מורה שלימדה באופן קבוע כיתה מסוימת, ביקשה בשיעור האחרון לפני סיום השנה מחילה מכל התלמידות. אחת התלמידות שהיו אתה בעיות משמעת קמה בהתרסה ואמרה: 'המורה אני לא סולחת לך'. הדבר גרם להלם ולזעזוע בכיתה.
נשאלת השאלה – מה על המורה לעשות במקרה זה? האם לשוב ולבקש מחילה או לא בפרט שמודבר על אמירה בחוסר דרך ארץ בפני ציבור שלם? האם יש חילוק בין מקרה זה בו מדובר על מורה ותלמידה לבין מקרה אחר שבין אדם לחבירו ? האם יש משמעות לאופן בו הדברים נאמרו?
אנא אם אפשר להביא את המקורות עליהם מתבססת התשובה.
(יש לציין שבשנה זו המורה כבר לא מלמדת את התלמידה הזו)
בתודה מראש
תשובה:
שלום רב,
אין ספק שאותה תלמידה מצדיקה את ההתנהגות כלפיה משך השנה… זו אמירה חמורה מאד מול כיתה שלמה. יחד עם זה אדם ירא שמים יודע/ת שאף פעם אינה חפה מטעויות. לכן הסליחה שהיא ביקשה מתלמידותיה בצורה אצילית במקום וראויה.
בשו"ע (סי' תרו) שיש לפקש מחילה ג' פעמים ואם אינו מוחל, אינו זקוק לבקש שוב מחילה. אלא יכול לכנס עשרה אנשים ולהודיע להם שהוא ביקש מחילה ואותו אדם לא מחל. לכן כדאי לשלוח או לפנות שוב לילדה בארבע עיניים ולהודיע לה שכל מה שעשית משך השנה את סבורה שכך היית זקוקה לעשות באותו הזמן. אולם מאחר שאינך חפה מטעויות יתכן ששגית כלפיה, ועל כך את מבקש שוב מחילה, ואם אינה מחולת אינך זקוקה לבקש שוב.
האם לעשות את מה שכתוב בשו"ע להודיע לפני עשרה אנשים – אני לא בטוח. תלוי בסיטואציה. לכאורה ניתן להקשות כיצד מותר לספר לעשרה אנשים לשון הרע על חברו? שביקש מחילה ולא הסכים למחול שבשו"ע כתוב שהוא נקרא אכזרי? התשובה היא כנראה שאחר שהוא עושה זאת לא למטרת גינוי, אלא למטרה כדי לנקות עצמו מכל חשד, מותר. לכן, עלייך לקחת בחשבון את שני האופציות, האם את רוצה לנקות את עצמך מכל חשד למרות הגינוי הנוסף שתעבור אותה ילדה או לא.
שיהיה גמר חתימה טובה.
לכ' נראה שאם היא יודעת שפגעה בה ויש לתלמידה טענה נכונה אז לא מספיק עשרה אנשים אלא צריך לבקש מחילה לפחות ג"פ ולפייס באופנים שונים אבל אם היא חושבת שעשתה כדין אז אין חיוב כלל לפייס ומה שעשתה הוא לפנים משורת הדין ומהיכי תיתי שעליה להתבזות שנית אדרבא היא תכשיל את התלמידה אם תתחצף שנית
אכן, כפי שכתבנו בתשובה עליה לבקש ג' פעמים. כמבואר בשו"ע. מה שכתבתם שאם היא עשתה כדין אינה זקוקה כלל למחילה. ודאי נכון. אבל היא כנראה לא בטוחה בעצמה. אדם ירא שמים יכול להיות בטוח בעצמו ששנה שלמה הוא לא שגה? אני חושב שבקשת מחילה מתלמידות הוא מעשה אצילי, ובהחלט בא בחשבון. אבל נכון שצריך להיות ערני לנושא שהעלתם שלא להכשיל אותה בחוצפה, ולא להשתדל מעבר לחובה שהמורה מרגישה צורך.
תודה על תשובתכם ועדיין לא ברור לי האם נתכוונתם לומר שכדי לצאת מידי ספק על המורה לבקש מהלתמידה בג"פ שונים במיני פיוס שונים וגם זאת בכל פעם תלך עם ג' אנשים לפייסה כמבואר שו"ע או שהיות וזה רק על צד הספק א"צ לכל זאת?
אמנם לא אני הייתי המשיב, אבל למיטב הבנתי מחנך שמשתדל לעשות מלאכתו כראוי ואינו זוכר שפגע בתלמיד מסויים אינו צריך לבקש מחילה מהתלמידים, ובעיני יש גם משהו לא טוב בהנהגה הזו, כיון שהוא מאבד בכך בעיניהם את סמכותו ואת מעמדו. במידה מסוימת היא "הזמינה" את התגובה הנ"ל… ילדים מפרשים בקשת מחילה כחולשה [אף שהאמת הפוכה כמובן לגמרי, אין חוסן יותר מזה…]. כמובן, אם פגעה בתלמידה היא חייבת לפייס אותה, דברי אמורים כשאינה זוכרת כזה דבר.
השאר תגובה