שלום כבוד הרב.
אני ובעלי נשואים כ – 8 שנים. הייתי בהמון טיפולים נפשיים ופסיכולוגים על מנת להצליח לא להירתע מהיריון ולידה ללא הצלחה. לאחר המון התייעצויות והמון מפחי נפש בעלי הציע שנפנה לאימוץ. אני לעומת זאת אמרתי לו שנתגרש בכדי שיהיה לו ילד משלו. והוא לא מוכן
לשמוע על כך בשום אופן. הוא טוען שהוא רוצה לאמץ וניהיה יחד תמיד. השאלה שלי נובעת מכך שלמרות שבעלי רוצה לפנות לאימוץ וגם אני . אני כל הזמן חוששת שהחטאתי אותו ומגיע לי משהו "רע' על כך . פשוט זו הנפש שלי . אני רוצה להאמין שהקב"ה אוהב אותי ולא יעשה לנו כל רע על בחירתנו . אני כל יום בודקת אם בעלי בעניין והוא נשבע שכן . הוא טוען שהוא לא יכול לחיות בלעדי וזהו . אני פשוט רוצה להרגיש תחושת הקלה בעניין ולא חס וחלילה מחטיאה או כל דבר אחר . אשמח מאוד להתייחסות . אני זקוקה לכך .
תודה
תשובה:
שלום רב,
ראשית חובה עלי לציין שאת נוהגת לגמרי כהלכה. האישה אינה מחוייבת במצוות פריה ורביה. אמנם יש עליה מצווה של "לא תהו בראה, לשבת יצרה". אולם מצווה זו קלה יותר (ראה שו"ע אבה"ע סי' א'), ואם יש לך בעיה בנושא, אין עלייך חובה מצד עצמך. אמנם ברור שהאישה משועבדת לבעלה לאפשר לו לקיים את המצווה של פריה ורביה המוטלת עליו. אולם לצורך קיום שיעבוד זה את מציע לו להפריד את החבילה למרות הקושי העצום הנגרם בזה. כך שמצד עצמך ודאי את נוהגת כהלכה.
לעצם השאלה, אני לא נכנס לבעיה הנפשית שאת נמצאת בו. ואני מניח שאם עדיין לא מצאתם פתרון כנראה שלפחות בנתיים בעלך "אנוס" ואין לו יכולת לקיים את המצווה. ובדיוק כמו אישה שיש לה בעיות פוריות קשות ואינה יכולה ללדת שהבעל אנוס מלקיים את המצווה.
אכן נפסק בגמרא ובשו"ע שאם אדם חי עם אישה הרבה זמן ולא ילדה, עליו להתגרש ממנה כדי לקיים את חיובו – מצוות פריה ורביה והגמרא קצבה את הזמן – עשר שנים. אולם כבר כתב הרמ"א שהיום אין כופין על חיוב זה, ולמעשה אנו רואים היום הרבה זוגות שנושאים עשר שנים ובכל זאת אינם מתגרשים. והסיבה לכך היא בדיוק כפי שאת מתארת, וכך גם מסביר בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ד סי' יג) על המקרה ההפוך, מדוע האישה אינה תובעת גירושין במקרה שיש בעיה עם הבעל., וכך הוא כותב: "אבל הא ודאי הוא חסרון גדול לכל הנשים כידוע וכמפורש בקראי דאשה שאין לה בנים חשובה כמתה ומוכרחים לומר דלהתגרש בשביל זה כשטוב לה אצלו והוא אנוס משום שא"א לו להוליד, לא מצוי כל כך שתצער לבעלה לילך ממנו". כך כנראה גם המצב אצלכם ברוך ה'.
לכן, אני לא רואה כל סיבה שתכנסי ללחץ שאת מונעת מבעלך את קיום המצווה. כמעט כל הזוגות הנושאים שיש להם בעיות פוריות קשות אינם מתגרשים. יחד עם זה, חשוב לך לדעת, שגם אם כעת את פונה לאימוץ ילדים. אל תזניחי את הטיפול ובעזרת ה' עם הזמן, תזכי ללדת דור ישרים מבורך ככל נשות ישראל.
בהצלחה
