כבוד הרב
אם בברית שלי המוהל השתמש במגן שנסגר ע"י ציר (מגן קלאמפ) אני צריך לעבור הטפת דם?
תשובה:
שלום רב,
דעת רוב ככל הפוסקים כי הגם שלכתחילה יש איסור למול בקלמפ, מ"מ לאחר שכבר נימול, אין צורך לחזור ולהטיף דם ברית.
בהצלחה רבה.
מקורות:
הנה ענינו של מכשיר זה, הובא בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סימן כט), ושם תיאר צורתו כדלהלן: תחילה לוקחים מחט ומפרידים את עור הערלה והפריעה מן העטרה סביב סביב, אח"כ לוקחים מספרים כעין צבת ותופסים את עורות הערלה והפריעה יחד, ובמקום אחיזת הצבת נדבקים שני העורות יחד, ובעוד הצבת בידו ואוחז בהם את שני העורות מכוון לשים את מכשיר המגן בדיוק במקום החתיכה, ובהנתן המכשיר הנהו תופס את שני העורות יחד ושניהם נחתכים כאחד.
המכשיר בהסגרו, הריהו לוחץ ומהדק את העורות כ"כ חזק, שאם אפי' יורידו את המכשיר לפני החיתוך, העורות כאילו נחתכים הם, ורק עור דק מאד מפסיק בין העורות לבין הגיד, וגם עור זה הוא כבר סדוק, כי בהסגר המכשיר לא נשאר אפי' רווח כלשהו בין שני חלקי הצבת של המכשיר, ובהנתן המכשיר לבד – לפני החיתוך – נעשים העורות בשר מת ושוב לא יחיו לעולם.
המכונה בלחיצתה מכווצת את השרירים ומהדקת ומדביקה אותם כ"כ שע"י החיתוך לא יצא אפי' דם כלשהו. וזוהי תכלית המכונה שבמשך יום אחד, כבר נרפא הפצע כליל ע"י הידוקו את גידי הדם מיד לפני החיתוך.
כשמסירים את המגן צריכים לפתוח ולהפריד את העורות שנדבקו בלחיצת המכשיר ועי"ז תתגלה העטרה ומעורות הערלה והפריעה לא נשארו מאומה והעור שנפתח הוא העור שסביב הגיד שנמשך מקודם למעלה כדי שיוכל לחתוך את כל העורות יחד, וגם אז אין דם יוצא, ואין כאן מה למצוץ מפני שכבר נדבקו העורות ונתהדקו שרירי הדם.
ברגע הנתן המכשיר על גוף התינוק נעשה כל גופו כחול מחמת היסורים הנוראים שגורמת הנתינה, ובעת החיתוך שאח"כ אין התינוק בוכה עוד, מפני שהעורות כבר נכרתו מהתינוק עם נתינת המכשיר, והחיתוך דלאח"כ הוא כחותך בבשר מת בעלמא. אמנם בהוראות המצורפות למכשיר כתוב לעשות מציצה ופריעה אחר הורדת המכשיר, אבל כל זה שקר וסמיות עינים למתבונן ומבחין בדבר.
וכתב הרב ציץ אליעזר בזה"ל: והנה הזמנתי לפני המגן הזה, ובחנתיו פעמיים ושלש, ונוכחתי לדעת שכת"ר קלע אל המטרה באופן תיאורו של כלי בלתי – מגן זה, מבלי להגזים כלשהו, ולאחר עמדי על המבחן נשארתי מודהם ולא האמנתי למשמע – אזני שפה בעיר קדשנו ותפארתנו ימצאו מוהלים קלי – דעת שיהינו לפרוץ פרצה כזאת בחומת הברית – קדש ולהשתמש בכלי כזה למילה. ע"כ.
טעם האיסור
ובטעם האיסור, כתב הרב ציץ אליעזר, א. שאין כאן מילה בסכין, שהרי הכל כבר משותק ומדולדל ממקודם ע"י הכלי הנ"ל, ובסכין המילה הוא מחתך כבר רק בשר מת בעלמא, אשר בין כך היה מתייבש ונופל מאליו באין לו יותר כח חיבור של חיות עם הגוף החי, ובאופן שסכין – המילה כאילו אינו בא לאחר פעולת המגן, אלא לשם ראוה בעלמא, להטעות את הבריות, לחשוב כאילו מל בסכין של מילה. ב. ועוד, שמבטלים עי"ז לגמרי מצות פריעה בציפרניים. ג. וכן מבטלים עי"ז את הכתוב בשו"ע שהפריעה באה אחרי חתיכת הערלה. [עי' לו בח"י סי' לח שחזר לבאר הטעם דאין כאן פריעה כדין.] ד. ועוד, דעי"ז מבטלים גם מצות הוצאת דם ברית לגמרי, כי עם השמת המגן ואחריו לא יוצא שום טפה של דם. והרי הצרכת יציאת דם בברית מילה, הוא חלק חשוב ממצות המילה. [וציין לזה לדברי רש"י (שבת קלד.), הרמב"ם (פ"ג ממילה ה"ד) וטור (יו"ד סי' רסח). ולשו"ת משכנות יעקב (יו"ד סי' סג) בדעת הרמב"ם (פי"ז מתרומות הי"א), ואבני נזר (יו"ד ח"ב סי' שלח) ולמ"ש בספר משיב נפש חלק ברית שלום סימנים א-יב, ובמשפטי עזיאל (תנינא יו"ד סי' מו) ועוד.] ועי"ש שכתב דדם זה צריך להוציאו ממקום הברית, דהיינו בעור הפריעה ולא בגוף הגיד. (כמבו' בספר ברית לראשונים בכללי המילה לר' יעקב הגוזר עמ' לו ועוד). ה. ועוד, שעי"ז מבטלים את מצות המציצה, שהיא חלק ממצות הברית, שלכן התירו חז"ל לעשות זאת גם בשבת. ועי' בשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' רמד) שכתב שמוטב שלא למול כלל, מלמול ולא לעשות מציצה. וע"ע למהרי"א אסאד (חיו"ד סי' רנח) ובספר אות חיים ושלום (סי' רסד ס"ק יב). ועוד. ו. ולפי"ז, גם הברכות שמברך המוהל אחרי הדקת המגן, וכן ברכות האב, כאילו לבטלה הם, שהרי אינם עובר לעשייתן, שהרי באים הם אחרי כל המעשים. ז. וגם צער התינוק גדול יותר מחמת כן, שע"פ הרופאים יכול לגרום למום בלב. וכתב עוד, דלפי"ז מוהל שמל במגן זה בשבת, יש לדונו שחייב משום חובל.
ועל כן, סיים בזה"ל: החובה להתריע בחזקה על ההונאה הגדולה הזאת, במצות מילה היקרה שנכרתו עליה י"ג בריתות ובנ"י קיבלוה ומקבלים אותה בשמחה וברגש של חרדת קודש, ולהודיע השכם והערב שידעו כולם שמוהל כזה מועל בתפקידו הקדוש ואינו מל בסכין של מילה כלל. ע"כ.
וחזר ע"ד שוב בח"י (סי' לח) ובחי"ט (סי' סח) ובח"כ (סי' נב, שחזר לעיין בטיבו של מכשיר זה, והעלה בסכינא חריפא לאסור להשתמש בו, מכל הני טעמי הנ"ל. והביא (בחי"ט שם) מעשה רב במוהל אחד שמל במכשיר זה, וכשנודע הדבר להגר"י אברמסקי זצ"ל, הצריך לעשות מחדש הטפת דם ברית לילד זה, ונזף חמורות במוהל. וכתב עוד (בח"כ שם) שאף אם ההורים מאיימים שאם לא יעשה עם מגן זה, יפנו למוהל שלא מל ע"פ ההלכה, אין לו להסכים למול עם מכשיר זה. ולא רק משום מראית העין וצערא דינוקא, אלא גם מפני שמכמה פנים אין זה בגדר מילה אפילו אם לא יהדקו ויהיה קצת דם ברית.
וע"ע בספר כתבי הגאון רבי יחיאל יעקב ויינברג (ח"א סי' ט) לבעל השרידי אש, שג"כ כתב לאסור להשתמש בכלי זה במילה, מה"ט שמונע יציאת הדם ומונע מציצה כהלכתה.
גם מהר"ם פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סימן קיט), בתשובה לשאלת הגאון רבי ציון לוי שליט"א [זצ"ל] מפנמה, כתב בזה"ל: הנה בדבר מילה במכשיר כזה שאינו יוצא דם כלל, פשוט שאין למול בו, דהטפת דם הוא ג"כ מדיני המצוה דמילה, דהרי חזינן שבנימול שלא כדין צריכין להטיף דם ברית כדאיתא ברמ"א (יו"ד סימן רסב ס"א) בעבר ומל בלילה, ובש"ך (שם סק"ב) במל תוך ח', וברמ"א (סימן רסד ס"א) במל עכו"ם, ואם לא היה שייך להמצוה כלל לא היה שייך זה. וכו'. ע"כ. אלא דסיים האג"מ, דלא שמענו שיש מכשיר כזה שלא יוצא דם כלל, אלא דאעפ"כ אין דעת חכמים נוחה ממנו מטעמים אחרים, שאין רוצים לשנות אופן המצוה שעשו מעולם, וגם אולי יש צערא לינוקא ביותר. אך אם הוא באופן שאינו יוצא כל דם, פשוט שאין למול בו, דלא מקיים המצוה כהוגן. וצריך למחות במוהל כזה, ולראות שימול כהוגן. ע"ש. ושוב חזר ע"ד (יו"ד ח"ג סי' צח-צט) דבמכשירים שנתחדשו לעשות בהן מצות המילה, כבר כתבתי ברור באג"מ ח"ב דיו"ד סי' קיט שאין רוח חכמים נוחה מהם, שאין לשנות אופן המצוה מכפי שעשו מעולם. וגם מסתבר שיש צערא לינוקא ביותר, ולכן איני הולך לברית שמוהלים שם באיזה מכשיר, אבל במכשיר שאינו יוצא דם כלל אסור למול גם מדין המצוה שלא נתקיימה המצוה כהוגן שהטפת דם ברית הוא ג"כ מדיני המצוה, אבל כאן לא שמענו שאיכא מכשיר כזה שאינו יוצא דם, והמצאה אחרונה שהוא המגן אני לא ראיתי מילה זו מעולם, אבל כפי שאמרו עושין מתחלה מילה פשוטה וגם עושין מציצה וסוגרין במהירות שלכן אי אפשר שלא יצא דם, וגם הרבה ברגעים שקודם הסגר המכונית, ואם אין יוצא דם כמו שכותב כתר"ה הרי כתבתי שבמכשיר כזה שאינו יוצא דם לא נתקיימה המצוה כהוגן ואסור למול במכשיר כזה, אבל בכאן אומרים שיוצא דם. אבל הא כתבתי שבכל אופן אין למול בשום מכשיר דאין לשנות המצוה, וגם איכא איסור דאיכא צערא לינוקא ביותר ואסור לצער הינוקא יותר מכפי צער המוכרח מהמילה, ולכן אינני מבין כי מוהל שמשתמש בזה אומר שאני התרתי בשעה שבתשובה זו כתבתי שאין למול בזה. ע"כ. ומבואר מדבריו דמצד אחד במקום שיש הוצאת דם, אין זה אסור. אך מאידך, כתב שגם אם יוצא דם, אין לשנות מאופן המצוה שהיו נוהגים בה מעולם. אלא שלשיטתו, בדיעבד שמלו עם מכשיר זה, יצא י"ח, שהרי עכ"פ נחתכו עור הערלה ועור הפריעה, אף אם נעשה בב"א. ובזה פליג על הצי"א. וגם כתב להסתפק שאף אם הטפת הדם נעשית קודם חיתוך הערלה, יש להסתפק דאולי נחשב זה ג"כ דם הברית, מאחר שהוא בעת התעסקותו בחתיכת המילה, ע"ש. ובזה הצי"א היה פשיטא לו דלא מהני.
איברא, דעי' בציץ אליעזר שם [וכ"כ גם בתשובות והנהגות (ח"ה סי' רצא)] שכתב דגם אם יוצא איזה טיפת דם, אין זה מחיתוך הערלה, אלא כבר מקודם נתרר הדם והתאסף שם, וכעת מתגלה בהסרת הערלה. ובמילה לא די בדם המובלע בעור הערלה, אלא צריך דם ברית כדין וכהלכה. ולכאו' לפי"ז אפשר שגם האג"מ יודה דאף אם יצא איזה טיפת דם, אסור להשתמש במכשיר זה כלל. ועי' בזה באבני נזר (יו"ד סי' שלד ס"ק כז).
וחזי הוית כן גם בספר פסקים וכתבים מהגרי"א הרצוג (ח"ד סי' פא) שהעלה עיקר להלכה לאסור את השימוש בכלי זה, אם כי מדבריו משמע שעיקר החסרון הוא משום הוצאת הדם, כדברי האג"מ הנ"ל. ע"ש. ועי' גם בציץ אליעזר (ח"ח שם) שכתב כן בדעתו של הגרי"א הרצוג. ועי"ש שהביא כן גם משמו של הגרצ"פ פרנק זצ"ל. וכן הוראת הרבנות הראשית, כפי שנמסרה למוהלים בשבט תש"ן. (עי' במראה הבזק ח"א סי' כג).
וע"ע גם בשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' כד) שכתב לאסור את המילה במכשיר זה, ע"פ מ"ש הרמב"ם (פ"ב ממילה) ובשו"ע (יו"ד סי' רסד) שמצות מילה למול בסכין. והביא ממהר"ץ חיות שמקורו מהא דמבו' בקרא, דהשי"ת צוה ליהושע, עשה לך חרבות צורים, ושוב מול את ישראל שנית (יהושע ה', ב'), ותרגום יונתן המקובל מפי הנביאים, תרגם, אזמלין חריפין, ומפ"ז כיון דבא הדבור מפורש מפי ד' ליהושע, שיהי' המילה ע"י סכין, נהגו כן, עכת"ד, ובודאי כל המשנה בזה ידו על התחתונה. והוסיף עוד, שאין כאן לא פריעה, ולא מציצה, ובעיקר אין שום אפשרות שיצא דם מילה, שהוא מחלקי המצוה, כמ"ש רש"י (שבת קלד. ד"ה לכרכי), וכתב עוד דאף שנולד מהול, או בענין אחר שצריכין להטיף דם ברית אחר שכבר נמול, די בטיפת דם אחת, כמ"ש בספר אות חיים ושלום (סי' רסג אות ה), מ"מ בשעת המילה, אין לעכב את הדם ברית מהרגיל להטיף בשעת המילה, באיזה תחבולה שהוא, ולא עוד אלא צריך להמתין מלמול עד שיפול בו דמו הרגיל, וכמבו' מדברי שו"ת לב ארי' (חולין מז:). ובזה דחה גם מה שיש שכתב [הביא שם כן מהמנחת שלמה, אך לא מצאתי כן] דירפה קצת, כדי שתצא לפחות טיפת דם, וסגי בזה. ולהנ"ל מבו' דלא די בכך. ועוד, דאף לשיטתו, וכי ניתן הדבר לשיעורים, דחוץ ממה שכתבו המוהלים, דא"א להשתמש בו, שלא להדק בתכלית ההידוק, עוד כיון שניתן רשות להשחית, מי מפיס, ומי יבחין בין טוב לרע, ע"כ פשיטא דחוץ מביטול פריעה ומציצה בזה כנ"ל, יש גם משום ביטול מצות הטפת דם ברית. ע"כ. וכן העלה באורך בספר דת והלכה (שטרנבוך, סי' ב) לאסור את השימוש במכשיר זה, מהני טעמי הנ"ל שכתב הצי"א, וחזר ע"ד גם בספרו תשובות והנהגות (ח"א סי' תרא, וח"ה סי' רצא). אמנם עי' לו (בח"ה שם בסופו) שכתב דמי שנמול באמצעות מכשיר זה, א"צ לחזור ולהטיף לו דם ברית, דדוקא כשמעשה המילה היה בפסול, ונמצא שלא היה כאן כלל מעשה מילה, הצריכו חז"ל הטפת דם ברית, משא"כ בכה"ג שמעשה המילה לא היה בפסול, אלא שחסר כאן את קיום המצוה, והרי הוא כנימול מאליו מן השמים, אין בזה מצות הטפת דם ברית. ועוד, דבכה"ג שמל במגן זה, א"א שלא יהיה כנוס עכ"פ משהו דם בעור הערלה שנחתך, ונתקיים בזה מצות הטפת דם ברית. ויש לצרף זאת לענין דיעבד שא"צ לחזור ולהטיף. עכ"ד. וכן הוראת בד"צ העדה החרדית בראשות הגרי"י וייס זצ"ל בעל מנחת יצחק, כפי שהביא לשונה בצי"א (חי"ט סי' סח).
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' ריח) כתב עוד דמלבד מה שאינו מקיים את המצוה כצורתה, הרי כל סגולת המצוה הזאת שמגינה מדין גיהנם, וגורמת קדושת ישראל ועוד סגולות עצומות, זה רק אם עושים את המצוה כמצווה עלינו, דאז כדאי שתרחם עלינו, משא"כ אם מתחכמים נגד המקובל עלינו, נהי דודאי ערל לא נקרא אבל מצות מילה לא קיים לפעמים, וגם אם קיים אבל כנתינתה לא קיים, ואבדו מפעולה זאת כל חלקה וטובה וסגולתה של המצוה הקדושה. אלא שלדעתו של הרב בעל שבט הלוי, במילת מבוגר שיש לחשוש שע"י חיתוך ופריעה יבואו אצלו שטפי דם שא"א בקלות לעצור, ויצטרכו תפירות ע"ג תפירות, נהי דעדיין ראוי שלא לשנות המצוה, מ"מ אם הנימול המבוגר מחמת פחד מקבל למול רק בדרך החדש הנ"ל, או שהמוהל רואה לפניו מקרה כזה וכוונתו לש"ש, שלא לבטל ממנו לגמרי מצות מילה, בכה"ג א"א למחות. ע"כ.
ואמנם בספרי מו"ז מרן זצ"ל לא מצאתי שדן בזה, מ"מ שמעתי מפי מגיד אמת [המוהל החשוב הרב יוסף אורן הי"ו], ששאל בזה בעבר את מו"ז, ואסר זאת מכל וכל, ואף ביקש לפרסם זאת בשמו.
וגם שאלתי את המוהל הנ"ל, האם גם המגינים המצויים בזה"ז, ענינם וחסרונם כדברי הציץ אליעזר, והשיבני לחיוב.
ועל כן ודאי שמן הראוי לכת"ר למחות בידו, ולהורותו דבר ה' זו הלכה לחזור למול כפי מנהג ישראל מדורי דורות, בלא מכשיר זה.
