שלום וברכה כבוד הרב
שאלה קצת או הרבה מביכה ולא צנועה, מחילה רבה מכבוד הרב ובקשת סליחה מראש. מקווה שזה לא יצא ארוך מדי, אם כן בבקשה תאמר לי כדי שבלי נדר אדע להעריך יותר טוב אני מקווה, כמה לכתוב.
אני לא יודע כמה לנקות את עצמי בשירותים.
אני מרגיש שאני מגזים, חושב שאני מדליק את הטחורים שלי עם האולי הגזמה.
נהגתי בעבר שקודם ניקיתי עם נייר ולאחר מכן העברתי ניקוי נוסף עם מגבון, כיום אני בעצת הרב עברתי למים ב"ה.
אך בגלל ההגזמה שאני רגיל לבדוק ולבדוק האם נשאר צואה כדי לא לברך לבטלה וכו'
אז אני בודק לאחר המים, עם ניקוי של מגבון, וכהרגלי אני ומביך לומר את זה, "חופר עמוק" ומנקה את כל הדפנות לבדוק, כי אני שמתי לב שגם כשאני מנקה ישר עמוק ויוצא נקי, בדפנות לפעמים מוצא לכלוך.
ולפעמים כאשר אני מנקה ישר עמוק אני רואה רק מעט לכלוך בקושי משהו, אך זה מאלץ אותי לנסות שוב לנקות ולפעמים לגלות שוב, רק עוד מעט לכלוך, דבר שמאלץ אותי שוב לנסות.. אולי אני טועה? מה הגבול? כמה עמוק?
אולי כדאי לציין שכאשר אני מנקה עם מים וזרת אני לא מקפיד לבדוק אם נשאר צואה, כי פחות נראה לי שאפשר לדעת על רקע של אצבע.
אך אולי אני טועה ואפשר לסמוך על כך ולנסות לוותר על הבדיקות עם המגבון, ופשוט במקום המגבון, להמשיך לנקות עם האצבע ומים רק שהפעם לבדוק אם נשאר לכלוך על הזרת.
תודה רבה כבוד הרב!
תשובה:
שלום ידידי
נראה לי שאתה מגזים מאוד. חשוב לדעת, צואה שאוסרת אמירת דבר שבקדושה היא רק כזו שנראית בחוץ כאשר האדם יושב [לו היה מביט שם…]. כל מה שנמצא בתוך הגוף אינו אוסר. כמובן יש לנקות טוב כי טבע הליכלוך לצאת החוצה אבל לגמרי לא להגזים. בימי קדם היו מנקים עם אבנים חלקות… נקל לשער שהתוצאות שלהם היו פחותות בהרבה ממה שניתן להגיע בזמנינו עם הנייר. ראיתי פעם למי שכתב שמספיק קינוח שלוש פעמים, אינני יודע לומר בזה מספר, אבל העקרון חייב להיות ברור מה שנשאר בתוך הגוף הוא כלום.
מקורות:
ראה שו"ע סי' עו סעי' ה ובמשנה ברורה שם בענין זה, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת…
עיקר הניקיון הוא במים כמו שכתוב "ומצואתו לא רוחץ" אבל כמובן שאם אדם מנגב עם נייר וזה יוצא נקי לא חייב לשטוף
וכדאי להסתכל בספר שיחות הר"ן אות ל'.
השאר תגובה