שלום לרבנים מה הבעיה בגיורי הצבא ומה הדין בדיעבד ומה הדין כאשר מגירים והם לא מקבלים על עצמם תורה רק בגלל חברה חבר וכדומה? האם הרב עובדיה הרב אליהו היתיחסו לדבר? תודה רבה מראש
תשובה:
שלום רב,
אם המתגיירים לא מקבלים על עצמם עול תורה ומצוות הגיור לא שווה כלום. האנשים נותרים גויים. גיור לשם אישות, עפ"י הלכה לא מקבלים אותם לכתחילה משום שיש חשש שמא ליבם לא איתם ואין כוונתם אלא לשם גיור כלומר, כוונתם בקבלת עול תורה ומצוות אינה רצינית. אולם אם בכל זאת כוונתם רצינית, הגיור כשר, ולכן היום פחות מקפידים על כך, והעיקר מנסים לדעת האם אכן המתגייר רציני בהצהרותיו או לא. מסיבה זו, יצאו הרבנים נגד גיורי הצבא, כשרואים שבקושי רב נותרים חלק קטן ביותר מהמתגיירים בצבא שומרי שבת, כנראה שבשעה שהם אומרים שהם מקבלים על עצמם תורה ומצוות אין להם כוונה רצינית
אני לא מכיר אם יש התייחסות מפורשת של הגר"מ אליהו. אבל אין לי ספק שהוא מסכים לנכתב כאן. וכך גם היתה דעתו של הגר"ע זצ"ל. בקובץ תורה שבע”פ (חי”ג): “ונראה שאם הבאים להתגייר אמנם אומרים בפיהם שברצונם לקבל עליהם עול תורה ומצות, אך בית הדין סבור ע”י אומדנא דמוכח שכל דבריהם מן השפה ולחוץ ולבם בל עמם, ומיד לאחר מעשה הגיור יפנו עורף לתורה ולמצוות וישליכום אחרי גוום, ודאי שאין לקבלם ולא שייך לומר בזה דברים שבלב אינם דברים, כמבו’ בתוס’ והרא”ש (נדרים כח.), דאע”ג דקי”ל דברים שבלב אינם דברים, כל דאי’ אומדנא דמוכח ואנן סהדי שדעתו כך, הו”ל כאילו פירש בהדיא, ולא חשיב דברים שבלב. וכ”כ מהריק”ש בס’ ערך לחם (יו”ד סי’ רלב סי”ד). וכ”כ עוד הגאון מהרי”ט בתשו’ (חחו”מ סו”ס מה). והגאון מקור חיים (סי’ תמח ס”ק ט), ועוד. וממילא כשהגר או הגיורת ברצונם לגור בקיבוץ חפשי לאחר גיורם, ויש אומדנא דמוכח שימשיכו לאכול מאכלות אסורות או לחלל שבת וכד’, אין לקבלם. והכל לפי ראות עיני הדיין. וכן העלה הגאון מהר”י שמלקיש (ח”ב יו”ד סי’ ק) ובשו”ת ערוגת הבושם (חיו”ד סי’ רכד) ובשו”ת צור יעקב (סי’ כז) ובשו”ת ר’ עזריאל הלדסהיימר (סי’ רלד) ובשו”ת דעת כהן (סי’ קנד). עכ”ל.
עוד כתב שם גם בדיעבד אם ערכו גיור כזה: “יש מקום לדון לפי חוזק האומדנא, שאם באמת היה הדבר גלוי וידוע מראש שאינם מקבלים עליהם עול תו”מ, רק ע”ד האמור ‘בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני’, ואנן סהדי שלא נתכוונו מעולם לקיים המצוות בפועל, אז גם בדיעבד י”ל שאינם גרים”.
