שלום לכבוד הרב,
שאלתי היא בעניין המתח שנוצר אצלנו בבית בעקבות הדרישות של הורי ממני ומולם החובה שלי כלפי בעלי.
ההורים שלי ובמיוחד אימי מצפים מאיתנו לביקורים תכופים בימי חול וכן בשבתות וחגים. בעלי מעדיף להישאר בבית כיוון שמרגיש יותר בנוח וכן לעתים בגלל שיותר קל לו מצד לימוד התורה שלו בבית. ב"ה בעלי אדם נח ולא מראה כעס בנושא אך אני יודעת שמאוד מפריע לו. מאידך ההורים שלי כועסים שאיננו מגיעים מספיק.
יש לציין ששנינו עובדים וב"ה יש ילדים כך שאין הרבה זמן גם להשקיע בבעל ובבית וגם בהורים.
מה החיוב שלי בנושא? כואב לי על ההורים ומצד שני גם שמירת שלום הבית הפרטי שלנו.
תודה לרב.
תשובה:
שלום רב,
ברור שהצורה שאת מציגה את השאלה, התשובה היא ברורה לחלוטין. השיעבוד שלך לבעלך וחיי המשפחה עם בעלך קודם להכל, כולל כיבוד ההורים. מאידך, ברור גם לבעלך כפי שאת מתארת שלא ניתן "למתוח" את החלב יותר מדאי. וחייבים מידי פעם גם לבקר את ההורים. את מתארת כאן מצב שקיים בבתים רבים בישראל. כולל בביתי… גם כשהייתי צעיר יותר תמיד דגלתי ב"אשרי יושבי ביתך"… ואילו האישה וההורים דרשו את שלהם…תמיד מוצאים את האיזון הנכון. ובעזרת ה' תמצאו גם את שביל הזהב בין החשיבות הרבה להדק את הקשר הזוגי לבין הרצון לכבר את ההורים. אגב, גם שיחה עם ההורים על הנושא יכול מעט להועיל, אולם במקרה כזה יש חשיבות רבה להציג יותר את הצורך שלך בהידוק הקשר המשפחתי הקטן משום ששניכם עובדים משך השבוע וכד', ופחות את הרצון של הבעל להשאר בבית.
