א. במה דמבואר בהלכה שיש דין בע"ש להשכים ולהתחיל ההכנות מוקדם, האם יש גם חובה לסיים אותם מיד, דהיינו להתחיל ולגמור, או שאפשר רק להתחיל ולעסוק אח"כ בעיסוקים אחרים, ולהתפנות לזה שוב רק יותר מאוחר [והנפק"מ למלאכות שלא שאסור לעשות בע"ש אחר מנחה לצורך פרנסה, ורוצה להספיק אותם בבוקר].
ב. הבנתי שיש דעות שאנשים שיחיו בזמן תחית המתים לא ימותו כלל. וא"כ לכאור' מדוע אין פתיחת פה לשטן במה שאומרים הרבה פעמים עד מאה ועשרים וכד' וכן בימים נוראים אומרים וסופו לעפר. ובפיוטים בע"מ אומרים עד שובי לאדמתי.
תשובה:
שלום רב
א. לא כתוב שצריכים לגמור את ההכנות מוקדם. אלא רק כתוב בפסוק והכינו את אשר יביאו וזה נלמד מהמן שיהיה בבוקר. שצריך להכין לכבוד שבת בבוקר. ותו לא. אין צורך לסיים את ההכנות בבוקר.
ב. באופן עקרוני, גם ללא ימות המשיח ניתן לפרגן לאנשים קצת יותר ממאה ועשרים שנה…יש כמה וכמה אנשים לבד אלו שהוזכרו בפרשת בראשית ונח שחיו למעלה ממאה ועשרים שנה. חז"ל אומרים על הנביא יונה בן אמיתי שהיה חי יותר ממאה ועשרים שנה. או על רב מגדולי האמוראים שיהיה חי ארבע מאות שנה. ובכל זאת לא נראה לי שיש בברכה עד מאה ועשרים משום פתיחת פה לשטן או חוסר פירגון כלשהו…
