בפרשתינו מסופר על מרים ואהרן שדיברו לשון הרע על משה רבינו. והנה פלא, על אף שביצוע העבירה מיוחס בפסוק למרים ואהרן בצורה שווה – “ותדבר מרים ואהרן במשה" אנו למדים שרק מרים נענשה ונעשתה מצורעת. במפרשים ישנו כמה פירושים למה באמת רק מרים נענשה.
הסבר מעניין ונוקב מובא בשם הגאון הנפלא ר’ מרדכי פגרמנסקי זצ"ל. ר’ מוטל – כמו שהיה נקרא בחביבות היה דמות מסתורי ונערץ בעולם הישיבות בליטא, ומלבד גאונותו בתורה ורוב צדקותו ופרישותו היה מפורסם בדרשותיו המיוחדות והמרתקות. ר’ מוטל היה נזקק לעיתים קרובות לתובנות מתורת הנפש, בה גילה התמצאות מיוחדת, לשם יישוב עניינים מוקשים בתורה.
ובאחד מדרשותיו[1] התייחס לשאלה הנ"ל, ואף כאן מצא הסבר מתוך מבט בתורת הנפש:
"מרים היתה צריכה להישמר ולחשוש שמא מדברת היא נגד משה, רק משום היותה אשה, ואשה באופן טבעי חוששת שבעלה יגדל יותר מדי ויפרוש ממנה, כדרך שעשה משה רבינו. הוי אומר דווקא משום הנגיעה שלה, היתה צריכה להימנע מלדבר סרה במשה, ולכן נענשה יותר מאהרן".
ומכאן אנו למידים על מורכבות הנפש. המניעים למעשי בני אדם הם רבים ומגוונים. בכל אדם פועלות כל מיני "נגיעות". האדם דואג לאינטרסים שלו, ומטבעו נוטה לקדם את עצמו ואת האינטרסים שלו, ולא אחת ימצא שהחלטה מסויימת שחשב שנעשתה בצורה עניינית ואובייקטיבית, מונע ממקורות אנוכיים ומוטים.
כיצד יוכל האדם להגיע ליתר אובייקטיביות וענייניות בהחלטותיו ובהתנהגותו?
נדמה שהצעד הראשון היא: מודעות. ככל שאדם מודע יותר לנקודות התורפה באישיותו, מה מניע אותו, ממה הוא חושש, מהם הדברים המושכים אותו, איזה דברים גוררים ממנו תגובות שליליות, כך יוכל להתחיל לנסות להתקדם לעבר לקיחת החלטות באופן מאוזן יותר.
וזהו שמצינו בדברי קדמונינו[2] "מי שלא ידע נפשו נשמתו וגופו לא יוכל לדעת השם" הכרת האדם כל חלקי עצמו כולל חלקי גופו, קרי- הצרכים הפיזיים שלו, חלקי נפשו ונשמתו – המניעים הרוחניים הנפשיים שלו, על כל מורכבותו, הינו מרכיב חשוב ויסודי להתקדמותו בעבודת ה’.
[1]רבי מרדכי פגרמנסקי, מיכאל י. ביטון, ירושלים תשעג, עמוד 410.
[2]האבן עזרא הובא במגן אבות להרשב"ץ, ירושלים תשסז, מכון הכתב עמוד 349.
