צידת מקק בשבת / בצל בסכין חלבית / מנחה קצרה

שלום לכבוד הרבנים שליט"א.
א) האם מותר לרמוז למישהו שע"י כך יצטרך לפתוח את המקרר והאור יפתח (דרבנן) ויהיה לו דין של מתעסק? האם מותר כשאני רואה שכהולכים לעשות פעולה בגדר מתעסק שלא למנוע את אותה פעולה? למשל, כשהאור במקרר פתוח ואני שם לב שאישתי באה לפתוח את הדלת האם איני צריך למונעה מלפתוח את דלת המקרר?
ב) מהו המנהג גבי מה שכתב המ"ב (ס' ע סק"א) בשם רעק"א שנשים חייבות לומר פסוקי דזמרה? הרי אנו רואים שהמציאות מוכיחה שאין נשים נוהגות כך? האם צריך להעיר להם שכך ינהגו? (בשער הציון ריש ס' ע העיר שהגר"ז כתב לפטור נשים מפסוקי דזמרה והניח אותו בצ"ע).
ג) גבי מלאכת צד. האם מותר לי לצוד מקק כאשר יש לי פחד וחרדה ממקקים? למשל כשאיני יכול לסלקו עם מטאטא או כיוצ"ב והדרך היחידה לסלקו מחדר השינה זה ע"י צידתו? האם נאמר דהוי דבר שאין במינו ניצוד מדרבנן ובמקום צער לא גזרו חכמים? כמו למשל. שחכמים התירו גרף של רעי דהוי צער נפשי מהסירחון ועוד כיוצ"ב?
ד) גבי בצל שנחתך בסכין חלבית שאינה ב"י. ונתבשל בסיר בשרי שאינו בן יומו? מה דין הבצל? המחבת? האם אפשר לעשות ס"ס להיתר את המחבת? למשל, הרמ"א הביא בשם יש מי שאומר (ס' צו, ג) שה"ה באינו בן יומו. וכתב הבית מאיר שהרמ"א תפס ב' חומרות, שפסק שכל הדברים חריפים ולא רק חילתית וצנון. וגם אין אורמים נ"ט בר נ"ט משא"כ בבישול שכן אומרים נ"ט בר נ"ט. וועוד, בהערות ל"וזאת הברכה" מפי הגרמ"א זצ"ל כתוב שבצל אינו דבר חריף (דווקא בצל לבן ולא סגול). לסמוך על המחבר שאין אומרים מחליא ליה לשבח באינו בן יומו (כמובן לפי הגרע"י שהסביר את הסתירה בדברי המחבר והעלה להקל). לסמוך על כך שהרמ"א כתב בלשון יש מי שאומר משמע שיש דעה אחרת ואולי ניתן לסמוך עליה בהפס"ד (מחבות צבאיות וכן מחבת שעולה כסף רב וכיוצ"ב)?
ה) מה נחשב כ"שעת הדחק" בדברי הרמ"א (קכד, ג)? האם גם כשנמצאים לדוגמא בכנס מסויים וצריך לאסוף מניין אנשים לתפילת מנחה וההפסקה הניתנת אורכת כ20 דק'. ואם יעשו חזרת הש"ץ יישאר מעט זמן לאכול? האם גם בכה"ג מיקרי שעת הדחק ויהיה ניתן להקל באופן חד פעמי או בקביעות ולעשות מנחה קצרה (כמנהג התימנים, לסמוך על הרמב"ם)?
תודה רבה על הטירחא המרובה שהרבנים משקיעים לענות על שאלותינו. מודה לכם מקרב לב. שתמשיכו במפעלכם החשוב להרבות תורה בישראל.
אם אפשר מקורות במידה ויש כדי שאוכל לעיין בדברים בפנים. תודה

תשובה:

שלום רב

1. בתוס' בשבת דף יא א מבואר שמתעסק יש בו איסור דרבנן, כך שודאי אין להכשיל אדם בפעולה זו. וכן מבואר בכסף משנה שבת פ"א ה"ח. וראה אגרות משה אבהע"ז ח"ד סי' ט שיש מצוה להפריש אדם מפעולה של מתעסק.
2. בודאי צריך להעיר לנשים שיש לומר פסוקי דזמרא, אמירתם היא הכנה לתפילת שמונה עשרה, שלא כברכות קריאת שמע שהוא נושא בפני עצמו.
3. קשה לענות על כך כי זה תלוי במידת הצער. שכן, לענין פרעוש הנמצא תחת בגדיו של אדם ואינו יכול לנערו ללא צידה התירו משום צער, ראה שו"ע שטז סעי' ט. לעומת זאת בשו"ע הרב סי' שטז סעי' יח אסר לצוד דבורים שמסתובבים בבית אף שהן יכולות לעקוץ, כיון שמדובר בחשש צער שאין בו סכנה, כך שהכל תלוי במידת הצער.
4. באופן כללי ודאי חובה להכשיר את הכלים והאוכל נאסר, המנהג הוא שבצל הוא תמיד דבר חריף. לספרדים יש להקל על פי מרן הרב עובדיה כיון שאינו בן יומו, אולם הבן איש חי התיר בזה רק במקום הפסד מרובה. לא הבנתי למה המחבת היא הפסד מרובה, שהרי ניתן להכשירה? כמו כן נראה שהפסד מרובה הוא לכל אדם לפי ענינו, ומדינת ישראל יכולה לספוג הפסד של מחבת. אולם כיון שיש חיילים אשכנזים יש להחמיר בכל מקרה, וחובה להכשיר או לזרוק.
5. אני מניח שההפסקה שם היא דבר קצת גמיש, וגם תפילה של רבע שעה תותיר מרווח של עשר דק' אכילה… באופן כללי המיקל יש לו על מה לסמוך, יש ישיבות שנהגו להקל בזה, כמו ישיבת פוניבז' וודאי נעשו הדברים על פי הוראת ראשי הישיבה שהיו גדולי תורה.