כבוד הרב יש לי שאלה חשובה . אם אני גרה בבית עם אימא שלי ואימא שלי יוצאת עם גוי והוא גר איתנו בבית האם להמשיך לדבר איתה ?
תשובה:
שלום רב
מצער מאוד הסיפור שאת מספרת, אבל ודאי חייבת בכבוד אימך למרות שהיא עוברת עבירות וחוטאת לה' יתברך!
מה שיש לך לעשות הוא פשוט להתפלל עליה שתחזור בתשובה שלימה ובינתיים להיות בת טובה ונחמדה. הבעיה היא שאם הוא גר איתכם בבית את עלולה להכשל באיסור של ייחוד, תזהרי לא להיות איתו לבד בבית. בלילה אם הוא ישן אצלכם זו בעיה של ממש, שכן בלילה לא די בשומר אחד וצריך שנים, ואם אני מבין נכון יש לך רק את אמא בבית ששומרת, במקרה כזה יש בעיה לישון בבית. תנסי לפרט על האפשרויות וננסה לסייע.
שבת שלום ובהצלחה רבה!
מקורות:
יש להקדים, שגם אם האב נחשב כרשע לדעת השולחן ערוך מצוה לכבדו, ואף שמדברי הרמ”א נראה שחולק, יש שכתבו שגם לדעתו יש בכך מצוה והעיקר להלכה כדברי השו”ע כפי שיבואר. כמו כן, מכיר את פרטי הסיפור, אבל אני מבין שהמצב המשפחתי שלכם היה מורכב מאוד, ולכן, גם אם האב נהג שלא כדין כפי שאני מבין מדבריך אינני בטוח שניתן כבר להחשיבו כרשע לכל דבר וענין, יתכן והוא נכשל כאן, אבל לא כל כשלון הופך את האדם כרשע לגמרי, ועל הבן מוטל להפך בזכותו ולנסות להבין גם את הצד של האב, גם אם אינו מסכים עם מעשיו.
הרמב”ם והטור נחלקו אם יש חיוב כיבוד אב ואם כשהם רשעים ולעניין הלכה דעת השו”ע יו”ד סימן ר”מ שחייבים לכבד אב רשע וכדעת הרמב”ם אולם כתב הרמ”א שי”א שאינו חייב. ועיין בפרי מגדים בהקדמה ליורה דעה (כללי הוראות איסור והיתר אות ג’) שנסתפק אם בכהאי גוונא דעת הרמ”א לחלוק על מרן המחבר, או דילמא שכל שלא כתב “וכן עיקר”, לא הביא סברת יש אומרים אלא לכבוד בעלמא, והעיקר להלכה כדעת המחבר. וכן כתב באמת בשו”ת מהר”ם זיסקינד סימן ד’. ולי הדבר צ”ע, שאפשר שמכיון שהביא הרמ”א סברת יש אומרים, כוונתו לומר שהדבר ספק, ובדאורייתא אזלינן לחומרא, ובדרבנן לקולא. עכת”ד.
ועיין בשו”ת הרמ”ץ (חלק יורה דעה סימן טז) שאף שהרמ”א כתב ויש אומרים וכו’, כיון שלא כתב וכן עיקר, הלכה כדעת המחבר שנאמרה בסתם. ע”ש. ועיין עוד בשדי חמד (כללי הפוסקים סימן יד אות יב). ע”ש. אולם הערוך השלחן (בס”ק לט) פסק כדברי הטור, שזוהי דעת רוב הפוסקים. ע”ש. ומדברי החיי אדם (כלל סז סימן יח) נראה שדעתו לפסוק להחמיר כמרן השלחן ערוך. וכן כתב בקיצור שלחן ערוך (סימן קמג סעיף ט’). וכן העלה בשו”ת בן יהודה (סימן ד’), שהעיקר בזה כפסק מרן המחבר, שגם אם אביו רשע חייב לכבדו, ואפשר שגם הרמ”א מודה לזה להלכה, ולא כתב סברת היש אומרים שפטור אלא לומר שיש ספק בדבר, ונפקא מינה לענין העוסק במצוה פטור מן המצוה וכו’. ע”ש. והובא בשדי חמד (מערכת כ’ כלל צט) בד”ה ואם אביו רשע. ע”ש. ועיין בכל זה בשו”ת יביע אומר חלק ח’ יו”ד סימן כ”א. ובחלק ב’ חלק יורה דעה סימן טו אות ט’.
