לתרומות לחץ כאן

מצות תכלת בזמנינו

שלום הרב פתיל תכלת בימנו חובה או לא חובה?

תשובה:

שלום רב

הוראת פוסקי זמנינו, שכיון שלא ידוע באופן ברור מהי התכלת, והרבה מכשול יכול לצאת מזיהויה המוטעה, אנו אוחזים מעשה אבותינו בידינו ונמנעים מהחידושים. הנהגה זו, אף שלעיתים מפסידים ממנה, נראה שהיא סוד נצחיותו וחוסנו הדתי של העם היהודי. הנושא של התכלת נידון ב50 השנים האחרונות בכל פורם שהוא,  ואעפ”כ רוב מנין ובנין של תלמידי החכמים שבדור נמנעים מכך, הלא המה הגרש”ז אויערבך הגר”ע יוסף הגר”ש וואזנר הגר”נ קרליץ גדולי העדה החרדית לדורותיהם, ועוד ועוד, והכל מהטעם האמור.
וכך כתב הגר”מ שטרנבוך בתשובות והנהגות כרך ד סימן ה :

ידוע על האדמו”ר מראדזין רבי גרשון העניך ליינער זצ”ל שפירסם שמצא את דג החלזון ונקרא טינטפיש, ודרכו לזרוק מתוכו צבע תכלת כשרוצים לצודו, וחיבר ג’ ספרים לבסס שיטתו, אך לא נתקבלו הדברים אצל רוב ישראל, וטעמם חדא דאיתא במנחות (מד א) שהחלזון עולה רק פעם אחת בשבעים שנה, ועוד תמהו דלפי המבואר במדרש פרשת כי תבוא, ובילקוט שמעוני (עקב תת”נ) נרתיקו גדל עמו, ולא נראה כן בחלזון שהציע האדמו”ר זצ”ל, עוד טען הרב הרצוג ז”ל שבדק ומצא שצבע התכלת נוצר בשעת בישולו ואין זה מראהו הטבעי, ולכן הציע דג אחר ששמו “ינטינה” ודומה לתכלת, ודחו דבריו שלא נמצא בארץ ישראל, וגם אין מראהו תכלת כשצובעים ממנו.

ולאחרונה מצאו מדענים ובני תורה, דג חדש בשם “מורקשי”, ואף שלכאורה הצבע היוצא ממנו אינו תכלת, הנה עם השמש נראה מראה תכלת ממש, מלבד שאר הסימנים שזהו תכלת; נמצא בחול על שפת הים כדאיתא במגילה ו. על הפסוק “ושפני טמוני חול”. דהיינו חלזון, וכן הוצאתו טוב כשהוא חי וכטבע חלזון כמבואר בשבת עה א, וחי בתוך נרתיק ומלבושו גדל עמו, ונמצא בסולמא דצור כדברי חז”ל, ולזה תמה כת”ר למה לא נחמיר לצבוע חוט אחד משמונה בהאי ואין תכלת בזה הפסד, דספיקא דאורייתא היא לצאת מ”ע דציצית עם תכלת.

והנראה לע”ד בזה שבחלזון לא נמסרו לנו כל הסימנים ועיקרו במסורת שנשכח מאתנו הרבה שנים, ובמקום שצריך מסורת ולא סגי בסימנים, אין צריך לחשוש לזה ואפילו להחמיר. ועובדא היא דבתוך מאה שנה היו ג’ גילויים שמצאו חלזון כביכול, ומי יודע אם לא יתגלו עוד, וקבלה בידינו מהקדוש האריז”ל שתכלת דומה לרקיע לרמוז שאנו מונהגים בהשגחתו הגלויה, ובזמן המקדש שזכינו לניסים ממש אז התגלה לנו האפשרות לקיומה של המצוה, אבל מן החורבן ואילך שנתמעט והולך גילוי השכינה, ואדרבה בעו”ה איכא הסתר פנים אף התכלת נסתר, [וזהו שורש גניזת התכלת המוזכר בתנחומא ס”פ שלח], ואמנם אחר החורבן נמשך כמה שנים מפני המסורת שקיבלו, מ”מ כשבטלה לא חיפשנו לחדשה שהמסורת בטלה וכמ”ש, ורק בביאת משיח צדקנו כשיתחיל להתגלות כבוד ה’ בעולמו יתגלה לנו החלזון לתכלת וכיצד צובעים בדמו.

ומצאו לזה רמז בפרשת ציצית גופא שנאמר “ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם”, היינו על עיקר מצות ציצית יהא “לדורותם”, ואח”כ כתוב “ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת”, ובתכלת לא נאמר לדורותם, רמז שלא בכל הדורות יהא התכלת מצוי. וכן שמעתי שאמר מרן הגריז”ס הגאב”ד דבריסק זצ”ל שגדולי ישראל בכל הדורות לא חיפשו תכלת דס”ל שלהשיג תכלת צריך מסורת, ואצלנו בעו”ה בטלה המסורת ולא חיפשו כלל.

ומה שטוענים למה לא נקיים מספק דאף אם אינו תכלת ממש לא הפסדנו, אבל לדברינו שמצותה מיוסדת על מסורת הרי בלי המסורת אין זה בגדר ספק כלל, ועוד דיעויין רש”י במגילה ו. שחלזון עולה מן הים להרים וצובעים בדמו תכלת, ולא שמענו בכל אלו שיוצא להרים. ואף דרוצה להחמיר לצאת מידי מכל ספק, הלוא מאידך מקיל בהא דמבואר בפסקי תוס’ מנחות קי”ח שהמשנה נקרא הדיוט שעושה שתי תורות בישראל, ויש חשש איסור לא תתגודדו בכעין שני תורות בישראל. ובפרט דמסתבר דהקב”ה גלגל חסרון תכלת מפני השגחתו הנסתרת וכמ”ש לעיל, ועוד דאיכא ספק כיצד להטיל דאם יצבע רק חצי חוט תכלת, אמנם לרמב”ם (פ”א ה”ו) מהני, מ”מ להרבה פוסקים צריך דוקא חוט שלם בתכלת כדעת הראב”ד שם, או אפילו שנים כד’ רש”י ותוס’ והטור בסי’ י”א, ואם כן לא הועיל כלל לדבריהם, וכן משמע בגר”א שחוששין לשיטה שצריך חוט שלם.

ולפי זה אזדא לה עיקר טענת הדורשים לקיים המצוה מספק, שרבינו הגה”ק רבי יהושע ליב דיסקין זצ”ל הוכיח מגמרא סוף ר”ה דבאיכא שני מקומות באחד תוקעין ובאחד מברכין, ילך למקום שתוקעין ואפילו ספק, שברכה רק דרבנן. ותמה מאי קמ”ל הגמ’ דפשיטא שספיקא דאורייתא לחומרא עדיף ממצוה דרבנן, אלא מוכח מהכא דלא אמרינן דחייב לחומרא. אלא היכא דאם עביד יוצא מהספק, אבל כאן אפילו ילך למקום שתוקעין הרי רק ספק אם יתקעו בזה לא אמרינן ספק לחומרא, וכן העלה הפמ”ג (סי’ קצ”ד א”א סק”ג) ואם כן הוא הדין כאן אפילו עביד תכלת בחצי חוט כמנהגם, אינו ברור שיוצא שיש אומרים שצריך חוט שלם או שנים ולא יצא, וכה”ג אין חיוב מדין ספיקא דאורייתא לחומרא, ובזכרוני שהאדמו”ר זצ”ל בעצמו הביא סברא זאת בשמו של המהריל”ד זצ”ל, ואמנם אלו שנהגו כן מאבותיהם או רבותיהם אין להם ספק וממשיכים כן כדרכם.

ומה גם שיש לחשוש דעובר בבל תוסיף כשמפרש כוונת התורה במצות תכלת להאי שאינו תכלת, ואפילו בספק משמע בתוס’ (ר”ה כח: ד”ה ומנא) גבי זריקת דם בנתערבו ניתנין במתנה אחת לניתנין במתן ד’ דעובר משום בל תוסיף. (ועי’ ריטב”א שם טז: וביתר ביאור בסוכה ל”א: דס”ל דבספק ליכא בל תוסיף), ולשיטתם א”כ אף אם עושה כן ומטיל התכלת משום ספק יש לחשוש לבל תוסיף אם אי”ז תכלת, וצריך להתנות להדיא שאינו מכוין למצוה אם אין בזה מצוה, ובכה”ג דוקא מותר.

אמנם צ”ב דאם גם בעושים מספק יש לחשוש לבל תוסיף א”כ איך אנו נוטלין אתרוג ספק מורכב למצוה הא יש לחשוש לבל תגרע, דאף שלוקח האתרוג משום ספק הא אם אי”ז אתרוג הרי לקח רק ג’ מינים, וכשם שבספק יש בל תוסיף כן יש לחשוש לבל תגרע, ועי’ בבאוה”ל סי’ ל”ד גבי תפילין דר”ת (ועי’ בזה לקמן סי’ ט”ו), ונראה דכל מה דאמרינן דבספק יש חשש בל תוסיף היינו דוקא במצוות שעיקרן בחפצא כגון זריקת דם שיש על הדם מצוה להזרק, וכן בציצית דיש על הבגד מצות ציצית, ובזה אם משנה ומוסיף או מגרע עובר בלאו, אבל במצוות שענין עשייתן בגברא גופא, הרי אין שייך בספק בל תוסיף וכן בל תגרע כיון דהגברא עושה כן מספק, ולכן באתרוג שאין דין על האתרוג אלא יסוד המצוה הוא בגברא אין שייך בל תגרע, כיון דבא לקים את ספק חיובו. וביסוד זה מיושב מה שנתקשינו במועו”ז (ח”ו סי’ נ”ב), עש”ה.

סוף דבר אין אני יכול להמליץ להשתמש בתכלת לכל אותם שלא נהגו כן, ומוטב לא לזוז ממנהגנו ולהמתין להתגלות כבוד ה’ בביאת משיח צדקינו בקרוב!

מקורות:

ראה כאן מאמר מאלף בענין התכלת בזמן הזה.

הצטרף לדיון

תגובה 1

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל