שלום כבוד הרב יש לי שאלה
אומרים שתלמוד תורה כנגד כל המצוות וביטול תורה כנגד כולם
ממתי אפשר להגיד שבן אדם עושה ביטול תורה ומתי בן אדם עושה "הפסקות"?
כי מצד אחד אפשר להגיד שבן אדם הוא עושה הפסקות מידי פעם שזה נורמטיבי כנראה שבן אדם אחרי שעתיים שלמד ידבר עם חברים שלו או שיתעסק בדברים אחרים כי אלא אם כן מדובר בגדול הדור או משהוא כל בן אדם צריך לעשות הפסקות.
מצד שני אפשר להגיד שגם בן אדם יכול להחשב בתור "מתרפה במלכתו" , וכתוב בספר מסילת ישרים שבן אדם נחשב מתרפה במלאכתו שהוא יכול לעשות הרבה אבל מתרפה ומתעצל ממלכתו ,ולמעשה הוא נחשב "אח לבעל משחית" כמו שכתוב בספר משלי "גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ – אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית".
תשובה:
שלום רב
הרמב”ם והשו”ע (יו”ד סי’ רמו סעי’ א’): “כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורים, בין בחור בין זקן גדול. אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה”.
כלומר, כל אדם חייב לקבוע לו זמן ללמוד ביום ובלילה. כמה זמן לא כתוב. אבל הפסוק אומר והגית בו יומם ולילה, כלומר, בכל זמן שיש לך עליך ללמוד תורה. אם אתה עובד כל היום, עליך לדאוג לכך שלפחות יהיה לך זמן ללמוד ביום ובלילה. ואם יש לך זמן נוסף, עליך להקדיש ללימוד עוד קצת זמן.
אספר לך סיפור ששמעתי אודות החזון איש שהיה מגדולי הדור הקודם. הרב הענקין הזדמן למקום מושבו של החזון איש בצעירותו בקסובה (ליטא). נפגשו בסיטואציה מסויימת, פנה אליו הרב הענקין שכבר היה רב מפורסם יותר, ולא ידע אודות החזון איש שאז עדיין לא התפרסם כתלמיד חכם עצום: “האם אתה מקדיש זמן גם ללימוד תורה?” השיב לו החזון איש: “כשיש לי זמן אני לומד…” וזה הגדרה הקולעת ביותר עבורו, כהיה לו זמן הוא למד, לא מעבר לכך, אבל כנראה שהוא דאג לכך שיהיה לו הרבה זמן…
ובגדר החיוב הזה נחלקו הדעות: מדברי האור שמח שהזכרת מבואר, שאדם חייב ללמוד לפי כוחות נפשו בכל רגע ורגע, כלומר, אדם בעל יכולת רבה חייב ללמוד בכל רגע, אדם חסר סבלנות מטבעו רשאי למעט יותר וכו’ וכו’. אבל ודאי לא מספיק לקרוא את שמע שחרית וערבית, השיעור הזה הוא המינימום ליהודי הפחות ביותר שלא יכול כלום…
באבן האזל הלכות מלכים פרק ג כתב חידוש גדול, שלמעט מלך המחוייב ללמוד בכל רגע, שאר ישראל מחוייבים ללמוד רק כשאינם עוסקים בדבר אחר, ולדעתו, אם אדם עוסק בדבר שיש לו ממנו הנאה ותועלת, אף שממילא הוא מתבטל אותה שעה מלימוד התורה אין בכך איסור [אלא שהוא מפסיד את מצות תלמוד תורה]. האיסור של ביטול תורה קיים רק כשאינו עוסק בשום דבר מועיל או מהנה ומכלה את זמנו לריק. בשונה ממלך שחייב ללמוד תורה בכל רגע ואינו רשאי לעסוק בהנאות אישיות [למעט צרכי המלוכה].
אגב, מלבד מצות והגית בו יומם ולילה יש גם מצות ושיננתם לבניך – שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, כלומר מצות ידיעת התורה, שאף היא מחייבת אותנו לעסוק בתורה באופן מסודר ויעיל.
איך עושים זאת? פשוט מאוד! חז”ל נתנו לנו עצה: אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ, ומה שליבו חפץ, וממי שליבו חפץ. כלומר, יש למצוא מקום נעים שלומדים משהו מושך ומסודר, מרב מוצא חן בעיניך בחברת אנשים נעימים, וכך תקבל את מתיקות התורה ובודאי תשמח ללכת לשם!
בהצלחה רבה מאוד!
