ריבוי ילדים – מתי? איך? מדוע?

בס"ד

אשמח לתשובה מהמקורות.
אם כל הכבוד לציווים בתורה שאדם צריך לקיים ללא שום החסר.
אני לא מבין למה יש צדיקים או חסידים שמביאים כל כך הרבה ילדים לעולם? בטענה הידועה שכל ילד מביא איתו גורל ושפע ולא עושים תנאים לקדוש ברוך הוא ואין שום היתר למנוע ילודה ואין היתר לעשות הפלות על חשבון חוסר פרנסה או חוסר יציבות של הזוגות… וכל מיני דוגמאות שמצויות כיום. ( בפועל יש רבנים שכן מתייחסים למצבם של הזוג).
למשאלתי האם באמת אותו חסיד כזה צדיק גדול חייב להביא 8 ילדים לעולם… ובאמת לחיות כפי יכולתו? ולא להזדקק לבריות?
כבוד הרב יענה לי בכנות… לפי מקורות .
כי לפי מה שאני מבין לפי ספרים ושיעורי תורה. אין שום חיוב להביא 8 ילדים לעולם אם לא יותר.
בנוסף ידוע שיש חילול השם. כמו למשל על תלמיד חכם שעוסק בעבודה שאינה ראויה למעמדו ומצטיירת כחילול השם.
ושאדם מלכתחילה מכניס את עצמו למצב כזה…. ובסופו של דבר בפועל הוא יהיה "עני" ( מציאות מדברת בעד עצמה) ויזדקק לבקש מאנשים… או גמ"חים למנהם.
אישית לא אוהב הגישה הזו… גם היא נכונה שאדם משליח את עצמו על הבורא והבורא דואג לסובב העניינים. ( באמת אלוקים מנהיג )
אבל הצדיקות של האדם לדעתי לא תהיה על חשבון אחרים…
בידיוק כמו שנאמר על הסוגייה עושה צדקה משל אחרים….
או העושה התורה קרדום לחפור בה…
בקיצר הגישה של להביא ילדים ולא להתייחס למצבם של בני הזוג.
והתוצאה שאחרייה לעיתים מביאה לחילול השם. ואפילו ביטול תורה.
ולפעמים גם מצערת אחרים שקשורים לאותם הנפשות…
כמו הורים שמשתתפים בצער… ורוצים לעזור אך ידיהם כבולות…
אז למה מלכתחילה לעשות צעדים שמביאים לעוני?
מי ביקש מהאדם להביא ילדים ללא ריסון ?
תודה
אשמח להתייחסות

תשובה:

שלום רב,

שאלתך אכן חשובה וראויה לדיון מעמיק. אבל למה לך לפתוח במילים: "אם כל הכבוד לציווים בתורה שאדם צריך לקיים ללא שום החסר". כאילו שהצגת השאלה היא האם עדיף לקיים את ציווי התורה למרות העוני הצפוי או לא?? ואם זו השאלה התשובה היא חד משמעית: את ציווי התורה יש לקיים גם בעוני מחפיר!! ואף יותר מזה. וזה ברור לכל ילד קט, באנו לעולם כדי לקיים את רצון הבורא, ולא כדי לחיות בנועם.

אולם אם הצגת השאלה היא, האם אכן אנו מחוייבים ללדת ילדים ללא חשבון כלכלי כלל, או שיש גם לחשב את החישוב הכלכלי הצפוי, זו שאלה במקומה – כלומר, מהו רצון הבורא? ואני מקווה שאתה מבין את ההבדל הגדול…

השאלה של שיקולים כלכליים בנוגע למצוות פרו ורבו, ובפרט למצוות “לערב אל תנח ידך”, נידונה בדברי הפוסקים. יש דעות בראשונים שמצוות ולערב אל תנח ידך היא מצווה של דרך ארץ (ולא מצוות חכמים כשאר מצוות דרבנן), ולשיטתם אנו מוצאים בערוך השולחן שאם יש סיבה שלא להוליד ילדים, מותר להימנע מכך (ערוך השולחן, אה”ע סי' א' סעי' ח' אך חשוב להדגיש, שהוא לא דן במניעת הריון, אלא רק בשאלת נישואין שניים).
בענין זה אנו מוצאים בדברי האגרות משה (אה”ע ח”ד, סי' עד) שמזכיר שיקולים כלכליים כעילה למניעת הריון, עיי”ש. מאידך, בשו”ת ציץ אליעזר (ח”ט, סימן נא) כתב שאינו נכון למנוע הריון משיקולים כלכליים בלבד, שכן יש בכך משום חסרון באמונה, ובשו”ת לבוש מרדכי (אה”ע סימן כח) כתב כן בחריפות רבה (ועי’ גם תשובות והנהגות ח”ד, סימן רה-רו).
מאידך, קראנו לפני שבועיים בפרשת השבוע “וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב” (בראשית מא, נ) שם הביא רש”י את דברי חז”ל שמכאן שאסור לשמש בשנת רעבון. הסיבה אמנם היא מפני הצער שיש בעולם כפי שכתבו הראשונים (תענית יא,א) אולם ניתן להבין גם שצריך לדאוג לפרנסת הילדים. כך גם אנו מוצאים ביבמות סה, אמר רבא, יכול אדם לשאת כמה נשים, אבל אך ורק אם יש לו יכולת לפרנסם. נכון, זה נאמר על פרנסת האישה. אבל ניתן להבין שאם אין לו כדי לכלכל את ילדיהם, שלא ישא יותר מאחת, ואגב, בערוך השולחן הנ”ל אכן הביא שצריך לדאוג גם לפרנסת הילדים. כלומר, השיקול הכלכלי בהחלט קיים במקורות. אבל כאן צריך להבחין, ולשקול היטב.
בציבור הכללי, שאינו דתי, בדרך כלל השיקול בהבאת ילדים, הוא כלכלי מול כדאיות. כלומר, ילדים זה כיף, זה עזרה לעת זקנה (ראה יבמות סה,ב חוטרא לידה ומרה לקבורה), בנוסף יש להם גם שיקול “לא נעים להביא הרבה ילדים” שבחברה בה הם חיים זה לא דבר מקובל. אלו הם השיקולים. ומכאן התוצאות- 2-3 ילדים ממוצע למשפחה.
בציבור הדתי-חרדי יש גם את השיקולים הללו. בהחלט כן, אבל יש גם שיקול נוסף, והוא עצם המצווה ועצם המשכיות עם ישראל. ולכן כל אדם וכל משפחה צריכה לקחת את השיקולים שלהם, איך הם מתמודדים עם משפחה מרובת ילדים, ולאו דווקא רק במישור הכלכלי.
העובדה שיש משפחה שבגלל ריבוי ילדים, מחליטה להצטמצם, ראויה לכל שבח! כלומר, הם באו לידי מסקנה שהם יוכלו בעזרת ה’ לעמוד בנטל תוך כדי צימצום הוצאות החיים. אני לא נכנס לכל משפחה ושיקוליה, אבל העובדה שיש אנשים שריבוי הילדים גורם להם וכמה דברים קשים כפי שציינת בשאלה, זה לא סותר את הדיון הרציני בנושא. כלומר, א. לא תמיד ריבוי הילדים הוא לגורם לכך. ב. יתכן שהשקפת עולמם מעט שונה משלך, ולא משנה כעת מדוע. אבל אם אתה רואה כמה כאלה מסביבך, אתה לא יכול להשליך לא על הכלל ולא על הדיון עצמו.
אם שאלתך היא אישית, אתה רוצה לדעת כיצד לנהוג, אני מקווה שנתתי כאן אי אילו מקורות כדי שתוכל להחליט עם עצמך מה ה' דורש ממך.
שנזכה לעבוד את הבורא בשלמות, בכמה שפחות קשיים. ולקיים את הנאמר בנביא: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ". כי זה היעד האמיתי לבואנו לעולם – לעשות את רצון הבורא.

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. ציטוט מהתשובה :
    "מאידך, קראנו לפני שבועיים בפרשת השבוע “וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב” (בראשית מא, נ) שם הביא רש”י את דברי חז”ל שמכאן שאסור לשמש בשנת רעבון. הסיבה אמנם היא מפני הצער שיש בעולם כפי שכתבו הראשונים (תענית יא,א) אולם ניתן להבין גם שצריך לדאוג לפרנסת הילדים."

    לא זכיתי להבין, איך אפשר להבין שזה קשור גם לפרנסת הילדים, ואדרבה, מזה שלא הוזכר טעם זה שם, (ובפוסקים וכו') משמע דלא שמיע לי' כלומר לא ס"ל.

    ובהמשך התשובה:
    "כך גם אנו מוצאים ביבמות סה, אמר רבא, יכול אדם לשאת כמה נשים, אבל אך ורק אם יש לו יכולת לפרנסם. נכון, זה נאמר על פרנסת האישה. אבל ניתן להבין שאם אין לו כדי לכלכל את ילדיהם, שלא ישא יותר מאחת"

    שוב, לא זכיתי להבין, וכנ"ל.
    והרי שם מדובר האם האשה הראשונה יכולה לעכב אותו, מלהתחתן עם עוד אשה, אבל בשום אופן אשה אחת לא יכולה למנוע הריון מאשה השני' לצורך פרנסתה,
    וממילא גם אין ראי' מהערוך השולחן, ששם הנידון הוא במניעת נישואי השני', וכמו שכתב הרב בתשובה לעיל.

    ואדרבה, אומרים לו שלא ישא, ולא אומרים לו שישא ולא יוליד ילדים, וההבדל הוא גדול.

    ומדאתינן להכי:
    בגמ' (יבמות סא ע"ב) ובשו"ע (שם, סעיף ח') דמי שכבר קיים פו"ר, אין מחייבין אותו (לשיטה הא') למכור ס"ת כדי לישא אשה "בת בנים" (שיכולה להוליד), והפירוש שם הוא לא משום שהילדים יגרמו להוצאות, אלא שלהתחתן עם אשה כזאת (בת בנים) יותר יקר, (ובפרט שלשיטה הב', צריך למכור אפילו ס"ת),
    וגם לשיטה הא', היינו רק איסור מכירת ספר תורה, שיותר חמור ממצוות לערב אל תנח ידך, (לשיטתם) אבל שאר שיקולים כספיים, לא חמורים מזה,
    (וכל זה איירי כדי לישא אשה בת בנים, אבל מי שיש לו אשה בת בנים, ורוצה ח"ו שלא יהיה לו עוד ילדים, משיקולים כספיים, מהיכי תיתי).


    ועוד:
    כתב הרמב"ם, (פט"ו מהל' אישות, הט"ז) אע"פ שקיים אדם מצות פו"ר ה"ה מצוה מד"ס שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, עכ"ל.
    קא פסיק ותני, ל"ש יש לו כסף לא שנא אין לו, אלא כל זמן שיש בידו כח היינו כח ההולדה (היינו שהוא "בן בנים").

    וראי' הכי פשוטה, שהרי לצערינו, תופעת העוני וכו' הייתה קיימת מזמן קדום, ולא התחדשה זה עתה, ואדרבה, הבעי' אז הייתה הרבה יותר מהיום, וכפי שרואים מקרים קיצוניים בגמ', ובפוסקים, ובשו"ע, לדוגמא, (או"ח סימן תרעח) מי שאין לו מספיק כסף לקנות אלא או נר שבת או נר חנוכה וכו', ועוד מקרים לרוב.
    ולולי דמסתפינא הייתי אומר שלא רק סתימת הרמב"ם שהבאתי לעיל, אלא גם דשאר הפוסקים, דלא הביאו שיקול הכספי, כסיבה למניעה, היינו משום שס"ל דשיקול הכספי אינו סיבה למניעת הריון, שהרי הי' אז מקרים של עוני.

    ……
    ורואים בסימן ע"ו סעיף ז', שיסודו מהגמ' שהובאה בתשובה, שהתנאי להתחתן עם אשה שני', הוא, שיהי' לו מספיק כסף וכו', זאת אומרת שהתורה אוסרת לקחת אחריות על אדם נוסף אם זה יגרע ממי שכבר תחת אחריותו,
    ולכאורה הי' צריכה להגביל באותה מידה את המצוה דאל תנח לפי מצב הכללי של האדם, שאסור לאדם להוסיף לעצמו אחריות אם זה על חשבון אחריות הקיימת,
    ולא מצינו זה, (וכדלעיל).

    ואם כן, אותה תורה שאוסרת להתחתן עם אשה שני' אם אין לו כדי סיפוקה, מְצַוָה "ולערב אל תנח ידך", וא' לא אוסרת להביא הרבה ילדים (כמו שאוסרת הרבה נשים) אם אין לו כסף, ב', ובכלל לא נכנסת בחשבון כספי, כלומר לא מגבילה, מזה גופא משמע, שזה על אחריות ה', שה' יתן לו במה לפרנס את ילדיו, הואיל וזה מצוותו וחיובו של האבא.

    וכל זה הוא ההלכה, כלומר התורה לא מצווה את היהודי להיכנס לחשבון הזה, השאלה היא, האם ליהודי מותר להיכנס לחשבון הזה בכל זאת?

    ולכאורה התשובה היא, בנוסף לחוסר האמונה שבזה שיש מצוה מה', ולערב אל תנח ידך, אם כן למה לו לחשוב ח"ו, שה' יתן לו לעשות מצווה כדי שבסופו של דבר ישאר תקוע…
    אלא גם בלי להיכנס לסוגי' של אמונה, הרי כדי לדחות מצוה, אף מד"ס וכו', צריך "סיבה מוצדקת", שמצאנו שהסיבה הזאת היא מספיקה, וכנ"ל לא מצאנו, ואדרבה.

    ועוד דבר, (בסוגי' של אמונה) הרי ג' שותפים יש באדם ה', האבא, והאמא,
    הרי האבא והאמא לא יודעים עתידות, אם כן, עדיף לתת את ההחלטה הזאת בידי השותף השלישי שהוא כן יודע עתידות, ואם הוא ירצה להיכנס בשותפות איתם, סימן שהוא רואה שזה השקעה נכונה…

    (ואין זה קשור לענין של "הכל צפוי והרשות נתונה", שאסור לגנוב ולומר שאם ה' נתן לי לגנוב סימן שה' רוצה את זה ח"ו, משא"כ כאן אפילו אם המעשה נעשה, זה לא אומר שיהי' ילד, אם כן, זה שה' מכניסה להריון זה אור ירוק על הסכמתו).

    הארכתי בכל זה, כדי להתחזק באמונה בכלל, ובפרט, במצוה חשובה כזאת, שלפעמים יש שנמנעים, בגלל סיבות לא מוצדקות כלל, אפילו לא ענין כלכלי, וד"ל, ועאכו"כ שאסור לעשות הפלות.
    יהי רצון שנפרה ונרבה כמו דגים!

  2. אני מסכים איתך בהחלט, גם בעיני אין ממש בראיות הנ"ל, מה שכן הייתי רוצה לחדד, שאמנןם אין כל מקום לשיקול כלכלי בענין זה, אבל לעיתים יש מצוקה נפשית אצל האשה והבית במצב מעורער ואז יש לשקול ולהתייעץ ואין לחכות עד שהמצב יהיה בכלל באו מים עד נפש!

  3. ברשותכם,
    בתשובה האחרונה כתבתם:
    "אבל לעיתים יש מצוקה נפשית אצל האשה והבית במצב מעורער ואז יש לשקול ולהתייעץ ואין לחכות עד שהמצב יהיה בכלל באו מים עד נפש", ע"כ.

    והנה, ראינו בגמ', (ברכות י ע"א),
    "ויאמר אליו כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה א"ל משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו א"ל כבר נגזרה עליך גזירה א"ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים"

    מאידך, אם ח"ו הורים מתכננים ח"ו להתרגש, פשיטא דאין להם להמשיך להוליד ביחד (לכאורה נראה פשוט).

    אם כן, יוצא לנו לכאורה הגדרה כזאת:
    כל שיקול שהוא תלוי בבחירה חופשית של האדם, והוא יודע שיהי' כן, (שיתגרש), אין לו להמשיך להוליד ילדים איתה,
    אבל שיקול שהוא בידי שמים, האם הבן יהי' רשע (זה כן בבחירה חופשית, אבל לא של האבא, לכן קראתי לזה "בידי שמים",) או שיקול כספי, וכל מה שזה לא בבחירתו, אין להכניס את זה לשיקול,

    וכאן יוצא לנו שאלה כזאת:
    הורים שיודעים שאין להם סבלנות, כעס וכו', שחושבים שעדיף להם שלא להביא ילדים, (שלא יהיו מסכנים…) זה יותר דומה, למשהו שהוא לא בידי שמים, (אלא בבחירה החופשית, (כמו המקרה שהבאתי, שהם רוצים להתגרש)) ויש כן להכניס את זה לשיקול, כמו שכתב הרב בציטוט,

    אבל חשוב לדעת, שמהאי טעמא גופא, שהמצב הנפשי של ההורים אינו בסדר, שלכן הם נכנסים לשיקול, זה בגלל שהוא לא "בידי שמים" אלא "בבחירה חופשית";

    אם כן יש להתייחס לזה כמו משהו שהוא תלוי בבחירתם ולתקנו, ולא להתייחס לזה כעובדא בידי שמים…

    אם בכל זאת לא מתכננים להשתנות, יש להתנהג בהתאם,

    וכמובן שבכל מקרה כדאי להתייחס עם רב, א. להחליט, ב. ועיקר: לשפר את המצב…

    בהצלחה!!

  4. אני כמובן לא דיברתי על אדם שיודע שהוא כועס… אדם כזה יעשה עבודת המידות ויגדל את ילדיו כהלכה, אני דיברתי על מצב של חולי נפשי, או מצוקה נפשית שעשויה להוביל לדכאון חלילה, מה שיכול לדרדר את האדם אפילו למצב קליני, ובזה יש להתייעץ עם רב בהתאם לנתונים ולא לחכות שהמצב יהיה לא טוב.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל