האם ראוי להנשא לגיורת?

שלום לרב
חבר עומד להנשא לגיורת אך מאוד מודאג מהנאמר בתוס' (יבמות מז' ב'):
"…י"ל דקשים גרים לישראל לפי שמתערבין בהם ואין שכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות שבישראל ".

על אף שתוס' הרא"ש (קידושין ע' ב'): "…תוספות הרא"ש מסכת קידושין דף ע עמוד ב
י"מ משום דגורמין לשכינה שמסתלקת מישראל ע"י שהגרים מעורבים בהם ואין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על משפחות המיוחסות, ולא נהירא דגרים ראויים שתשרה עליהם שכינה כדאמרי' עובדיה גר אדומי היה, והא דאמרי' הכא דאין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על המשפחות המיוחסות שבישראל היינו למעוטי משפחות שיש בהם פסול שאינן ראויין לבא בקהל". ואם מובן לי נכון, הרי שמבטל דברי התוס'.

אך עדיין דברי התוס' מובאים שוב ושוב בדברי ראשונים ואחרונים.

האם הרב יכול להסביר דברי התוס', ואיך ניתן לישבם עם גדולי ישראל הגרים?

והאם יש מקום לחברי לחשוש מנישואין לגיורת?

תודה מראש

תשובה:

שלום רב,

אם היא אכן גיורת רצינית אינו צריך לחשוש כלל.

כבר אמרו חז"ל פסחים (פז,א) לא הגלה הקב"ה את ישראל בין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים. הרי שתכלית הגלות היא קיבוץ נשמות הגרים שנתפזרו בין האומות, וכן אמרו (ויקרא רבה א) ישובו יושבי בצילו אלו הגרים שבאין וחוסין בצילו של הקב"ה יחיו דגן נעשו עיקר בישראל. וכיוצא בזה אמרו חז"ל גם במדרש רות רבה (פרשה ג'): "בא וראה כמה חביבין גרים לפני המקום וכו". וראה עוד במגילה יד,א.
מאידך אמרו חז"ל יבמות (קט,ב) "רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים" וכן אמר רבי חלבו יבמות (מז,ב) את האימרה המפורסמת: "קשים גרים לישראל כספחת" ומשמע שמן הראוי שלא לקבל גרים לעדת ישראל ונראים הדברים כסותרים זה את זה.
אלא שכבר נתבאר בדברי הראשונים ביבמות (קט,ב) שלעולם בית דין העוסקים בקבלת גרים מצוה גדולה הם עושים ומסייעים במעשיהם לקרב את הקץ בקיבוץ כל אותם נפשות הראויות לבוא בקהל ישראל. ומה שאמרו רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים דברים אלו אמורים בבית דין העוסקים בקבלת גרים ואינם מדקדקים לחקור ולדרוש אחריהם די הצורך שעל ידי זה פורצים גדרות הקדושה ומקבלים לעדת ישראל גרים שאינם ראויים.

ולעצם הענין:

בגמ' קידושין (ע ע"ב) איתא: "אמר רב חמא ברבי חנינא: כשהקב"ה משרה שכינתו, אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל, שנאמר (ירמיהו לא): "בעת ההיא נאם ה' אהיה לאל-הים לכל משפחות ישראל" – לכל ישראל לא נאמר אלא לכל משפחות. "והמה יהיו לי לעם" – אמר רבה בר רב הונא: זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים. דאילו בישראל כתיב בהו: (יחזקאל לז כז) "והייתי להם לאל-הים והמה יהיו לי לעם", ואילו בגרים כתיב (ירמיהו ל כא): "מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה', והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים"[1].

גדרו של ענין זה שאין שכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל טעון בירור, כלפי מה דברים אמורים.

דהנה בגדר ענין השראת השכינה מצינו חילוקי מדרגות רבים, דמחד גיסא אמרו בגמ' (סנהדרין לט ע"ב) "כל בי עשרה שכינה שריא", מאידך, מצינו בדברי הגמ' בב"ק (פג ע"א) דאמרו שם: "אין שכינה שורה בפחות משני אלפים ושתי רבבות מישראל, שנאמר רבבות אלפי ישראל". ברבינו בחיי (פ' ויגש מז כא) כתב, דאין שכינה שורה בפחות משישים ריבוא מישראל, ולא שרתה שכינה אחר חורבן בית ראשון כל ימי בית שני, אף דאין לך השראת השכינה גדולה מבנין המקדש, וכן איתא בארחות חיים (הו"ד בב"י או"ח סי' קיב) שכשחזרה שכינה לשכון בישראל בעת בנין בית שני תיקנו לברך ברוך המחזיר שכינתו לציון, אלא ע"כ הכוונה בזה היא שאף ששרתה שכינה בימי בית שני אלא שלא שרתה כפי שהיה בימי בית ראשון. (ובזוהר ח"א כו ע"א איתא, דבזמן בית ראשון היתה שורה שכינה עילאה ובזמן בית שני שכינה תתאה). הרי שחילוקי מדרגות יש בהשראת השכינה, ויש לעיין לענין מה אמרו דאין שכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות שבישראל.

 

האם גר יכול לזכות לנבואה

בס' הכוזרי לרבי יהודה הלוי (מאמר א סי' קטו) נקט בפשיטות ע"פ דברי הגמ' אלו, כי אף שהגר ראוי להיות חכם וחסיד, מ"מ נביא לא יוכל להיות אלא הנמנה על אחת מן המשפחות המיוחסות שבישראל, שכתב: "לא ישוה הגר לבן ישראל מלידה, כי בן ישראל רק הוא ראוי לנבואה, ואילו הגרים, תכלית אפשרותם בקבלם מבני ישראל את תורתם, להיות לחסידים וחכמים, אך לא לנביאים".

אמנם בחידושי המהרי"ט לקידושין שם הקשה מסוגית הגמ' בסנהדרין (לט ע"ב), שם איתא: "אמר רבי יצחק: מפני מה זכה עובדיהו לנביאות – מפני שהחביא מאה נביאים במערה". ופירש רש"י שם: "מפני מה זכה לנביאות – שהרי גר היה, ואין השכינה שורה אלא על המיוחסין שבישראל, כדכתיב (בראשית יז ז) "להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך". ע"כ. הרי להדיא שאף שהיה גר זכה לנבואה.

מיהו לכאורה ממקום שבא נראה להיפך מדבריו, דלהדיא נתבאר בדברי רש"י שאין הנבואה שורה על גרים, אלא שזכיה מיחודת היתה לו לעובדיה כשכר על פועלו בהצלת הנביאים, וכבר עמד על כך בפירוש קול יהודה ע"ד הכוזרי שם. (בעצם דרשה זו של רש"י מהא דכתיב "ולזרעך אחריך" היה מקום לפקפק לולי דבריו, שהרי הגרים אף הם בכלל זרעו של אברהם כמבואר בירושלמי ביכורים פ"ד, והארכתי בזה לעיל סי' פו).

כמו כן דרשו בספרי, אהא דכתיב (דברים יח טו): "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלו-היך" – מאחיך ולא מאחרים, יקים לך – ולא לגויים, מה אני מבקש נביא לגויים נתתיך – בנוהג מנהג גויים. ע"כ. ובמשך חכמה שם האריך לפרש דכוונת הכתוב "מקרב אחיך" – ממובחר שבאחיך, והיינו שכמו שמלך אינו אלא ממשפחות המיוחסות שבישראל ולא מן הגרים, כך גם נביא אינו אלא ממובחר שבאחיך.

אלא דיעויין שם שזהו דוקא בנבואה המסורה לכלל, שבזה תפקידו של הנביא להוכיח את ישראל ולהדריכם בדרך ישרה, דכיון שנבואה זו שררה יש בה משום כך אינה נמסרת אלא ל"מובחר שבאחיך", אבל נבואה בעלמא לידע את העתיד לקרות בין ישראל לעמים, אין מניעה שתהא שורה גם על הגרים (ועפ"ז פי' את דברי חז"ל לגבי נבואת עובדיה עיי"ש).

 

האם גר יכול לזכות לרוח הקודש

בס' ישראל קדושים להגאון רבי צדוק הכהן מלובלין דן, האם גר יכול לזכות לרוח הקודש[2], ולכאורה נראה ראיה לזה מדברי הזוהר הק' (פרשת ויקהל), שראה בועז ברות שרוח הקודש שורה עליה והיתה התבואה מתברכת מחמתה, ומשום כך נתאווה לשאתה לאשה. ומבואר שרוח הקודש שורה גם על הגרים, ויש לעיין בזה.

ומ"מ יעויין בדברי רבי צדוק הכהן שם, דאחר אריכות דברים בזה נקט שלענין זה אין היחוס מעכב. ומקור דבריו הוא מדברי הרא"ש במסכת מגילה (פ"ג סי' ו), מדבריו נתבאר שתרגום אונקלוס נכתב כולו ברוח הקודש, והרי אונקלוס היה גר צדק כמבואר בגיטין (נו ע"ב), ומוכח לפי"ז שגם הגר יכול לזכות ברוח הקודש. כדבריו נראה נמי מברייתא דרבי ישמעאל, שם נמנו דרכי העבודה אחת לאחת היאך יזכה אדם לגדל נפשו עד שיזכה לרוח הקודש, ולא הזכיר שם שהדבר מותנה בכך שיהיה יחוסו מזרע ישראל כשרים מדור דור.

 

מחלוקת הראשונים בדבר מקורו של תרגום אונקלוס

אמנם, ראיתו זו תליא לכאורה בבאור דברי הגמ' במגילה (ג ע"א), שם אמרו: "ותרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו". ומקשינן: "והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב (נחמיה ח ח): "ויקראו בספר תורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא", "ויקראו בספר תורת האלהים" – זה מקרא, "מפרש" – זה תרגום, "ושום שכל" – אלו הפסוקין, "ויבינו במקרא" – אלו פיסקי טעמים, ואמרי לה: אלו המסורת". ומתרצינן: "שכחום וחזרו ויסדום". ע"כ.

ובבאור דברי הגמ' בזה נחלקו הראשונים, הרא"ש פי' כמו שנתבאר לעיל, דאחר שנשכח התרגום שנתקן ע"י אנשי כנה"ג החזירו אונקלוס ברוח הקודש, אבל רבי חננאל שם פירש, דלעולם עצם גילוי התרגום היה ע"י חגי זכריה ומלאכי ומהם למד אונקלוס, אלא שאונקלוס תיקן לומר התרגום בעת הקריאה בציבור, ומשום כך נקרא על שמו (וכן נראה שלמד בס' חסידים סי' תרו, וראה מש"כ בזה האשכול בהל' קריאת התורה, ובחידושי הריא"ז במגילה פ"ד). ולפירוש זה אין מכאן כל מקור לומר שאונקלוס ניחון ברוח הקודש.

 

[1] בשו"ת אבן השהם (אבהע"ז סי' סז) כתב, דמהאי טעמא אם נודע למשודך שהמשודכת היא ממשפחת גרים אפי' מכמה דורות, רשאי הוא לבטל את השידוך. (ויעויי"ש שהאריך היאך נשא משה את בת יתרו שהיתה גיורת, וכתב דמקצת מן הגרים פוסקת זוהמתן מיד וכו' עיי"ש).

[2] ראה בס' שערי קדושה למהרח"ו (ח"ג שער ו), שהגם שאחר ימי חגי זכריה ומלאכי פסקה נבואה מישראל (ראה סוטה מח ע"ב), מ"מ רוח הקודש לא פסקה, וכ"כ בשו"ת בית שלמה (או"ח סי' קיב).

ובאמת כדברים האלו מצינו כבר בדברי הרמב"ן (בבא בתרא יב ע"א), דכתב: דאע"פ שניטלה נבואה מן הנביאים שהוא במראה, מ"מ חזון נבואת חכמים שהוא בדרך חכמה לא ניטלה, אלא יודעים האמת ברוח הקודש שבקרבם. אמנם באור בחיים הק' (בראשית ו ג) כתב: "אין איתנו רוח הקודש", ומשמעות דבריו, שכשם שפסקה נבואה מישראל כך פסקה רוח הקודש. וראה בכל זה עוד בשו"ת מהרש"ל (סו"ס כט), ובשו"ת דברי חיים (יו"ד סי' קה). בס' מורה נבוכים להרמב"ם (ח"ב פמ"ד) כתב, דרוח הקודש הוא חלק מדרכי הנבואה, וראה בזה עוד בהקדמה לס' שו"ת מן השמים. ולפי זה לכאורה, כשם שאין הנבואה שורה אלא על משפחות מיוחסות בישראל ה"ה רוח הקודש.

Join the Conversation

8 Comments

  1. מבין אני מדברי הרב שדברי התוס' (בעניין השכינה) דיבמות נאמרו על אותם גרים שהתקבלו ללא בדיקה וחקירה ו\או גרים שאינם התגיירו לשם גרות ממש ו\או גרים שאינם מדקדקים במצוות (ומהם לומדים ישראל)?

    תודה לרב

  2. תודה לרב על אורך הדברים.
    ומה על הצאצאים?

    מדברי הרב משמע עוד, שאף בצאצאי הגר "מום" (שאין אנו עומדים בדיוק מה משמעו) זה קיים (אם נודע למשודך שהמשודכת היא ממשפחת גרים אפי’ מכמה דורות, רשאי הוא לבטל את השידוך… ועוד לעיל…)

    א. האם מדובר דוקא במשפחת גרים, או אף בזיווג של צד אחד גר וצד שני יהודי?
    ב. כן, האם יהיה הדבר ביהודי עם גרה, או שמא גם בגר ויהודיה?
    ג. שכן, בדוד כל מזמורי תהלים נכתבו ברוח הקודש, והרי צאצא של גרה?
    ד. וכן, ברבי עקיבא שעלה לפרד"ס?

    ולאחר שאמרנו לעיל: "…והיינו שכמו שמלך אינו אלא ממשפחות המיוחסות שבישראל ולא מן הגרים, כך גם נביא אינו אלא ממובחר שבאחיך", מה נאמר בדוד?

  3. כתב הרמב"ם (הל' מלכים פ"א הל' ד): "אין מעמידין מלך מקהל גרים אפי' אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר: "לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא". ולא למלכות בלבד, אלא לכל שררות שבישראל, לא שר צבא ולא שר חמישים או שר עשרה, אפי' ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות. ואצ"ל דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל וכו'".
    וג' הלכות למדנו מדבריו:

    עד כמה דורות פסול הגר מלשמש כמלך
    א. פסול הגר מלשמש בשררה הוא אפי' אחר כמה דורות. והיינו, שלא רק גר זה שנתגייר פסול מלדון, אלא גם בניו ובני בני אחריו פסולים (אא"כ נשא ישראלית דבכה"ג בניו כשרים לדון, וכמבואר בגמ' שהבאנו בריש הדברים). מקור דבריו אלו הוא במסכת ביכורים (פ"א משנה ה), שם שנינו שבני הגרים אפי' עד עשרה דורות מביאין ביכורים ואינם קורין, שאינם יכולים לומר "האדמה אשר נתת לי ה'", וכתב שם התוס' יו"ט דעשר דורות הוא לאו דוקא, והכוונה היא עד עולם, וכמו שאמרו לגבי ממזר שעד דור עשירי אינו בא בקהל ה' ופסולו פסול עולם . (ובאמת צ"ב שם מה מהני זה שאמו מישראל הרי סו"ס אינו נוטל חלק בארץ כיון שהארץ לא נתחלקה לנשים ואינו בן לשום אחד מן השבטים, וצ"ע בזה ואכה"מ להאריך).
    אמנם בהג' בית הלל לשו"ע כאן דקדק מדברי רש"י בב"ק (פח ע"א) שחלק בזה ע"ד הרמב"ם, ולדעתו אין הגר פסול למלכות עד עולם, אלא כל שאמו נולדה בכשרות די בזה. דכתב שם רש"י: "תיקשי לך גר – שלידתו והורתו בקדושה אפילו לרבי יהודה יש לו אחוה, ופסול למלכות ואפילו לשוטר בעלמא אא"כ אמו מישראל". ולכאורה צ"ב מפני מה הוזקק לומר שהיתה הורתו ולידתו בקדושה, הרי כיון שפסול הוא עד עולם וכל שהיו אבות אבותיו גרים פסול הוא למלכות, א"כ יתירה מזו היה לו לומר, דאיירי בישראל כשר שצאצא הוא למשפחת גרים מדורי דורות, שאף הוא פסול למלכות אף דפשיטא שנחשב הוא "אחיך". וע"כ צ"ל שכוונת דברי רש"י לומר, שדוקא בכהאי גוונא שהיתה הורתו בקדושה פסול הוא למלכות, אבל אם גם אמו נולדה בכשרות כשר הוא לכו"ע.

    גר שאמו מישראל האם כשר לשמש כמלך
    ב. הלכה נוספת למדנו מדברי הרמב"ם אלו, שאין כל חילוק בין דיין למלך, וכשם שאם היתה אמו מישראל כשר הוא לדון, כך כשר הוא גם לשמש כמלך (כן היא גם פשטות דברי הגמ' בסנהדרין שם).
    ובראשונים הקשו (ראה תוס' יבמות מה ע"ב ובר"ן סנהדרין לו ע"ב), היאך אמרו שאם היתה אמו מישראל כשר הוא לשמש כמלך, הא אמרינן בסוטה (מא ע"א): "אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד, ושבחוהו חכמים, וכשהגיע ל"לא תוכל לתת עליך איש נכרי" (דברים יז טו), זלגו עיניו דמעות, אמרו לו: אל תתירא, אגריפס, אחינו אתה, אחינו אתה". ואמרו בגמ' (סוטה מא ע"ב): "באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה", ומשמע ששלא כדין אמרו לו, דכיון שמבני עבדים היה, פסול הוא למלכות אף שהיתה אמו מישראל , וע"כ משמע שלא די בכך כדי לשמש כמלך. ובתוס' כתבו דרש"י נשמר מקושיא זו, ומשום כך כתב שהיה אביו מבני עבדים, וכוונתו בזה, דאף שאם היה אביו גר לא היה בכך פסול, כאן שהיה אביו מבני עבדים גריעא טפי משום זילותא דמלכותא.
    אולם בר"ן שם דחה פירוש זה, דלא יתכן שמחמת זילותא לבד נתחייבו ח"ו כליה למקום, וע"כ כתב, שכשם שלענין חליצה אמרו שצריך שיהיו אביו ואמו שניהם מישראל, כך הוא גם לענין מלכות, וכ"כ הרשב"א ביבמות שם קב ע"א, וזהו שלא כדברי הרמב"ם.
    וכמקור לסברתו זו הביא מדברי התוספתא, שם שנינו דאין מעמידין מלך לישראל אא"כ כשר הוא להנשא לכהונה, דהנה אף דקיי"ל בעבד הבא על בת ישראל שהולד כשר, מ"מ פגום הוא לענין כהונה, וע"כ אף שהיתה אמו של אגריפס מישראל כיון שהיה אביו עבד אינו בכלל מקרב אחיך, ומשום כך שלא כדין עשו שאמרו לו אחינו אתה. אלא שלפי"ז אם היה אביו גר ואמו מישראל שמותר הוא להנשא לכהונה, אף לשיטת הר"ן די בזה, ולא דמי לגמרי לחליצה שם צריך שיהיו אביו ואמו שניהם מישראל ולא גרים .
    נמצא לדבריו, שעיקר החומרא בחליצה על פני עשית דין, היא כאשר אמו מישראל ואביו נכרי, דכיון שפסול לכהונה אינו יכול לשמש כדיין בחליצה אבל לדיני ממונות כשר.
    ובס' דינא דחיי (לאוין סי' רכא) תמה ע"ד הר"ן בזה, שהרי גם בנכרי הבא על בת ישראל אין הדבר מוסכם שבנה פסול לכהונה, ובבית יוסף באבהע"ז (סי' ג) צידד לומר בשיטת הרמב"ם שבנה כשר לכהונה , וכן למד בדבריו היש"ש בפ' החולץ, וברי"ף בפ' החולץ נסתפק בדבר ולא הכריע, וא"כ לדבריהם אין כל נפקותא לדינא בין חליצה לעשיית דין, שבשניהם אם היתה אמו מישראל די בזה כדי להכשירו.

    שיטת התוס' במסכת סוטה בהלכה זו
    אמנם, התוס' בסוטה (מא ע"ב) אף שהסכימו לדינו של הר"ן נימקו דבריהם בטעם אחר, דכיון שחזר הכתוב ושנה "מקרב אחיך תשים עליך מלך", משמע שלא די בכך שאמו מישראל אלא שיהא ישראל מכל הצדדין. ומדבריהם משמע שלגמרי הושווה דין המלך לדין חליצה, ואפי' היה אביו גר פסול מלשמש כמלך . וראה בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' פז) שהאריך הרבה בבאור דבריהם, דלכאורה צ"ב איזו עדיפות יש לכך שאביו מישראל ואמו גיורת על פני מקרה הפוך בו אמו מישראל ואביו גר, שהרי בלאו הכי בשני המקרים יש בו מזרע הגרים, ובשניהם יחוסו שווה לענין זה שכשר הוא להנשא לכהונה.
    אמנם לפי מש"כ לעיל בבאור דברי התוס' ביבמות (קב ע"א) יתיישבו הדברים, דלעולם קביעת היחס לענין הכשר הגר למלוכה ולחליצה אינו נקבע בכך שכשר הוא להנשא לכהונה, אלא צריך שיהיה ממובחר שבאחיך, וזהו מי שעמדו רגליו למרגלות הר סיני בזמן מתן תורה, ובזה חילקו ואמרו, דכיון שקביעת היחס בישראל היא אחר האב, ממילא כל שאביו מישראל חשיב ממובחר שבאחיך וכל שאין אביו מישראל אלא אמו אף שכשר הוא להנשא לכהונה מ"מ אינו ממובחר שבאחיך.

    ***
    היאך נתמנה רחבעם בן נעמה העמונית למלך על ישראל
    ע"פ דברי התוס' הנ"ל (יבמות קב ע"א), כתב בכנסת הגדולה שם ליישב היאך מלך רחבעם שנולד לשלמה מנעמה העמונית, הרי בן הגיורת הוא ופסול למלכות , ולדברי התוס' אתי שפיר, דאף שצריך שיהיה כשר מכל הצדדין, מ"מ די בכך שהיה אביו מישראל ואין חסרון בכך שאמו גיורת, וע"כ כיון שנולד לה אחר שנתגיירה, וכמו שהאריך הרמב"ם בהל' איסורי ביאה (פי"ג הל' טו), כשר הוא לשמש כמלך. ובאמת כדבריו אלו כתב כבר הריטב"א בקידושין (יד ע"א) בישוב קושיא זו.
    אבל לשיטת רש"י דלעיל שהצריך לענין חליצה שיהיו אביו ואמו שניהם מישראל, ולא די בזה שאביו מישראל ואמו גיורת, קשה, היאך מלך רחבעם בן שלמה. וע"כ צ"ל שרש"י לא קיבל את דברי הר"ן דמלוכה שווה בזה לחליצה, ולדבריו גזה"כ מיוחדת היא בחליצה אבל מלוכה שווה לשאר שררות ולעשיית דין, שא"צ שיהיו אביו ואמו שניהם מישראל.
    מיהו בשו"ת נודע ביהודה (קמא חו"מ סי' א) כתב לחלק בזה בין מלך שנתמנה עתה ע"י העם, שבזה הצריכו שיהיו אביו ואמו מישראל, למלך שנתמנה מכח ירושת אבותיו, שבזה אפי' לא היתה אמו מישראל אין בכך חסרון, וכן כתב בשו"ת החתם סופר או"ח סי' יב (עיין שם שהאריך הרבה בדין ירושה בשררה), ולדבריהם אתי שפיר.
    בשו"ת שם אריה (או"ח סי' ז) הקשה, היאך ביקש משה שררה לבניו שיהיו משמשים אחריו בהנהגת העם כמבואר במדרש, הרי היו בני הגיורת, ולשיטת הר"ן וסיעתו למלוכה בעינן שיהיו אביו ואמו מישראל.
    ולשיטת התוס' הנ"ל יש ליישב, דכיון שאביהם היה מישראל סבר שדי בזה לענין מלוכה.
    באופן אחר י"ל, דסבר שכשם שהותר מפי הגבורה להנשא לה אף שהיה כהן ואסור בגיורת, כך גם בניה לא יהיו בכלל בני הגיורת ומותרים למלוך.

    ***
    היאך נתמנו שמעיה ואבטליון לנשיא ולאב בי"ד
    ג. הלכה נוספת למדנו מדברי הרמב"ם הנ"ל, שאין ממנים גר לשום מינוי שררה שהיא, אפי' לא שר עשרה בצבא ישראל (וראה מה שאמרו בזה בסוגית הגמ' בקידושין עו ע"ב).
    בגמ' גיטין (נז ע"ב) איתא: "מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים. מאן אינון, שמעיה ואבטליון". וכידוע לא רק לימדו תורה ברבים אלא אף שימשו שניהם כנשיא ואב"ד. ובספרי המפרשים האריכו לדון, האם היו שמעיה ואבטליון גרים ממש או שמא אף שמבני בניו היו היתה אמם מישראל. דלכאורה קשה, היאך נתמנו שמעיה ואבטליון לשמש כנשיא ואב בי"ד, הרי אין למנות גר לשום שררה שבעולם. הא ניחא אם היתה אימם מישראל א"כ לשיטת הרמב"ם שדי בזה לענין מלוכה יתיישבו הדברים, אבל אם נאמר שגרים ממש היו היאך הותר הדבר.
    ועוד, אף אי נימא שהיתה אמם מישראל עדיין לא יתיישבו הדברים לשיטת הסוברים לעיל שצריך שיהיו אביו ואמו מישראל.
    ולעצם הנידון האם היו גרים ממש או מזרע הגרים לבד, נחלקו הדעות:
    הרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה נקט בפשיטות שהיו גרים ממש, כדבריו אלו כתב גם הרע"ב בפירושו למסכת אבות פרק קמא.
    האברבנאל בספרו נחלת אבות למסכת אבות פרק ראשון כתב, וז"ל: "אודיעך מה שראיתי בספרי הכותים, אמרו על אבטליון שהיה בחור וסדר נימוסים ודתות הרבה, ועוד היום יש ביניהם דת אחת הנקראת דת אבטליון. ואמרו, שאבטליון זה עזב עבודת הצלמים שהיו ברומי והלך לבקש דת אחרת, והוא בלי ספק זה הנזכר במשנה".
    כדבריהם משמע לכאורה במסכת עדויות פ"ה, שם שנינו: "הוא היה אומר אין משקין את הגיורת ולא את השפחה שהיא משוחררת וחכמים אומרים משקין. אמרו לו מעשה בכרכמית שפחה משוחררת שהיתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון, אמר להם דוגמא השקוה".
    ופי' שם הרמב"ם, הראב"ד והרע"ב, דוגמא השקוה – כלומר דוגמתם הם, והיינו, דכיון שהיו גרים רצו להחזיק הגיורת בכל דיני ישראל. וא"כ שבה קושייתנו למקומה, היאך נתמנו שמעיה ואבטליון לנשיא ואב"ד.

    דין קיבלו עלייהו במינוי של שררה
    ובכנה"ג שם כתב, דאין לומר שהיה זה בהסכמת העם כולו וחשיב כקיבלו עלייהו, שהרי כבר נתבאר ש"קיבלו עלייהו" מהני רק לעשיית דין, אבל לענין מלוכה את עצם הקבלה אסרה תורה, שנאמר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", וכמו שאמרו באגריפס המלך וכדלעיל.
    אלא דכתב לחלק בזה בשני אופנים:
    א. אפשר שמה שהקפידה תורה שלא יעמידו מלך מבני הגרים אפי' בהסכמת העם, הוא דוקא לענין מלוכה, אבל לשאר מינוי של שררה מהני כשקיבלו עלייהו וכמו בעשיית דין. שהרי להדיא מצינו שלענין מלוכה החמירו יותר מבשררה, דלכל מינוי של שררה די בכך שאמו מישראל, אבל למלוכה דעת רבים מן הראשונים שצריך שיהיו אביו ואמו מישראל דוקא. אלא שגם בדרך זו עדיין יש להסתפק, דאף שלשאר שררות יש להקל כשקיבלו עלייהו, מ"מ מינוי של נשיא ודאי דומה למלך הוא, וא"כ אפשר שמינוי זה שווה בגדריו למלך שלא מועיל כשקיבלו עלייהו.
    ב. אפשר שגם במלך אם קיבלוהו עליהם בהסכמת כולם בלב שלם ונפש חפיצה אין איסור בדבר, ומה שנענשו בימי אגריפס על שאמרו לו אחינו אתה, מפני שמלך שלא ע"י קבלתם, דאף שהיה מלך כשר מ"מ עיקר מלוכתו היתה בכוחם של אבותיו בית חשמונאי, ואנוסים היו על מלוכתו. ומ"מ לענין הלכה, אחר שנתבאר מדברי גדולי הפוסקים ששמעיה ואבטליון היו גרים ממש, נמצא שלכל הפחות לענין מינוי של נשיא ואב"ד מהני קבלתם להתיר בזה מינוי של גר. עכ"ד כנה"ג, וראה בברכי יוסף שם שהאריך בדבריו.
    ג. אמנם יש מן האחרונים שתי' באופן אחר (ראה מגן אבות לרשב"ץ פ"א משנה י), וזאת על דרך מש"נ לעיל גבי עשיית דין, שבמקום שלא מצוי ישראל הדומה לו בחכמה מותר למנותו למינוי של שררה, וע"כ כיון ששמעיה ואבטליון שני רבותיו של הלל הזקן היו גדולי דורם התירו למנותם לכך אף שהיו גרים.
    ד. התומים (סי' ז סק"א) כתב, דכיון שהנשיא בזמנם היה מינוי שנעשה ע"י המלך, שעדיין מלכו בימיהם מלכי בית חשמונאי הכשרים, ממילא בטלה קושייתנו מעיקרה, שכן יש כח ביד המלך למנות שופטים ושוטרים כרצונו, ומכח סמכותו של המלך יכולים לשפוט ולדון אפי' בדיני נפשות.
    ה. באופן שונה מעט כתב החתם סופר בחידושיו לנדה (מט ע"ב), דמינוי זה של נשיא ואב בי"ד היה כפוף לסמכותם של בית רבן גמליאל שהיו מזרע בית דוד, ומשום כך יכולים היו למנות לכך גם מבני הגרים. ורק בזמן הלל הזקן מחלו בני בתירא על כבודם ומסרו לידו את נשיאות ישראל לגמרי, כך שהיה הוא הנשיא הראשון שלא היה כפוף לזרע בית דוד.

  4. רק מקצת הדברים אינם ברורים לי:
    א. לסובר שלמלך ולשררה צריך אך ורק מזרע ישראל, מה יענה בדוד?
    ב. לסובר ברוח הקודש ובכל זרעם דגרים אינה, מה יענה ברבי עקיבא שעלה לפרד"ס?
    ג. ולבסוף, חשוב לי מאוד, איך מוציאים את הפחד של חברי לגבי זרעו שלא יקרא מיוחס, ואולי אין בו את המעלות הנ"ל?

  5. את כל ידיעותי בענין כבר אמרתי… אינני יודע עוד. באופן כללי שי לומר לחבר שהעיקר הוא ה"קרן", כלומר אם מצא אשה כלבבו יראת שמים ובעלת מידות טובות זה עולה על הכל. שיהיה בהצלחה רבה מאוד.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

חפשו מאמר

מדריכים הלכתיים

חפשו מדריך הלכתי

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל