה מוכח שהנזק אירע מחמת הבניה, כי אין לחייב מחמת אומדנא לחוד, וכמבואר בשו"ע (סימן תח סעיף ב) שלא מחייבים באומדנא לחוד וכמו בנמצא שור הרוג בצד שור מועד וכדומה, אע"פ שהנסיבות מראות על אומדנא זו, אך נראה כי כאן מוכח שהנזק בא כתוצאה מהבניה.

א. כאשר יצקו את הבניה החדשה לצורך הבניה, פגעו ביריעות האיטום שבין שני הדירות, באופן שיש די סיבה לגרום לנזילה, ומה שטוען שהפועלים תיקנו חזרה את היריעות, הרי הפגם של היריעות נעשה בוודאי, והתיקון של היריעות מוטל בספק לאור הנזילות שיש, ובכך סגי להוציאו מאומדנא, שהרי ראינו שהזיק דבר היכול לגרום לנזילה בודאי, וספק האם תוקן כהוגן (והוא כמו א"י אם פרעתיך בברי ושמא).

ב. כמו כן עצם השתמשות הפועלים בגג עם מכשירים כבדים וחדים, בחוסר זהירות כדרך הפועלים שאינם בני ברית, זה מצטרף כרעותא לומר שהם אלו שהזיקו ליריעות.

ג. ובכל אופן בי"ד יכול לשלוח איש מקצוע לבדוק האם יש סימנים של בניה באיטום, וזה ודאי נחשב ראינו שהזיק, שהרי כל פגיעה חדה באיטום גורמת נזילה. אלא שאם בי"ד שלח איש מקצוע והוא לא גילה סימני פגיעה באיטום, וגם הנתבע והקבלן טוענים בברי שלא השתמשו בגג, והנזילה ארעה מהצטברות של בלאי מתמשך באיטום וללא קשר לבניה, מספק אין לחייב את בעה"ב, אך מ"מ נראה שיש לפשר, שיתכן שעשו פעולה הגורמת לנזילה, אך אינם זוכרים או לא מודעים, ויתכן שהזיזו את הדודי שמש ולא אטמו היטב וכדו'.

ד. חיוב בעה"ב על נזקי פועליו

אלא שכיון שאת הנזק עשו הפועלים מפני מה נחייב את בעה"ב, ובדבר זה נחלקו הדיינים בזה"ז, יש המחייבים עפ"י דברי הרמ"א (סימן שפח סעיף טו) ששליח המוחזק לעבירה יש בזה דין שליח לדבר עבירה. אלא שהש"ך (שם ס"ק סז) פליג שאין לחייב מחמת כך, וכן דעת הקצות (שם ס"ק יב), ואף שבפת"ש (שם ס"ק ז) מצדד כדעת הרמ"א, מ"מ מכלל ספיקא דדינא לא נפיק.

עוד סברא יש לחייב את בעה"ב, כי יש אומדנא שהסכמת השכן לבניה זה בתנאי שבעה"ב יתחייב לתיקון כל הנזקים שיהיו בבניה והתחייבות הבונה הוא כתמורה להסכמה, אך טעם זה דווקא כאשר נזקק הבונה להסכמת השכנים, ולא במי שבונה בביתו, עוד אפשר לחייב על פי דברי השיטמ"ק (ב"ק צח:) על המשנה "הבנאי שקיבל עליו לסתור הכותל אם שבר האבנים חייב", וכתב בשם רבנו יונתן כי מי ששכר פועלים לסתור את כותלו והזיקו לשכנו, בעה"ב חייב חצי והפועלים חצי, אך דין זה דוקא בפועל ולא בקבלן וגם לא נמצא דין זה בשו"ע.

פסק דין:

כיון שיש הוכחות שהנזק שבגג שמעון נעשה בבניה שעשה ראובן, חייב ראובן לשלם לשמעון את תיקון הנזק, ואף שביה"ד שלח מומחה ולא גילה סימני נזקים באיטום הקודם, אך גילה שהעתיקו את דודי השמש ממקומם ולא אטמו היטב, וזה סיבה מספיקה לגרום לנזילה. אלא שיש להפחית מהחיוב את סכום הכסף שהיה שמעון רוצה לתקן בו את הקילקול שהיה כבר קודם לכן בגג.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל