איסור “בל יראה” ואיסור “בל ימצא” הם על כזית חמץ וכדי לא לעבור על איסורים אלו היה מספיק לבדוק שלא נותר כזית חמץ (כגון עוגיה שלמה) בשום מקום בבית. לעומת זאת איסור אכילת חמץ הוא אפילו על “כל שהוא”, וכדי שלא ניכשל באיסור אכילת חמץ מנקים ובודקים היטב את כל הבית שלא ישאר אפילו משהו חמץ, (כגון פרור לחם בארון המטבח העלול להידבק לצלחת של פסח).[1]

ב. מהו חמץ

חמץ הוא אחד מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיפון, כוסמין* ושיבולת שועל) שבא במגע עם מים ושהה ללא התעסקות במשך שמונה עשרה דקות, ועל ידי כך הגיע למצב של “החמצה”.**

כל חמשת מיני הדגן, [והם בלבד], מכילים גלוטן ובאים לידי חימוץ.***

הערות:

*
יש להבדיל בין “כוסמין” שהוא אחד מחמשת מיני דגן ודומה לחיטה, לבין מה שמכונה בימינו ”כוסמת” שהוא סוג של קטנית – “קאשע” – Buckwheat.ד[2]

** רשימה מפורטת של מאכלי חמץ או המכילים חמץ מופיעה בפרק תשיעי.

***
בימינו הצליחו לפתח זן של שיבולת שועל דל גלוטן, ממנו מכינים מאפים ומצות לחולי ציליאק ולרגישים לגלוטן.ד[3]

ג. ביעור וביטול חמץ

כדי שלא נעבור על איסור חמץ תיקנו חז”ל שעל כל אחד לעשות שתי פעולות:

ביעור חמץ
ביטול חמץ

ביעור חמץ פירושו: לסלק את כל החמץ מהבית על ידי שמנקים את הבית מהחמץ, ולבסוף שורפים את החמץ שנותר.

ביטול חמץ פירושו: לבטל את החמץ על ידי שמפקירים אותו כך שהוא כבר אינו שלו (ע”י אמירת נוסח “כל חמירא”).

את ביטול החמץ עושים אחרי ביעור החמץ.

וכאן נשאלת שאלה: לכאורה היה מספיק רק אחת מן הפעולות; או לבטל את החמץ שעל ידי זה החמץ כבר אינו שלו ואינו עובר על האיסור ואין צורך לבער אותו, או רק לבער את החמץ מהבית וממילא אין לו יותר חמץ ואין צורך לבטלו?

אלא חז”ל חששו לתקלה, אם אדם רק יבער את החמץ מהבית, אולי באיזו פינה נשכחת ישאר חמץ.* לכן הצריכו לבטל את החמץ בכל מקום שהוא, כך שהחמץ הפקר ואינו שלו וממילא לא עובר על האיסור.

ואם כן אולי די בביטול החמץ בכל מקום שהוא נמצא והחמץ כבר אינו שלו והוא לא יעבור על האיסור, אבל חז”ל חששו שגם אם החמץ אינו שלו אבל נותר בבית עלולים לאוכלו בפסח ויעברו על איסור אכילת חמץ (כגון ילד העלול לאכול עוגיה שנותרה בארון).

לכן חז"ל הורו לעשות את שתי הפעולות: גם לבער וגם לבטל את החמץ.

* ומעשה שהיה אצל משפחה אחת שבחוה”מ פסח גילו פיצה שאחד הילדים חימם לעצמו במיקרוגל הנקי, יומיים לפני פסח, והפיצה נשכחה שם.

ד. נקיון הבית – ובדיקת חמץ

כפי שביארנו, בפסח אסור שיהיה ברשות יהודי חמץ, לכן תיקנו חז”ל שעל כל אחד לבדוק את ביתו, שלא נותר בו שום חמץ, ומבואר בשו”ע:[4] “וכל אדם צריך לכבד (לנקות) חדריו קודם הבדיקה”.

ומבאר המשנה ברורה[5] כי ללא ניקיון לא ניתן לבדוק היטב. דהיינו מטרת הניקיון, היא כדי שנוכל לבדוק שלא נותר שום חמץ.

הניקיון עצמו אינו מספיק כפי שמבאר השו”ע[6] שהמכבד (מנקה) את חדרו ביום י”ג בניסן, צריך לחזור ולבדוק בליל י”ד, אפילו כִּוֵּן בזה לבדיקה ונזהר שלא להכניס חמץ.ומבאר המ”ב[7] שהכיבוד אינו בדיקה גמורה – שמא נותר חמץ בפינה כלשהי.

דהיינו: המטרה – לבדוק שלא נותר שום חמץ בבית.

האמצעי – לנקות את הבית כדי שנוכל לבדוק היטב.

בדומה לאדם המכין מזוודות לנסיעה ולאחר מכן הוא בודק ברשימה שהכין שלא שכח דבר, כך לאחר הניקיון בודקים שלא נותר חמץ.

לכן עלינו להתאים את האמצעי למטרה, כלומר לכוון את הניקיון לתכליתו שהיא ביעור החמץ, ולא לעשות מהנקיון מטרה בפני עצמה – “ניקיון האביב” – במקום נקיון לפסח[8].

ומעשה שארע אצל משפחה אחת שמרוב שפשופים בצידו החיצוני של תנור האפיה, נמחק שם היצרן, אך בבדיקת חמץ נמצאה בתקרת תא האפיה קליפת עוגה, שנאפתה לכבוד פורים, ותפחה יותר מדי.

אצל משפחה אחרת קרה שעקרת הבית עשתה “הפסקת קפה” באמצע ניקיון ארון המטבח וכאשר חזרה לעבודה דילגה בטעות על דלת אחת! רק בבדיקת חמץ התגלה חמץ באותו חלק של הארון עליו דילגה.

יש לתכנן את סדר העדיפויות בהתאם: אשה שלרשותה עומד צוות עוזרות, תוכל להרשות לעצמה לעשות כל מיני עבודות מיותרות. אבל מי שמטופלת בילדים קטנים תקדיש את זמנה וכוחותיה לעיקר.

אין כל עניין הלכתי להבריק חלונות, לכבס וילונות, לסייד קירות,[9] לאוורר ספרים בשמש ולכבס טלית דווקא לפני פסח.

יש לזכור שגם נשים חייבות בכל מצוות ליל הסדר,[10] ולכן אם עקרת הבית מגיעה באפיסת כוחות לליל הסדר מרוב הידור ב"מצוות הניקיון", ונרדמת עם שתיית הכוס הראשונה – יצא שכרה בהפסדה.

ה. חלוקת הבדיקה

חז”ל תיקנו שעל כל אחד לבדוק את החמץ בליל י”ד ניסן [דהיינו לבדוק שלא נותר שום חמץ באף פינה]. יוצא לפי זה שלאחר שניקינו וסידרנו את כל הבית, הארונות, המקרר וכו’, הנחנו את המצרכים של פסח על המדפים, נצטרך לפרק את הכל כדי לבדוק?! ואכן נהגו גדולי ישראל להקדיש זמן רב לבדיקה זו: הבן איש חי זי”ע[11] מביא שבדיקת חמץ כרוכה בטרחה גדולה, החזו”א זצ”ל היה בודק חמץ במשך כל ליל בדיקת חמץ. גם הג"ר יעקב קמינצקי זצ”ל היה בודק ביסודיות מופלגת במשך שעות רבות.

ישנה דרך פשוטה לחסוך טרחה מרובה זו:

מובא בהלכה שאדם שבדק את ביתו ביום י”ג, [הכוונה לכל הימים שלפני פסח עד 30 יום, כגון: י’ ניסן או א’ ניסן או כ”ו אדר] צריך לחזור ולבדוק בליל י”ד (בלי ברכה). אבל אדם שבדק את ביתו בליל י”ג לאור הנר או ביום י”ג (או י’ או א’ כנ"ל) לאור אכסדרה, דהיינו – מקום הפתוח לאור יום, [כגון מרפסת פתוחה או מול חלון מואר היטב][12] – יוצא ידי חובה, אך מפסיד את תקנת חז”ל לבדוק בליל י”ד (וכן מפסיד את הברכה שמברכים אותה רק בליל י”ד).

לכן מי שקשה לו להשאיר את בדיקת כל הבית לליל י”ד, יכול לחלק את הבדיקה לחלקים.[13] בכל יום יבדוק את מה שניקו, כגון: ארון מטבח – משאירים אותו ריק עד הלילה ובודקים אותו בלילה לאור הנר. לאחר הבדיקה מקפידים שלא להכניס בו חמץ, המקום מקבל דין של מקום שאין מכניסים בו חמץ ואינו טעון בדיקה נוספת. תיקים, מגירות וכדומה, מוציאים למרפסת ובודקים לאור היום ואין חיוב לבודקם שוב.

משאירים חלק מהדירה לא בדוק, ובליל י"ד בודקים עם ברכה את מה שעדיין לא בדקו.

נהוג שבעל הבית בודק את החמץ אבל מצד הדין גם אישה נאמנת על הבדיקה.

ו. מקומות החייבים בבדיקה

חיוב הבדיקה הוא רק במקומות שמשתמשים עם חמץ או עלולים באופן מקרי להכניס חמץ, אבל במקומות שלא משתמשים עם חמץ כלל, אין חיוב בדיקה.

לדוגמא, אינטרסול (“בוידֶם”) בפרוזדור בו מחזיקים בקבוקי יין, טעון בדיקה היות ועלולים לטפס להביא יין באמצע הסעודה, עם פרוסת לחם ביד שעלולים להניחה ולהשאירה שם. לעומת זאת אינטרסול בחדר האמבטיה שם מחזיקים בקבוקי שמפו אין צורך לבדוק היות ולא רגילים לגשת לשם באמצע הסעודה להביא שמפו.[14]

המטבח, כולל אביזריו, טעון בדיקה, לעומת זאת לגבי הארונות בחדרי הבית החיוב משתנה בהתאם לשימוש בהם, כגון ארון מצעים, שלא ניגשים אליו באמצע הסעודה ומקפידים תמיד שלא להכניס לשם חמץ – אינו חייב בדיקה, אבל ארון מגבות או מפות צריך בדיקה. בבית עם ילדים קטנים צריכים לבדוק את הארונות בחדרי הילדים, ובכל המקומות שילדים עלולים להכניס שם חמץ.

ארונות ספרים: מדפים בהם מונחים ספרים שלא השתמשו בהם כל השנה אינם טעונים בדיקה, שאר הספרים נוהגים לנערם אך אין חיוב לבודקם דף דף היות ולדעת רוב הפוסקים לא חוששים לפרורים מכיון שהם אינם ראויים לאכילה.[15] (אך אין להניחם בפסח על שולחן האכילה.[16])

ספרי מתכונים, ברכונים וזמירות מנקים ובודקים דף דף (או מוכרים לגוי[17]

מחסן ומקלט שמשתמשים בהם חייבים בבדיקה וכן חדר מדרגות, מעלית, מסילות של חלונות, ארון חשמל, תיבת דואר, ביכ”נ, ישיבה, בי”ס, משרדים וחנויות, מכוניות, עגלות ילדים (כולל גמ”ח עגלות), ילקוטים, כיסים, משחקים, טייפ, מחשב וכו'.

מקום שיש בו חמץ שנפסל מאכילה אין צורך לבדוק אותו, לכן ריצפה שעברה שטיפה או שטאטאו אותה אינה טעונה בדיקה.[18] חלקו הפנימי של תא ההקפאה שאין אליו גישה, חלקן הפנימי של דלתות תנור אפיה או ספה שיש בה חלל שאין גישה אליו וכדומה דינם כנ"ל.[19] [ויש מורים להתיז למקומות אלה ספריי עם חומר שפוגם, כגון חומר ניקוי מתאים[20]].

בגדים שעברו כביסה או ניקוי יבש אין צורך לבודקם היות והפרורים שנותרו נפסלו מאכילה.[21] יש לוודא לפני הכיבוס שלא נותרה בכיס עוגייה שלמה וכדו’, ועדיף להפוך את הכיסים.[22]

צעצועים ניתן לנקות במים וסבון או לכבס במכונת כביסה בתוך ציפית קשורה היטב וכדומה. את כלי המטבח (שלא מכשירים אותם לפסח) מספיק לשטוף כרגיל במים וסבון כלים ולהצניעם במקום סגור.[23] שטיח יש לנערו בחוזקה או לנקותו בשואב אבק, ולא לשכוח לרוקן את השקית של שואב האבק אחרי הניקוי.

טלפון, טייפ וכדו’ מספיק לעבור מצידם החיצוני עם מגבון ניקוי. מחשב, מנערים את המקלדת או שואבים עם שואב אבק או לחץ אוויר, ועוברים עם מגבון ניקוי.

השוכר חדר בבית מלון וכן השוכר מכונית באמצע החג, צריך לבודקם. אבל השוכר כלי שיט פתוח אין חיוב לבודקו, [היות ואם היה חמץ יש להניח שעופות אכלוהו].[24]

מקום הפקר כגון פח אשפה עירוני, מותר להשליך לשם חמץ עד זמן שריפת חמץ.

פרק שני

קטניות

א. מהם קטניות

קטניות הם צמחים מסויימים שבדומה לדגנים החלק הנאכל בהם הוא הזרעים, אך בניגוד לחמשת מיני דגן, אינם מחמיצים במגע עם מים.

מדין תורה, הקטניות מותרות באכילה בפסח.

בתקופת הגאונים גזרו שלא לאכול קטניות מחמת שתי סיבות:

א. לעיתים קרובות מעורבים בין זרעי הקטניות, זרעי דגנים, וכיון שקשה לבררם היטב, קיים חשש שיבשלו אותם עם הקטניות.

ב.
היות ורגילים לעשות מהם קמח הדומה לקמח דגן, עלולים להחליף ביניהם.

להשהות קטניות בבית בפסח. הגזירה היתה שלא לאכול קטניות, אבל מותר להשהות קטניות בבית בפסח.

הגזרה התקבלה בכל קהילות אשכנז בחומרה אבל ברוב קהילות ספרד לא התקבלה. בקהילות אלו נהגו לאכול בפסח קטניות, שנבדקו היטב מתערובת דגנים. הנוהגים להשתמש בקטניות בפסח צריכים לקנות קטניות עם הכשר מיוחד לפסח שאוחסנו ונארזו בקפידה בסביבה שלא היו בה דגנים או חמץ, ובנוסף נוהגים לבודקם שלוש פעמים.

ב. רשימת קטניות המצויות בימינו

אורז, אלפלפה, אספסת, אמרנט, אפונה, בוטנים, דוחן, חמניות, חומוס, חילבה, חרדל, טֶף, כוסמת, כמון, מש, סויה, עדשים, פולים, פרג, פשתן, צ’יה, קימל, קינואה, קצח, רוביה, שומשום, שעועית, תורמוס, תירס.

ג. דוגמאות למאכלים שעלולים להכיל קטניות

אבקת אפיה, אבקת מרק, גלידה, חטיפים, חלבה, חמאת בוטנים, טחינה, ליקר, מיונז, מיצים, ממרח שוקולד, ממתקים, ממתיקים מלאכותיים, מרגרינה, נקניק, שוקולד.

פרק שלישי

מכירת חמץ

א. מכירת חמץ לגוי

על כל אחד לבער את החמץ שברשותו לפני פסח, אולם מי שנותר בידו חמץ, שביעורו כרוך בהפסד ממון, מותר למוכרו לגוי. בעבר נהגו שכל אחד מכר את חמצו לגוי באופן פרטי, מכירה גמורה בלב שלם, ולאחר הפסח קנו מהגוי בחזרה.

היות ואין כל אחד בקי באופני המכירה, תקנו שבית הדין או הרב המקומי יהיו שלוחים למכור את החמץ עבור כל התושבים.

ב. אופן ביצוע המכירה

כל מוכר חותם על שטר הרשאה בו הוא ממנה את בית הדין או את הרב למכור עבורו את החמץ ולהשכיר לגוי את המקומות שהחמץ מונח בהם [הרב אינו קונה את החמץ אלא הוא רק שליח למוכרו לגוי]. כדי לחזק את השליחות נוהגים לעשות קנין סודר שבו המוכר מגביה חפץ השייך לרב. [וכן נוהגים לתת מעות לרב עבור טרחתו]. יש לכתוב בשטר את שם המוכר והכתובת באופן קריא, וראוי לפרט בשטר המכר את כל המקומות שבהם יהיה מונח החמץ הנמכר. כמו כן ראוי לסמן בבית שמקום זה נמכר לגוי.

ג. מכירת חמץ גמור

הגר”א מוילנא נמנע מלמכור חמץ גמור[25] (אלא אם נמכר במכירה גמורה שלא על מנת להחזיר). לאור זאת וכן מחמת כמה קוּלות הנהוגות במכירה של ימינו [כגון שלא מוסרים את המפתח לגוי], אף בימינו רבים נמנעים מלמכור חמץ גמור, כגון: לחם, ביסקויטים, עוגות, פסטה, שקדי מרק וכדו’ אלא אם מדובר בהפסד מרובה, כגון: בעלי חנויות, מפעלים, מוסדות וכדומה. באופן פרטי נוהגים למכור בדרך כלל רק מוצרים שיש בהם חשש חמץ כגון: תרופות שראויות לאכילה (לדוגמא: סירופ לילדים)[26], מוצרים שיתכן ויש בהרכבם חמץ, חיטה חנוטה לנוי[27] (בזרי פרחים), מקומות שהיה שם חמץ וקשה לנקותם, כגון אביזרי אפיה מסוימים.[28]

ד. זמן המכירה

יש למכור את החמץ לגוי עד יום י”ד (ערב פסח) בשחרית קודם זמן איסור חמץ.

ה. השכרה לגוי

מקומות המושכרים לגוי פטורים מבדיקה.

הנאלצים להמנע מבדיקת חמץ בחלק מהבית (כגון הנוסעים מחוץ לעיר לחג הפסח) מן הראוי לערוך מכירת חמץ מוקדמת, באופן שהשכירות תתחיל ביום י”ג קודם השקיעה, כדי לצאת מספק חיוב בדיקת חמץ במקומות אלו בליל י”ד.[29]

ו. מכירת חמץ לכמה רבנים

מותר לחתום על שטר של הרשאה אצל כמה רבנים או בתי דינים שונים.[30]

ז. להוציא בפסח דברים המונחים בחדר שהושכר

במקרה של צורך גדול, מותר להוציא בפסח דברים שאינם חמץ, המונחים בחדר או בארון שהושכר לגוי (מתנים עם הגוי שנותן רשות לכך).[31]

פרק רביעי

קניות לפסח

קניות לפסח

בשונה משאר איסורי אכילה הבטלים בתערובת, איסור חמץ אינו בטל, והתערובת כולה נאסרת באכילה. כל זה כאשר התערב החמץ במאכל באחד מימי הפסח.

אבל חמץ שנתערב לפני פסח, בטל בתערובת ומותר, ולכן יש המהדרים לקנות את כל מוצרי הפסח לפני פסח [מחשש שמא נתערב חמץ כלשהו במאכל].

במידת האפשר עדיף לערוך קניות לפסח בחנות שלא מוכרים בה חמץ יחד עם מצרכי פסח.

מדריך למוצרים הטעונים הכשר לפסח ולימות השנה

הרשימה הוכנה תוך התייעצות עם מומחים משלושה וועדי כשרות מהודרים

סוג המוצר	פירוט	כשרות לימות השנה	כשרות מיוחדת לפסח	הערות
סוג המוצר	פירוט	כשרות לימות השנה	כשרות מיוחדת לפסח	הערות
מוצרי מזון	מוצרי מזון בסיסיים	√	√	כגון מלח, שמן
	מוצרי מזון מעובדים	√	√	כגון אבקת מרק, מיונז, קטשופ
	דגי בריכות שלמים (טריים או קפואים)	√	_	מחמת חשש תולעים
	דגי ים שלמים או פרוסים טריים או קפואים	_	_	לוודא שיש לדג קשקשים. טעונים ניקוי חלל הבטן מחמת תולעים. דג סלומון טעון ניקוי העור והראש.[32]
	פילה דגים קפואים	_	√	לוודא שיש קשקשים. טעון הכשר לפסח מחמת חומר מוסף.[33]
	עופות	√	√
	בשר בקר	√	√
כלי אכילה חד פעמיים	כוסות וצלחות מנייר	_	√
	כוסות פלסטיק	_	_	[34]
	כוסות קלקר	_	_	[35]
	צלחות וסכו”ם מפלסטיק	_	_	[36]
מוצרי נייר	נייר אפיה	√	√
	מנג’טים	_	√
	תבניות אפייה מנייר	_	√
	מגבות נייר	_	√	לשימוש שיש בו מגע עם מאכלים, כגון ספיגת שמן משניצל
	נייר לעטיפת מצות	_	√
מוצרי אלומיניום	תבניות אפייה חד פעמיות	√	√	תבניות עם מכסה מקרטון, המכסה טעון הכשר לפסח
	סירים חד פעמיים	√	_
	רדידי נייר אלומיניום	√	√	לעטיפת מאכלים חמים
	גלילי נייר אלומיניום עבים לכיסוי שיש	√	√
כלי בישול	סירי מתכת, סכו"ם (אלומיניום, נירוסטה, כסף)	√	_	נוהגים להכשיר מחשש למריחת שומן. כלים מתוצרת חו"ל טעונים טבילה
	מחבתות וסירים מצופים (טפלון, קרמי, אמייל)	_	_	כלים מתוצרת חו"ל טעונים טבילה
	תבניות סיליקון	_	_	[37]
כלי בישול	שקיות צליה	√	√
כלי בישול	שיפודים מעץ לצליה	_	_	אם נראה משוח או מבריק – טעון הכשר
מוצרי אריזה	נייר עטיפה לציפוי ארונות	_	_	אם משתמשים במקום שהנייר נרטב צריך הכשר לפסח
	מפות נייר	_	_
	מפיות נייר	_	_	אם משתמשים בפסח לספיגת שמן ממאכלים יש להקפיד על הכשר [38]
	כפפות חד פעמיות	_	√
	מפות פלסטיק/ניילון	_	_	[39]
	שקיות ניילון	_	_	כגון שקיות אוכל
	ניילון נצמד	√	√
	PVC לכיסוי שיש	_	_
חומרי ניקוי	סבון כלים	√	√	[40]
	חומרי ניקוי אחרים הבאים במגע עם כלי פסח (כגון: מסיר שומנים וחומר לניקוי כלי כסף) 33	_	√	בניקיון לפסח (לפני פסח) אינו טעון הכשר [41]
	חומרי ניקוי שלא באים במגע עם כלי אוכל (כגון: חומר לניקוי רצפות, אסלות, אבקת כביסה, מרכך כביסה, אקונומיקה, משחת נעליים).	_	_
מוצרי היגיינה וטיפוח	סבון רחצה, שמפו, מרכך שיער	_	√	מחמת חומרות של פסח נוהגים להדר בכשרות לפסח [42]
	משחת שיניים, מי פה	√	√	נוהגים להקפיד על כשרות 36[43]
	מוצרי טיפוח (בושם, קרם ידיים, דאודורנט)	_	_	יש המהדרים בכשרות לפסח [44]
	איפור	_	_	יש המהדרים בכשרות לפסח [45]
	שפתון-אודם	_	_	יש מחמירים משום שטעמם בדרך כלל לא פגום
	שפתון רפואי (נגד יובש)	_	_	רצוי ללא טעם
	מגבונים לחים	_	_	יש המהדרים בכשרות לפסח [46]
	חוט דנטלי	_	_	ללא טעם וללא ציפוי שעוה
	קיסמים מעץ	_	_	קיסמים עם טעם כגון מנטה, טעונים הכשר
	קיסמים מפלסטיק	_	_
תרופות	תרופות הנלקחות דרך הפה	[47]_	√	מתפרסמות רשימות של תרופות כשרות לפסח. מי שזקוק לתרופה שאינה מופיעה ברשימה, יעשה שאלת חכם
	זריקות, משחות, פתילות, טיפות [48]	_	_
	ויטמינים לחיזוק (לא תרופה)	√	√
	תרופות לחולים כרוניים	_	_	אין להחליף תרופה ללא התייעצות עם הרופא המטפל

פרק חמישי

הכשרת כלים לפסח

איסור אכילת חמץ אין לו שיעור ואסור לאכול אפילו “משהו” חמץ. בכלי החמץ בלוע טעם חמץ העלול להפלט לתוך תבשילי הפסח, ולכן צריכים לייחד כלים מיוחדים לפסח או להכשיר את כלי החמץ לפסח.

היות ופרטי דיני הכשרת הכלים רבים וסבוכים וביצוע ההכשרה דורש מומחיות רבה, משתדלים בימינו לייחד כלים מיוחדים לשימוש בפסח ללא צורך בהכשרת כלים.[49]

מי שנזקק להכשיר כלים מחמץ לפסח עליו להתייעץ עם רב על כל פרטי ההכשרה.

כלים של חמץ שלא מכשירים אותם לפסח מספיק לנקותם באופן רגיל עם מים וסבון כלים, ואין צורך לשפשף ולהבריק את הכלים וכן אין צורך להסיר את ה"שחור" או לפרק ידיות וכדומה.[50]

נעתיק כאן את הלשון של ספר “יסוד ושורש העבודה”:

“ביותר צריך לזרז ולהזהר כל הירא לדבר ד’ שלא להשתמש בפסח בכלים שהשתמשו בהם בחמץ כל השנה ונתכשרו על ידי הגעלה, כי בלתי אפשרי לנקרם היטב בסדקים הקטנים שלא ישאר בהם משהו חמץ”.

ובספר “סידור פסח כהלכתו” כותב:

“מי שאינו בקי בהלכות הכשרה לפסח, אין לו להכשיר לבד, כיון שהלכות פסח מרובים וחמורים הם ולא כל אחד בקי בהלכותיו, וצריך להגעיל בפני תלמיד חכם היודע הלכות אלו היטב, ועל כל פנים ישאל קודם לרב איך להגעיל, והאריכו הפוסקים גודל המכשולים בהגעלה שלא בפני תלמיד חכם”.

פרק שישי

הכשרת המטבח לפסח

ברזים

יש לנקות היטב.
לערות עליהם מים חמים מכלי ראשון.
לפתוח את ברז המים החמים עד שיצאו מים חמים.[51]

למנהג בני ספרד מספיק לנקות היטב.[52]

חרסינה

במקומות שבאים במגע עם סירים חמים:

לנקות היטב.
לערות מים חמים מכלי ראשון או לצפות בניילון, ניר כסף וכדומה.[53]

השיש

מנקים היטב את השיש, בפרט בפינות ובשוליים מכל לכלוך.
לחומרה מערים על השיש, מים חמים מכלי ראשון (כגון מקומקום חשמלי דולק), ויש המכשירים עם מים רותחים וברזל מלובן.[54]
נוהגים לכסות את השיש בכיסוי עבה כגון "פוליגל",42P.V.C. או רדיד אלומיניום עבה.[55] [בכיסוי ברדיד אלומיניום יש להקפיד לא להניח סירים חמים ישירות על הרדיד.]

הכיור

למנהג בני אשכנז:

א. כיור מחרס

לא מועילה הכשרה.
מנקים היטב את הכיור. לאחר הניקוי ראוי לשפוך לתוך חור הניקוז מים עם אקונומיקה, ויש המחמירים לערות מים חמים על הכיור לאחר ניקויו.

לבסוף מכסים בכיור פלסטיק תואם.

טוב להניח חפץ מתחת לכיור הפלסטיק שיהיה מעט מוגבה.

ב. כיור נירוסטה

מנקים היטב.
לא משתמשים בו בדבר חם 24 שעות.
מכשירים עם מים רותחים על גבי ברזל מלובן על כל שטח הדפנות ותחתית הכיור ולאחר מכן שוטפים במים קרים.

אע”פ שמותר להגעילו, רבים נוהגים לכסותו בכיור פלסטיק כנ”ל.[56]

למנהג בני ספרד:

מנקים היטב את הכיור (חרס או נירוסטה).
לא משתמשים בדבר חם 24 שעות.
מכשירים ע”י עירוי מים חמים מכלי ראשון.

אע”פ שמותר להגעילו, נוהגים לכסותו בכיור פלסטיק כנ”ל.[57]

את המסננת שבכיור יש להחליף במסננת מיוחדת לפסח.

מן הראוי להניח מסננות שונות או מסומנות לשני הכיורים כדי שלא יחליפו בין הבשרית לחלבית.

כיור שאינו משמש לאוכל

כגון כיור לנטילת ידיים – מספיק לנקותו.

מייבש כלים [מתקן להנחת הכלים לייבוש]

מעיקר הדין מספיק לנקותו.

נוהגים להחליפו במייבש המיוחד לפסח.

קירות

צריך לנקות רק קירות הבאים במגע עם מאכלים, כגון קירות הצמודים למשטחי עבודה במטבח או לשולחן אוכל.

שאר קירות הבית אינם זקוקים לניקוי.

את הקירות והארונות שסביב או מעל כיריים (שעולים לשם אדים חמים) ראוי לכסות ברדיד אלומיניום.[58]

כיריים

בימינו ניתן להשיג כיריים מיוחדים לפסח במחירים עממיים. יש לזכור שמשתמשים בהם רק שבוע בשנה, כך שהם יעילים לשנים רבות, מה שחוסך את המלאכה הקשה של ניקוי כירי החמץ.

א. כיריים של חמץ שאין משתמשים בהם בפסח, מספיק לנקותם כרגיל במים וחומרי ניקוי.

ב. אם משתמשים בפסח בכיריים של חמץ, יש לנהוג כדלהלן:

המשטח שמתחת לחצובות

לנקות היטב ולצפות עם ניר כסף עבה.[59] (להסיר את החצובות והמבערים, לכסות את כל המשטח בניר כסף עבה, לחתוך חללים כנגד מקום המבערים ולהכניס בהם את המבערים.)

2, המבערים
לנקות היטב עם חומרי ניקוי מתאימים, להחזירם למקומם ולהדליק את האש למשך כעשר דקות.

החצובות [הברזלים עליהם מניחים את הסירים]

רצוי לרכוש חצובות מיוחדות לפסח (ניתן להשיג בקלות). אם אין אפשרות להחליף את החצובות, יש לנקותם היטב וללבנם. ויש המצריכים לכסות באמצעות פח.[60] לבני ספרד – מספיק הגעלה.[61]

המכסה שמעל הכיריים

לנקות ולכסות ברדיד אלומיניום עבה (סירים חמים עלולים לבוא במגע עם המכסה) [אפשר לכסות באותה חתיכת רדיד אלומיניום את המכסה, משטח הכיריים וחזית הכיריים, מתחת לכפתורים.]

בין כיריים לתנור

בדגמים ישנים של כיריים הבנויים על גבי תנור קיים ביניהם שטח ריק לתוכו נופלים שיירי מזון במשך השנה.
רצוי לנקותו ע”י הברשה או לשאוב עם שואב אבק. אך אין חובה בכך היות והשיריים כבר נפסלו, בדרך כלל, מאכילה.[62]
לחילופין, ניתן להתיז שם מעט חומר ניקוי שיפגום בודאות את שאריות המאכלים.[63]

כפתורים של הגז

מספיק לנקותם כרגיל.

פח של שבת ("בלעך")

נוהגים להשתמש בפח מיוחד לפסח.

פלטה חשמלית

רצוי מיוחדת לפסח.

אם רוצים להכשירה, קיימות דעות שונות בהלכה, וכל אחד ישאל את רבו איך לנהוג.

תנור אפיה ומיקרוגל

נוהגים לא להכשיר תנור מחמץ לפסח.[64]
מנקים את התנור משאריות חמץ. רצוי להשתמש בחומר ניקוי פוגם כגון ספריי ממיס שומנים. אין כל צורך לשפשף או לפרק דלתות וכדומה.

תנור שקשה לנקותו יש לחממו בחום גבוה במשך שעה [65]

לחילופין ניתן לסוגרו ולמכור אותו לגוי.[66]

מקרר

מדפים – מנקים במים וסבון או אקונומיקה.

נוהגים להניח רשת או כיסוי אחר על המדפים.

גומי –
את הגומי שבדלת יש לנקות במברשת עם מים וסבון בצדו החיצוני ובצדו הפנימי (בין הגומי למקרר).

הפריזר

מנקים היטב במים וסבון או אקונומיקה.

במקפיאים של מקררי “נו פרוסט” ישנם פתחים אחוריים שלתוכם עלולים ליפול פירורים. פרורים אלו בטלים ואין צורך להסירם,[67] ויש מורים להתיז שם מעט חומר פוגם..[68]

שולחנות אכילה

לנקות היטב במים וחומר ניקוי ואח"כ לכסות את השולחן בכיסוי עבה כגון "פוליגל",[69] P.V.C. או קרטון, ומעליו מפה מיוחדת לפסח.

ארונות מטבח

מנקים במים וסבון או במגבוני ניקוי ונוהגים לצפות בניר וכדומה.

שיניים תותבות, כתרים, סתימות, פלטה ליישור שיניים

אין לאכול איתם חמץ חם משך 24 שעות. בערב פסח יש לנקותם היטב.

מכשירים שאינם מתקלקלים במים חמים, טוב לשפוך עליהם מים חמים לאחר ניקויים.

מעבד מזון – "מיקסר"

א. ניקוי המיקסר מחמץ
מנקים היטב את המיקסר וחלקיו עם חומרי ניקוי, ומאחסנים אותם עם שאר כלי חמץ.
אם חדר קמח לחלקו הפנימי, הוא בדרך כלל כבר נפסל מאכילה ואין בו איסור.[70] אם חוששים שלא נפסל, ליתר חומרה אפשר להתיז מעט חומר פוגם,[71] או למכור את החמץ שבמיקסר לגוי.

ב. במידה ויש צורך להשתמש במיקסר של חמץ בפסח. יש להתיעץ עם רב על אופן הכשרתו.

נפה של קמח

מפרקים את המסגרת הגמישה עם רשת הניפוי מהמסגרת הקשיחה, משרים את הרשת במים ואקונומיקה ומנקים במברשת. לחילופין, ניתן לכבס את הרשת במכונת כביסה בטמפרטורה נמוכה.

לצורך הרכבת הרשת מחדש, משרים את המסגרת הגמישה עם הרשת במים פושרים, על ידי זה היא מתרככת ומתלבשת בקלות על החלק הקשיח.

מאחסנים את הנפה עם שאר כלי חמץ.

פרק שביעי

ערב פסח

תזכורות נחוצות:

א) לבדוק את המצות, שאין בהן "כפולות" או "נפוחות".

ב) להפריש חלה מהמצות.

ג) להפריש תרו”מ מכל המצרכים הטעונים הפרשה.

ד) לפתוח בקבוקי יין (עם פקק טבעת) ושאר אריזות סגורות.

– להניח כל סוגי היינות על שולחן ליל הסדר (משום ספק ברכת הטוב והמטיב)

ה) לשטוף את כל הירקות (בפרט החסה).

ו) להכין מפית נקיה לאפיקומן.

ז) להכין נרות ארוכים שישארו דולקים עד סוף הסעודה.

ח) להכין כריות להסבה.

ט) להכין גביע לכל אחד.

יא) להכין כוס של אליהו.

יב) להכין מי מלח.

יג)
להכין את הקערה ואת כל צרכי הסדר מבעוד יום כדי שיוכל לערוך הסדר מיד בבואו מבית הכנסת.

הערות:

אם מוסיפים יין אדום ליין לבן בשביל הצבע, מן הראוי לעשות זאת מבעוד יום.[72]
בקבוקים שהיו מונחים במקום חמץ, טוב לנגבם באמצעות מגבון.

פרק שמיני

ליל הסדר

א. מתי מסיבים

1) בזמן אכילת כזית מצה.

2) בזמן שתיית 4 כוסות.

3) בזמן אכילת כורך.

4) בזמן אכילת אפיקומן.

ב. אם לא היסב

כזית מצה – חוזר ללא ברכה.

אם אכל רק כזית אחד בהסיבה – יצא.

כוס ראשונה – חוזר ושותה ללא ברכה.

(בני אשכנז – אם לא כיון בברכה להוציא יין שבינתיים, אינו חוזר.)

כוס שניה – חוזר ושותה ללא ברכה.
כוס שלישית ורביעית – בני אשכנז – אינו חוזר

בני ספרד – חוזר ושותה ללא ברכה.

כורך – אינו חוזר
אפיקומן – אינו חוזר [73]

ג. ארבע כוסות

שיעור הכוס

מנהג ירושלים ובני ספרד: 86 מ"ל

(כחצי כוס חד פעמית – כדאי למדוד בכלי מדויק.)

לדעת החזו”א: 150 מ”ל

(מעט פחות מכוס חד פעמית – רצוי למדוד בכלי מדויק.)

כמות השתיה

לכתחילה שותה את הכוס כולה, ולכל הפחות רוב כוס, [רוב רביעית].

לקטן מספיק מלוא לוגמיו שלו.[74]

זמן השתיה

לכתחילה יש לשתות את הכוס בבת אחת (שתיה בשתי לגימות נחשבת כבבת אחת).[75]
אם קשה לשתות בבת אחת ישתה תוך פחות מארבע דקות.
אם שתיית כוס היין נמשכה יותר מכדי אכילת פרס (4 דקות), יש לחזור על שתיית הכוס עם ברכה.

ד. אכילת מצה

מצות אכילת מצה היא מצות האכילה היחידה מן התורה[76] הנוהגת בזמן הזה.

על אכילה זו מברכים שתי ברכות: “המוציא” ו”על אכילת מצה”.

אופן האכילה

ישנם שני אופנים לחלוקת ואכילת הכזיתים:
אופן ראשון: מניחים 3 מצות לפני בעל הבית (2 שלמות וביניהן אחת חצויה), וכזית מצה לפני כל אחד מהמסובים. בעל הבית מברך את שתי הברכות, ברכה ראשונה "המוציא" על שלושת המצות, שומט את המצה התחתונה ומברך על המצה העליונה והאמצעית "על אכילת מצה", ואוכל שני כזיתים – אחד מהשלמה ואחד מהפרוסה.
שאר המסובים מברכים את שתי הברכות ואוכלים את כזית המצה המונח לפניהם בתוספת חתיכה קטנה מהמצה השלמה שבעל הבית* מחלק להם.[77]

אופן שני: מניחים בפני כל אחד מהמסובים ½2 מצות וכל אחד מברך ואוכל כזית מהשלמה וכזית מהחצויה.[78] [אפשר לצרף 2-3 מסובים שיחלקו ביניהם את ½2 המצות].

לגבי אופן הברכה על אכילת המצות, ראה הערה[79].

* על בעל הבית להקפיד לאכול את הכזית מצה בהסיבה גם בעת שמחלק מצה למסובים.

שיעור כזית

א. מצות יד

מצות בינוניות* – כ-20 מצות לק"ג.[80]

[כ-50 גרם למצה בינונית].

שיעור מהודר – כ-½?** מצה.[81]

אפשר להקל – כ-¼ מצה.[82]

המנהג המקובל – ¼ מצה מהפרוסה ו-¼ מצה מהשלמה.

[שיחד הם ½ מצה = שיעור כזית מהודר.[83]]

מצות עבות – כ-13 מצות לק"ג.[84]

[כ-75 גרם למצה בינונית].

שיעור מהודר – מעט יותר מ-?מצה.[85]

אפשר להקל – כ- מצה.59[86]

המנהג המקובל – מצה מהפרוסה ו- מצה מהשלמה.

[שיחד הם מצה = שיעור כזית מהודר.[87]]

מצות רכות***[88]

שיעור מהודר – 65 גרם

אפשר להקל – 35 גרם
המנהג המקובל – לאכול שני כזיתים קטנים של 35 גרם

[שיחד הם שיעור כזית מהודר – 70 גרם].

ב. מצות מכונה

שיעור מהודר – מעט יותר** מ- מצה.[89]

אפשר להקל – ?מצה
המנהג המקובל – ?מצה מהפרוסה ו-?מצה מהשלמה

[שיחד הם מצה = שיעור מהודר].[90]

* במצות דקות מאוד – "ציטרין", כ-24 מצות לק"ג [כ-40 גרם למצה בינונית] כזית מהודר הוא מעט יותר מחצי מצה, ואפשר להקל כ- מצה.

** היות וזו מצוות אכילה מן התורה, מן הראוי להדר ולהוסיף מעט על השיעור, כדי לוודא שמקיימים המצוה כהלכתה.[91]

שיעור הכזית במשקל, ראה הערה [92]

*** היות ועובי המצות הרכות אינו קבוע, קשה לחשב את השיעור לפי גודל המצה, ויותר מדויק לחשב לפי משקל.

זמן האכילה

צריך לאכול את כזית המצה “תוך כדי אכילת פרס” שהוא:

לחומרא תוך 2 דקות[93]

ואפשר להקל תוך 4 דקות[94]

ובשעת הצורך (כגון לחולה או זקן) אפשר להקל עד 9 דקות.[95]
אם אוכלים את כזית המצה לפי השיעור הגדול זמן האכילה הוא עד 9 דקות.[96]

זמן האכילה נמדד מתחילת הלעיסה עד שיבלע את כל הכזית.[97]
לפי דעות אחרות הזמן נמדד מתחילת הבליעה,[98] כך שאפשר תחילה ללעוס היטב את המצה ורק משמתחילים לבלוע מחשבים את הזמן.
יש לאכול את מצת המצוה ביישוב דעת בלי בהלה ובשמחה.

יש לשים לב שלא יפלו חתיכות מהמצה בזמן האכילה ויפחת מהשיעור.

ה. מרור

שיעור כזית:

חסה. עלה חסה גדול (ראה איור) או 2 עלים בינוניים.
חזרת. חזרת מרוסקת לא דחוסה, לפי שיעור חזו”א כ-¼ כוס חד פעמית ולפי דעת הגר”ח נאה כ- כוס.
חזרת מרוסקת דחוסה, נפח של כוסית חד פעמית (כוסית ליין = 30 סמ"ק).[99]

זמן אכילה:

תוך כדי אכילת פרס: תוך 4 דקות ובדיעבד

עד 9 דקות.

ו. כורך

אפשר להקל ולאכול כזית קטן.

ז. אפיקומן

לכתחילה שני כזיתים: אחד – זכר לקרבן פסח

ואחד – זכר למצה הנאכלת עמו.

אפשר להקל לאכול כזית אחד גדול המכיל שני כזיתים קטנים, ומי שקשה לו יאכל כזית אחד קטן.[100]

פרק תשיעי

חמץ לאחר הפסח

א. קניית חמץ לאחר הפסח

חמץ במוצאי פסח

יש לברר אצל הרב המוכר, ממתי אפשר להשתמש במוצאי פסח, בחמץ שנמכר לגוי.

קניית חמץ לאחר הפסח

לאחר הפסח מותר לקנות חמץ שנמכר לגוי כדין. אין לקנות אלא ממי שבידו תעודה המעידה על כך שמכר את חמצו כדין.

מותר לקנות תרופות וויטמינים בבית מרקחת גם אם לא נמכרו לגוי בפסח.[101]

חמץ שלא נמכר

חמץ שנשאר בפסח בבעלותו של יהודי, שלא נמכר לגוי נאסר באכילה ובהנאה.

יש לציין שלא כל וועדי הכשרות והרבנויות מתנים מתן הכשר לכל השנה במכירת חמץ כדין של כל חומרי הגלם, מלאי סחורה מוגמרת ומחסני יבואנים.

אינו מתכוון למכור

אדם שאינו מתכוון למכור בכֵנות את חמצו לגוי, ומתייחס למכירת החמץ כ"טקס דתי" בלבד, אין למכירתו תוקף ויש לחמצו דין של חמץ שעבר עליו הפסח – ברשותו של יהודי – הנאסר בהנאה.[102]

לכן, על הרב להבהיר היטב למוכרים, ובפרט לבעלי חנויות ומפעלים, את משמעות מכירת החמץ, שהינה הסכם ממוני מחייב.

לדעת הגרי”ש אלישיב זצ”ל, אין תוקף למכירת חמץ רגילה של מי שאינו שומר תורה ומצוות וצריך להחתימו על שטר מכירה בעל תוקף משפטי, וכך נוהגים בחלק מוועדי הכשרות המהדרין.[103]

לקנות חמץ על מנת למוכרו

אין זה מן הראוי לקנות חמץ לפני פסח כדי למוכרו לגוי ולהשתמש בו לאחר הפסח, גם אם עושה כן מחשש שלא ימצא לאחר הפסח חמץ שנמכר כדין.[104]

חמץ שנמכר כדין לפני פסח

כאמור אם מכירת החמץ נעשתה כדין מותר לאכול חמץ זה לאחר הפסח.[105]

וזה לשון הגרש”ז אויערבאך זצ”ל: “לכתחילה כדאי לגמור את החמץ שיש בבית לפני פסח, למה להכנס לספק דאורייתא של בל יראה ובל ימצא, אמנם לקנות חמץ לאחר פסח ממכולת שמכרו את החמץ, מותר לכתחילה מכיון שאיסור חמץ שעבר עליו הפסח הינו רק מדרבנן”.[106]

יש המקפידים שלא לקנות לאחר הפסח חמץ גמור שנמכר לגוי, כגון: לחם, ביסקוויטים, פסטה וכדומה וממתינים ליצור שלאחר הפסח.[107]

יש הנוהגים כך עד חג השבועות בלבד, מחמת הקדושה היתרה שבימי הספירה.[108]

תערובת חמץ

גם המקפידים שלא לקנות חמץ שנמכר לגוי, לא נהגו כן אלא במוצרי חמץ ממש, כגון: לחם, ביסקוויטים, איטריות וכדומה אבל לא לגבי מוצרים שרק מעורב בהם מעט חמץ, כגון: מוצרי סויה, אבקות מרק, ממתקים וכדומה היות ומקילים יותר בתערובת חמץ.[109]

תערובת חמץ: כל שהרוב אינו חמץ.[110]

ילדים

לגבי ילדים יש מקום להקל יותר, בפרט במוצרים שרק מעורב בהם חמץ, כגון: ממתקים, ממרחים וכדומה.

מוצרים אלו שיוצרו לפני פסח עלולים להמצא בשווקים גם לאחר שנה שלמה וקשה מאוד להקפיד על כך בכלל, ובפרט לילדים.

קמח שנמכר לגוי

בעבר בתהליך טחינת הקמח היו רוחצים (לותתים) את החיטה במים, והתעוררה שאלה האם הגיעה בכך החיטה לכלל חימוץ.[111] החזו”א ובעל הקהילת יעקב זצ”ל לא חששו לכך בקמח שנמכר לנכרי בפסח. [112] בימינו אין רוחצים את החיטה במים אלא מתיזים מעט מאוד מים על החיטה. לדעת הגר”ש וואזנר זצ"ל דין הקמח בימינו כספק חמץ בלבד, וגם לדעת המחמירים שלא למכור חמץ גמור בפסח אפשר להקל ולמכור את הקמח לגוי.[113] וכן דעת הגרי”ש אלישיב זצ”ל שגם המהדרים יכולים להקל בקמח זה.[114]

למרות זאת, יש החוששים גם בימינו שמא הגיעה החיטה לידי חימוץ ולכן הם נוהגים שלא להשתמש אלא במוצרים שנאפו מקמח שנטחן לאחר הפסח.[115]

[לדעת מומחים רבים בתהליך הלתיתה הנהוג בימינו החיטה אינה מגיעה לידי חימוץ היות וההתזה מתבצעת באמצעות תרסיס מים בכמות מדויקת, עם בקרה אלקטרונית, תהליך הנמשך 5 עד 10 שניות בלבד ולאחר כ- 30 שניות אין בחיטה כדי טופח על מנת להטפיח.[116]

לאור הנ”ל, נמצא שההמנעות משימוש בקמח שנמכר לגוי, הרי זוהי חומרא (ספק אם הגיע לידי חימוץ) על גבי חומרא (ספק אם נמכר לגוי כדין) באיסור דרבנן (חמץ שעבר עליו הפסח אסור מדרבנן) ויש לדעת שעיקר הפרסומים בנושא הינם תוצאה של תחרות מאפיות וסוחרים, ולאו דווקא מצד ההלכה.[117]

ב. הדרכה לקניית מוצרי חמץ לאחר הפסח

חמץ גמור שנמכר לגוי

המהדרים שלא להשתמש לאחר הפסח בחמץ גמור שנמכר לגוי (גם כשהמכירה נעשתה כהלכה), נזהרים מהמוצרים הבאים:

א.מוצרי מאפה – ישנן מאפיות, קונדיטוריות ופיצריות המכינות בצק לפני פסח, מקפיאות אותו ואופות ממנו לאחר הפסח. מוצרים אלו משווקים בימים הראשונים שלאחר הפסח.

ב.מוצרי חמץ – ישנם מוצרים בעלי חיי מדף ארוכים המיוצרים לפני פסח ומשווקים במשך תקופה ארוכה לאחר הפסח. יש שמיד לאחר פסח משווקים מוצרים אלו מיצור שלאחר פסח, ולאחר תקופה משווקים מיצור שלפני פסח.

לדוגמא: ביסקוויטים, וופלים, קרקרים, פסטה, שקדי מרק, ביגלך, בירה, וויסקי.

(הערה: באיחסון ממושך מוצרים אלו כגון פסטה, עלולים להתליע).

תערובת חמץ

הרוצה להדר שלא להשתמש אפילו בתערובת חמץ, עליו לדעת שבמוצרים רבים מעורבים מרכיבי חמץ, כגון: לתת, גלוטן, משפרי אפיה, פרורי לחם, שברי ביסקוויטים ועוד.

לדוגמא: מוצרי סויה (נקניקיות וכדומה), אבקות מרק מסויימות, דגני בוקר, ממתקים, דייסות (ראה רשימה בסוף המאמר).

מוצרים אלו משווקים במשך תקופה ארוכה, לעיתים אף יותר משנה. קשה לסמוך על תאריך הייצור היות והוא מתייחס רק לתאריך האריזה של המוצר הסופי ולא לתאריך היצור של המרכיבים השונים, כך שקיים קושי גדול להקפיד על חומרה זו. בפרט שלאחרונה מפעלים רבים אינם מציינים את קוד תאריך היצור, (ראה להלן פרק ה).

בנוסף יש לציין שישנם מפעלים המשתמשים בשיירי דברי מאפה שהוחזרו למפעל ממוצרים שנאפו לפני הפסח, טוחנים אותם ומערבבים במוצרים חדשים הנאפים לאחר הפסח כגון עוגות, וופלים ועוד.

קמח לאחר הפסח

א.קמח לבן
קמח ראשון שנטחן מיד לאחר הפסח עלול להיות נגוע בתולעים יותר מקמח רגיל, עקב השבתת הטחנה בימי הפסח והימצאות תולעים במכונות ובצנרת המעבר, לכן קמח זה טעון ניפוי כקמח רגיל [בניגוד לדעה המוטעית שקמח זה נקי מחמת טריותו.]

ב. קמח מלא

קמח מלא שנטחן בטחינה מיוחדת ללא תולעים נטחן בדרך כלל בטחינה יבשה, ולכן אין בו חשש חמץ שעבר עליו הפסח (בין קמח מלא 100% או 70%).

ישנן חברות בודדות הלותתות את החיטה לפני הטחינה ויש לברר זאת אצל נותן ההכשר.

קמח מלא שנטחן בטחנת קמח רגילה

קמח מלא המשווק בדרך כלל בחנויות טבע בתור “קמח שנטחן באותו יום” – על פי רוב מיוצר מחיטה שנלתתה במים.

קמח לאפיית מצות

קמח שנטחן לאפיית מצות, נטחן בטחינה יבשה, ואין בו חשש חמץ.

מצות של כל ימות השנה

“מצות חמץ” על פי רוב מיוצרות מקמח שלא נלתת במים, אבל אין הקפדה שהבצק לא יגיע לידי חימוץ לפני האפיה. לכן "מצות חמץ" וקמח מצה חמץ שנאפו לפני פסח הינם ספק חמץ.

לעומת זאת "מצות חמץ" וקמח מצה חמץ המיוצרים אחר הפסח, מותרים גם למי שמחמיר שלא לצרוך קמח שנמכר לגוי.

ג. רשימת מאכלים

לתועלת הציבור מוגשת בזה רשימה מסווגת של רוב המאכלים שעלולים להכיל חמץ, ספק חמץ או תערובת חמץ. [הנתונים עלולים להשתנות בין מפעל למפעל ובמקרה של ספק יש לברר אצל וועדי הכשרות].

מאכלים שהם בגדר חמץ

אטריות

בורגול

בוטנים מצופים (“קבוקים”)

בייגלך

ביסלי

ביסקויטים

בירה (בירה מיצור חדש אחרי פסח מגיעה לחנויות רק בסוף הקיץ)

גביעי גלידה

גלוטן

גלידה עם שברי עוגיות, “קסטה” וכדומה

גרנולה

דגני בוקר שברכתם מזונות (כגון ברנפלקס)

וופלים

וודקה (יש המיוצרת מחמץ)

וויסקי (לצערנו רוב חנויות ה“דיוטי פרי” בנתב”ג מחללות שבת וחג, ומוכרות בפסח עצמו חמץ גמור!)

חיטה תפוחה (“שלווה”) – [ישנם מפעלים המייצרים כל השנה חיטה תפוחה ללא הרטבה במים]

חלות

לחם

לתת

מאלט

מוצרי בשר, דגים וסויה מצופים בפרורי לחם (שניצל וכדומה)

משפרי אפיה מסויימים

משקאות חריפים מסויימים (המיוצרים מחמץ)

עוגות

עוגיות (העשויות מאחד מחמשת מיני דגן)

פסטה

פתיתים

פרורי לחם

קבוקים

קוואקר (מעובד בשיטת אידוי במים)

קרקרים

שוקולד עם שברי עוגיות

שיבולת שועל (שבבים, ראה קוואקר)

שמרי בירה (הנמכרים כמוצר בריאות בחנויות טבע)

שקדי מרק

מאכלים שהינם ספק חמץ או העלולים להכיל חמץ

אבקת מרק המכילה קמח חיטה

אבקת פלאפל

אלכוהול

גלוקוזה

דגני בוקר מסויימים

זעתר (תבלין)

חרדל (סוגים מסויימים)

מוצרי סויה (נקניקיות וכדומה)

ממרחים

ממתיקים מלאכותיים (סורביטול, אספרטיים ועוד)

ממתקים מסויימים (כגון מקלות חמוצים – "חמצוצים", מכילים בדרך כלל קמח).

"מצות חמץ" (ראה הסבר לעיל פ"ט, ב, 5)

נקניק

סובין

סולת

קמח

קורנפלקס (בקורנפלקס של חברת B&D אין חשש חמץ)

קמח מצה חמץ

קציצות דגים

שמן נבט חיטה

שמרים יבשים

תבלינים

תחליף לקפה (עלול להכיל חמץ)

מאכלים שבאופן רגיל אין בהם חמץ

במבה

גריסים (שעורה – רוב הסוגים)

חיטה

כוסמת (“קאשע”)

מיונז

מרגרינה

עמילן (בתנאי שהמוצר מוגדר כאינו מכיל גלוטן)

צ’יקו (המיוצר מעולש – צ’יקוריה בלבד)

פודינג (רוב הסוגים)

פריכיות אורז (ללא דגנים)

קורנפלור

קיטניות (כולל אורז)

קקאו

שמן קטניות (שמן סויה, קנולה ועוד)

שמרים לחים

ד. קוד יצור מוצרי חמץ

ברוב מוצרי המזון תאריך היצור מופיע בקוד בן ארבע ספרות, כאשר הספרה הראשונה (משמאל) מסמלת את שנת היצור, ושאר שלושת הספרות מסמלות את מספר הימים מתחילת השנה האזרחית.

כך לדוגמא קוד היצור שלאחר הפסח תשע”ו הינו החל ממספר 6120 ומעלה (המספר הראשון מסמל את השנה 6 = 2016 ושלושת הספרות האחרות מסמלות את מספר הימים בשנה, מתחילת השנה האזרחית 120 = 120 יום מתחילת 2016). ישנם מוצרים בהם הקוד מסומן כך: 16-120.

בספרנו “בדיקת המזון כהלכה” – חלק א’ עמ' 75, מופיע לוח תמידי לחישוב קוד היצור בקלות.

במוצרים של מפעלים מסוימים לעיתים מופיעות עוד ספרה או שתיים המסמלות את המשמרת או את המפעל ואין להן חשיבות לעניינינו, כגון 16120-2.

לאחרונה הפסיקו לציין את קוד הייצור במוצרים רבים ואין לצרכן אפשרות לדעת תאריך היצור / האריזה.

באיטריות המיובאות מאיטליה וטורקיה (כגון רוב האיטריות של חברת “אסם” ו”טעמן”) לא מופיע קוד יצור, אלא רק תאריך אחרון לשיווק, שהוא בדיוק שנתיים מיום האריזה.

שנה	קוד יצור
תשע"ה	5100
תשע"ו	6120
תשע"ז	7107
תשע"ח	8096
תשע"ט	9116
תש"פ	0106
תשפ"א	1093
תשפ"ב	2112
תשפ"ג	3102
תשפ"ד	4120
תשפ"ה	5098
תשפ"ו	6118
תשפ"ז	7108
תשפ"ח	8096
תשפ"ט	9114
תש"צ	0104

לתשומת לב:

ישנם מוצרים שהקוד מסמן רק את תאריך אריזת המוצר, אבל לא את תאריך היצור העלול להיות מוקדם יותר.
גם בסוף הקיץ עלולים להופיע על המדפים מוצרים מיצור שלפני פסח.
הקוד אינו מעיד שכל המרכיבים יוצרו לאחר הפסח.
חברת “אסם” משווקת לאחר הפסח אטריות שהיו בבעלות של גוי עד הגיעם לארץ. יש לשים לב לתאריך המופיע על המדבקה, לדוגמא: “נרכש בחו”ל מאינו יהודי לאחר הפסח תשע”ו”.

כללים עבור מוצרים בהכשר בד”ץ העדה החרדית בלבד:

הכיתובים הבאים המופיעים על מוצרי מזון מעידים כי אין במרכיבים חמץ שהיה מכור בפסח לגוי:

“נאפה לאחר הפסח מקמח שנטחן לאחר הפסח”
“נאפה לאחר הפסח מקמח לא רחוץ”
“מיוצר מחומרים שלאחר הפסח”
“תוצרת אוסם – לאחר הפסח”

הערה: אם מופיע הכיתוב “נאפה לאחר הפסח” בלבד, המוצר אמנם יוצר לאחר הפסח, אך חלק ממרכיביו נמכרו במכירת חמץ.

[1] בענין חצי שיעור ראה משנה ברורה (סי' תמב ס"ק לג, ובהוצאת "דרשו" הערות 52, 54).

[2] אגר"מ (יו"ד ח"ב סי' כה).

[3] ראה תשובות והנהגות (חלק ה סי' קל).

[4] או"ח (סי' תלג סעיף יא ברמ"א).

[5] שם (ס"ק מו).

[6] שם.

[7] משנה ברורה (שם ס"ק מה ובהוצאת דרשו הערה 38) וראה שעה"צ (סי' תלב ס"ק יב, ובהוצאת "דרשו" הערה 19) וראה עוד בספר שבות יצחק (פסח פ"ו).

[8] בשם הגר"נ קרליץ שליט"א.

[9] עיין שו"ע או"ח (סימן תמב סעיף ו).

[10] שו"ע (או"ח סי' תעב סעיף יד)

[11] שנה ראשונה (פר' צו אות ג).

[12] ואם הזכוכית שקופה אין צורך לפתוח את החלון, הגרי"ש אלישיב זצ"ל (הובא בספר באר ישראל עמ' לה והערה מו).

[13] שער הציון (סימן תלג ס"ק ה, והוצאת דרשו הערה 4). וכן הסכימו הגר"נ קרליץ שליט"א, והגרי"ש אלישיב זצ"ל, ולדעתו מקום שעברו עליו במשמוש היד אינו טעון בדיקה נוספת.

[14] משנה ברורה (סימן תלג ס"ק מ).

[15] דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה פסח ס"ה, דבר הלכה אות י), וכן דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שבות יצחק פ"ב), ובשו"ת אור לציון (חלק ג פ"ז שאלה י), כותב שאין צריך לבדוק ספרים מפרורי חמץ, אבל ספרים שמביאים לשולחן, יש לבודקם ולנערם היטב.

החזו"א (או"ח סימן קטז ס"ק יח) כותב: "הלכך חייבים לבדוק את הספרים משום חשש פרורים אף שאין בהם כזית", וכן נהג שספרים שהשתמש בהם בפסח בדק אותם דף דף, ושאר הספרים סגר ומכר לגוי (ארחות רבנו ח"ב עמ' ו). וראה עוד חוט שני (הלכות פסח עמ' פו).

[16] מעשה רב (אות קעח), הגרי"ש אלישיב זצ"ל (באר ישראל עמ' לז הערה נט).

[17] הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שם הערה ס)

[18] ארחות רבנו (פסח אות ט), הגרח"פ שיינברג זצ"ל, הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שבות יצחק פ"א).

[19] הגר"נ קרליץ שליט"א (חוט שני, שבת ח"ב עמ' שטז).

[20] הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

[21] הגרח"פ שיינברג זצ"ל. אם משאירים את הכלים בארון נגיש, חובה לנעול את הארון ולהחביא את המפתח (שו"ע סי' תנא ס"א). ["אזיקון" מהוה תחליף יעיל לנעילה].

[22] הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הגר"נ קרליץ שליט"א.

[23] הגרח"פ שיינברג זצ"ל. אם משאירים את הכלים בארון נגיש, חובה לנעול את הארון ולהחביא את המפתח (שו"ע סי' תנא ס"א). ["אזיקון" מהוה תחליף יעיל לנעילה].

[24] הגר"נ קרליץ שליט"א.

[25] כתר ראש (אות קב) ומעשה רב (אות קעו, קעז).

[26] חוט שני (הלכות פסח עמ' צה).

[27] תשובות והנהגות (ח"ה סימן צז).

[28] הגרי"ש אלישיב זצ"ל (באר ישראל עמ' כט) והגר"נ קרליץ שליט"א.

[29] מ"ב (סי' תלו ס"ק לב), הגדה של פסח הגרי"ש אלישיב זצ"ל. וראה עוד במ"ב הוצאת "דרשו" (סימן תלו הערה 24).

[30] שו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' לח). בארחות רבנו (ח"ב פסח עמ' יג) מובא שהחזו"א נהג למכור חמץ לשלושת רבני בני ברק.

[31] ראה דינים והנהגות החזו"א (פרק יז אות כד).

[32] הנוהגים לפי הדעה המחמירה האוסרת תולעי אניזקיס שבתוך בשר הדגים, צריכים להקפיד על הכשר מוסמך גם לגבי נגיעות זו.

[33] הנוהגים לפי הדעה המחמירה האוסרת תולעי אניזקיס שבתוך בשר הדגים, צריכים להקפיד על הכשר מוסמך גם לגבי נגיעות זו

[34] יש המקפידים להשתמש עם הכשר, ראה מדריך הכשרות של הבד"ץ העה"ח.

[35] יש המקפידים להשתמש עם הכשר, ראה מדריך הכשרות של הבד"ץ העה"ח.

[36] יש המקפידים להשתמש עם הכשר, ראה מדריך הכשרות של הבד"ץ העה"ח.

[37] יש המקפידים להשתמש עם הכשר, ראה מדריך הכשרות של הבד"ץ העה"ח.

[38] תשובות והנהגות (חלק ה סימן קכה), חוט שני (עמ' צו).

[39] יש המקפידים להשתמש עם הכשר, ראה מדריך הכשרות של הבד"ץ העה"ח.

[40] אף דמעיקר הדין מותר, נזהרים בפסח. חוט שני (פ"ז עמ' צה), וע"ע קנה בשם (ח"ג סימן כו, כז) המתיר ללא הכשר, הן לפסח והן לכל ימות השנה. וכן דעת הגרא"פ פאלק שליט"א (חוברת קול התורה חוברת נב, עמ' מ אות ח).

[41] תשובות והנהגות (ח"א סי' מח וסי' מט, ח"ה סימן קכז אות ח), הגדה של פסח להגרי"י פישר זצ"ל (עמ' י), חוקת הפסח להגר"א פרץ שליט"א (עמ' לז).

[42] הגרב"ץ אבא שאול (אור לציון ח"ג פ"ח סעיף ו) מתיר ללא כשרות לפסח כולל שפתון וכן דעת הגר"נ קרליץ שליט"א. וכן ראה מאמרו של הגרי"י נויבירט זצ"ל (מוריה שנת נ"ז גיליון יא-יב עמ' קנט).
ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל מעיקר הדין מותר ומחמת חומרת פסח מן הראוי להשתמש בכשרות מיוחדת לפסח (באר ישראל עמ' פ). ובספר מאור השבת (ח"ב תשובה ל אות ו) הביא שדעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שמותר, ובספר שלמי מועד (עמ' שכח) הביא שהגרשז"א החמיר לעצמו.
ובתשובות משנה הלכות (חי"א סי' שמח) אוסר. ובאגרות משה (ח"ג סי' סב) התיר. ובתשובות והנהגות (ח"ה סי' קכז אות ח) מביא שהמנהג להחמיר ולא להשתמש וכן בהגדת אבן ישראל להגרי"י פישר מובא שהחמיר להשתמש רק עם הכשר לפסח. ודעת הרב אליהו פאלק שליט"א (קול התורה חוברת נב) שלכתחילה ראוי להקפיד.

[43] הלכות פסח לרב שמעון איידער (ח"ב פ"ב הערה קח) בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל והג"ר אהרן קוטלר זצ"ל. וראה עוד בקנה בשם (ח"א סי' כה) ותשובות והנהגות (ח"ה סימן קכ"ז אות יא).

[44] הגרב"ץ אבא שאול (אור לציון ח"ג פ"ח סעיף ו) מתיר ללא כשרות לפסח כולל שפתון וכן דעת הגר"נ קרליץ שליט"א. וכן ראה מאמרו של הגרי"י נויבירט זצ"ל (מוריה שנת נ"ז גיליון יא-יב עמ' קנט).
ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל מעיקר הדין מותר ומחמת חומרת פסח מן הראוי להשתמש בכשרות מיוחדת לפסח (באר ישראל עמ' פ). ובספר מאור השבת (ח"ב תשובה ל אות ו) הביא שדעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שמותר, ובספר שלמי מועד (עמ' שכח) הביא שהגרשז"א החמיר לעצמו.
ובתשובות משנה הלכות (חי"א סי' שמח) אוסר. ובאגרות משה (ח"ג סי' סב) התיר. ובתשובות והנהגות (ח"ה סי' קכז אות ח) מביא שהמנהג להחמיר ולא להשתמש וכן בהגדת אבן ישראל להגרי"י פישר מובא שהחמיר להשתמש רק עם הכשר לפסח. ודעת הרב אליהו פאלק שליט"א (קול התורה חוברת נב) שלכתחילה ראוי להקפיד.

[45] הגרב"ץ אבא שאול (אור לציון ח"ג פ"ח סעיף ו) מתיר ללא כשרות לפסח כולל שפתון וכן דעת הגר"נ קרליץ שליט"א. וכן ראה מאמרו של הגרי"י נויבירט זצ"ל (מוריה שנת נ"ז גיליון יא-יב עמ' קנט).
ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל מעיקר הדין מותר ומחמת חומרת פסח מן הראוי להשתמש בכשרות מיוחדת לפסח (באר ישראל עמ' פ). ובספר מאור השבת (ח"ב תשובה ל אות ו) הביא שדעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שמותר, ובספר שלמי מועד (עמ' שכח) הביא שהגרשז"א החמיר לעצמו.
ובתשובות משנה הלכות (חי"א סי' שמח) אוסר. ובאגרות משה (ח"ג סי' סב) התיר. ובתשובות והנהגות (ח"ה סי' קכז אות ח) מביא שהמנהג להחמיר ולא להשתמש וכן בהגדת אבן ישראל להגרי"י פישר מובא שהחמיר להשתמש רק עם הכשר לפסח. ודעת הרב אליהו פאלק שליט"א (קול התורה חוברת נב) שלכתחילה ראוי להקפיד.

[46] חוקת הפסח להגר"א פרץ שליט"א (עמוד לו).

[47] תרופות טעימות כגון סירופ לילדים וטבליות מציצה (בעיקר תוצרת חו"ל) יש לברר את כשרותם לכל ימות השנה. ניתן לברר בטל': 050-4124188.

[48] חוט שני (עמוד צה).

[49] מבית לוי, וספר הגעלת כלים (פ"ג ס"א).

[50] הגרח"פ שיינברג זצ"ל. אם משאירים את הכלים בארון נגיש, חובה לנעול את הארון ולהחביא את המפתח (שו"ע סי' תנא ס"א). ["אזיקון" מהוה תחליף יעיל לנעילה].

[51] מבית לוי, ניסן

[52] שמעתי מהגרב"ץ אבא שאול זצ"ל.

[53] מבית לוי, ניסן

[54] הליכות שלמה (פסח פ"ג סי' ט), קובץ מבית לוי (עמ' נח), אור לציון (ח"ג עמ' קכב), חזון עובדיה (פסח עמ' קס). יש לייבש את השיש לפני ששופכים עליו מים חמים.

[55] מבית לוי, ניסן

[56] מבית לוי, ניסן

[57] שמעתי מהגרב"ץ אבא שאול זצ"ל.

[58] אם שופכים על המדפים מים חמים, צריך קודם לייבשם, ולשפוך תחילה על החלק התחתון ורק לאחר מכן על החלק העליון (שואל ומשיב מ' חמישאה סי' ד).

[59] באר ישראל (עמוד יז), אשרי האיש (ח"ג פרק נ"ג אות יט).

[60] מבית לוי, ניסן. יש המצריכים להכשיר את החצובות בליבון קשה, ראה מג"א תנ"א ס"ק יא.

[61] הליכות שלמה (פסח פ"ג סי' ט), קובץ מבית לוי (עמ' נח), אור לציון (ח"ג עמ' קכב), חזון עובדיה (פסח עמ' קס). יש לייבש את השיש לפני ששופכים עליו מים חמים.

[62] הגר"נ קרליץ שליט"א (חוט שני, שבת ח"ב עמ' שטז).

[63] הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

[64] מבית לוי, ניסן.

[65] באר ישראל (עמוד יז), אשרי האיש (ח"ג פרק נ"ג אות יט).

[66] גליון הלכות "מים חיים" להגרי"א דינר שליט"א.

[67] הגר"נ קרליץ שליט"א.

[68] הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

[69] "פוליגל" הוא חומר זול, זמין, יציב, קל לשימוש ועמיד בחום (סירים חמים). הוא נחתך בקלות באמצעות "סכין יפני", לפי מידות מדוייקות של השיש והכיור. ניתן לקפלו באופן שיגן גם על החרסינה שליד הקיר (אפשר לעשות באמצעות סכין יפני חריץ עד מחצית עוביו ואז הוא מתקפל בקלות וביעילות).

[70] הגר"נ קרליץ שליט"א.

[71] הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

[72] משנה ברורה (סי' שכ ס"ק נו).

[73] (תעב ס"ק כב). אמנם בסימן תעז ס"ק ד משמע שאם לא קשה עליו לאכול שוב, חייב לאכול שנית. וע"ש בשעה"צ אות ד.

[74] מ"ב (תעב ס"ק מז).

[75] משנה ברורה (סימן רי שעה"צ ס"ק יא), הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (הגדת קול דודי), הגרח"פ שיינברג זצ"ל. וראה בספר וזאת הברכה (בירור הלכה סי' יא).

[76] אמנם כמה פוסקים סוברים דה"ה אכילת כזית לחם בסוכה בליל התקדש החג גם הוא מדאורייתא, עי' בסימן תרלט סעיף ג ובמ"ב שם ס"ק כ וכא וע"ע בבה"ל שם ד"ה בליל.

[77] ארחות רבנו (ח"ב עמ' סז ס"ק מ, מז), הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ודעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (בספר סדר הערוך עמ' תנו ובאר ישראל עמ' קלח).

לדעת הגר"ש וואזנר זצ"ל (מבית לוי ניסן תשנ"ו עמ' עו) מניחים בפני כל אחד מהמסובים מצה וחצי וכל אחד מברך המוציא ועל אכילת מצה ואוכלים ממצות אלו ובנוסף אוכלים מעט מהלחם משנה של בעה"ב. וכן דעת הגר"ח קנייבסקי שליט"א (הגדה על פי פסקיו עמ' מג).
רבים נוהגים לשקול מבעוד יום שיעורי כזית ולהניח כל כזית בשקית נפרדת, ובליל הסדר מחלקים לכל משתתף שקית עם כזית. אפשר גם לשקול בליל הסדר עם משקל מכני (לא דיגיטלי). [שו"ע סי' שו סעיף ז, שש"כ (מהדורה שלישית) פרק כט הערה נז וְקג והליכות שלמה (פסח פ"ט ס"ז בהערות), וע"ע בכה"ח (סי' שו ס"ק סג).]

[78] אגרות משה (או"ח ח"ה סי' טז אות ד), אור לציון (ח"ג פרק טו תשובה יב), הגר"נ קרליץ שליט"א (חוט שני פסח פ' יז ס"ק כ), שבות יצחק (פסח פ' יב).

[79] לענין הברכה יש נוהגים שיוצאים בברכת בעה"ב (ארחות רבנו ח"ב עמ' סז ס"ק מ), ויש נוהגים שכל אחד מברך בעצמו את שתי הברכות (שש"כ ח"ב פרק נה סוף סעיף יט). ומנהג החתם סופר שיוצאים בברכת המוציא של בעה"ב וברכת על אכילת מצה כל אחד מברך בעצמו (מנהגי החת"ס).

[80] ראה ספר כזית השלם (עמ' 171, 172).

[81] שמעתי מהגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א שהגרי"ש אלישיב זצ"ל היה מקפיד לאכול 20 גרם מצה, וכן שמעתי מנכדו הרה"ג אריה אלישיב שליט"א, וכן כתב לי נכדו הרה"ג אברהם צבי ישראלזון שליט"א: "כפי הידוע לנו בבירור גמור מדעת מרן אא"ז זצוק"ל שיעור מצה הוא 20 גרם, ופעם אחת אמר לנו מרן ששמע מעדים נאמנים שמרן החזו"א השתמש בשיעור 20 גרם לכזית מצה".
וכעין זה מובא בספר סידור פסח כהלכתו (מהדורת תשמ"ב ח"ב פ"ח סעיף ד, א ובהערות 21 וְ-22), ושהסכימו לזה גם הגרשז"א, הגריש"א והגרנ"ק.
והגרב"ץ אבא שאול זצ"ל כותב שבמדידות שעשה, ב-20 גרם מצה יש שיעור כזית (אור לציון ח"ג בחלק המבוא ענף ב, אות ו).
וע"ע בספר שבות יצחק (פרק כב ס"ק ג) המביא מספר "מדות ושיעורי תורה" שבמדידות מדויקות יצא להם כזית בין 25 ל-27.5 גרם. וכן מובא מהגר"מ ברנדסדורפר זצ"ל ששיעור מהודר הוא 30 גרם מצה. ובמצות הלפרין מודפס מקדמא דנא שמצה שלימה היא שיעור כזית [ובשקילה שעשינו בימינו מצת הלפרין שוקלת כ-29 גרם].

[82] בספר ארחות רבנו (ח"ב עמ' סו סי' לה) מובא שהחזו"א החשיב 1/4 מצת יד לכזית. וראה בחזו"א (סי' לט ס"ק יז) ששיעור כזית מצה נקבע על פי אומד עין.

[83] הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל (קונטרס לתורה והוראה חוברת א), סידור פסח כהלכתו (מהדורת תשמ"ב פ"ח הערה 24) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"נ קרליץ שליט"א, וכן הביאו בספר שבות יצחק (שם) ובספר באר ישראל (עמ' קלט) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל. וכן הביא בספר חוקת הפסח (עמ' נג) בשם הגרב"ץ אבא שאול זצ"ל.

[84] ראה ספר כזית השלם (עמ' 171, 172).

[85] שמעתי מהגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א שהגרי"ש אלישיב זצ"ל היה מקפיד לאכול 20 גרם מצה, וכן שמעתי מנכדו הרה"ג אריה אלישיב שליט"א, וכן כתב לי נכדו הרה"ג אברהם צבי ישראלזון שליט"א: "כפי הידוע לנו בבירור גמור מדעת מרן אא"ז זצוק"ל שיעור מצה הוא 20 גרם, ופעם אחת אמר לנו מרן ששמע מעדים נאמנים שמרן החזו"א השתמש בשיעור 20 גרם לכזית מצה"
וכעין זה מובא בספר סידור פסח כהלכתו (מהדורת תשמ"ב ח"ב פ"ח סעיף ד, א ובהערות 21 וְ-22), ושהסכימו לזה גם הגרשז"א, הגריש"א והגרנ"ק.
והגרב"ץ אבא שאול זצ"ל כותב שבמדידות שעשה, ב-20 גרם מצה יש שיעור כזית (אור לציון ח"ג בחלק המבוא ענף ב, אות ו).

[86] בספר ארחות רבנו (ח"ב עמ' סו סי' לו) מובא שהסטייפלר זצ"ל נהג למדוד כזית בגודל כף יד פתוחה ללא הבוהן [ובסימן מא מביא שפעם שאלו את הסטייפלר על מצה גדולה ואמר שיש בה 7 כזיתים]. וכן מביא בספר באר ישראל (עמ' קטז הע' מט) בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א שכך נהג אביו לאכול מצה בגודל כף יד כשהאצבעות פתוחות מעט, ושכן נהג החזו"א (שם עמ' קלט הערה עד).

[87] הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל (קונטרס לתורה והוראה חוברת א), סידור פסח כהלכתו (מהדורת תשמ"ב פ"ח הערה 24) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"נ קרליץ שליט"א, וכן הביאו בספר שבות יצחק (שם) ובספר באר ישראל (עמ' קלט) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל. וכן הביא בספר חוקת הפסח (עמ' נג) בשם הגרב"ץ אבא שאול זצ"ל.

[88] עפ"י הליכות פסח מאת הרה"ג אופיר מלכה שליט"א.

[89] בספר שיעורים של תורה (שיעורי המצוות אות כז) מביא שבזמנו החזו"א מדד מצת מכונה ובחצי מצה יש כזית. אולם לאחר כמה שנים מדדו שוב והתברר שאין בחצי מצה שיעור, וראוי לקחת שני שלישי מצה כדי לצאת ידי כל הדעות.
ובספר כזית השלם הביא שכן דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (עמ' 171 הערה 5), וראה לעיל הערה 56. וכן שמעתי מהרב אריה אלישיב שליט"א שהגרי"ש אלישיב זצ"ל החשיב 2/3 מצת מכונה לשיעור כזית.

[90] הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל (קונטרס לתורה והוראה חוברת א), סידור פסח כהלכתו (מהדורת תשמ"ב פ"ח הערה 24) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"נ קרליץ שליט"א, וכן הביאו בספר שבות יצחק (שם) ובספר באר ישראל (עמ' קלט) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל. וכן הביא בספר חוקת הפסח (עמ' נג) בשם הגרב"ץ אבא שאול זצ"ל.

[91] ארחות רבנו (ח"ב עמ' סו ס"ק לו). וז"ל הגרב"ץ אבא שאול זצ"ל: "ועל כל פנים יש להזהר שלא לצמצם בשיעור שהרי מה שנדבק בין השיניים אינו מצטרף לשיעור כזית", (שו"ת אור לציון ח"ג, מבוא, ענף ב אות ו). וראה עוד מנחת חינוך (תחילת מצוה ו ומצוה י).
והחת"ס כותב: "מצות עשה של אכילת מצה משומרת בליל הפסח היא היחידה שנשארה לנו מכל מצוות אכילה שבכל התורה, אין לנו לא פסח ולא קדשים, לא תרומה ולא מעשר שני רק מצוה אחת משנה לשנה" (שו"ת חת"ס, השמטות בסוף חלק חו"מ, סימן קצו).

[92] שמעתי מהגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א שהגרי"ש אלישיב זצ"ל היה מקפיד לאכול 20 גרם מצה, וכן שמעתי מנכדו הרה"ג אריה אלישיב שליט"א, וכן כתב לי נכדו הרה"ג אברהם צבי ישראלזון שליט"א: "כפי הידוע לנו בבירור גמור מדעת מרן אא"ז זצוק"ל שיעור מצה הוא 20 גרם, ופעם אחת אמר לנו מרן ששמע מעדים נאמנים שמרן החזו"א השתמש בשיעור 20 גרם לכזית מצה".
וכעין זה מובא בספר סידור פסח כהלכתו (מהדורת תשמ"ב ח"ב פ"ח סעיף ד, א ובהערות 21 וְ-22), ושהסכימו לזה גם הגרשז"א, הגריש"א והגרנ"ק.
והגרב"ץ אבא שאול זצ"ל כותב שבמדידות שעשה, ב-20 גרם מצה יש שיעור כזית (אור לציון ח"ג בחלק המבוא ענף ב, אות ו).
וע"ע בספר שבות יצחק (פרק כב ס"ק ג) המביא מספר "מדות ושיעורי תורה" שבמדידות מדויקות יצא להם כזית בין 25 ל-27.5 גרם. וכן מובא מהגר"מ ברנדסדורפר זצ"ל ששיעור מהודר הוא 30 גרם מצה. ובמצות הלפרין מודפס מקדמא דנא שמצה שלימה היא שיעור כזית [ובשקילה שעשינו בימינו מצת הלפרין שוקלת כ-29 גרם].

[93] חת"ס (ח"ו ס' טז וסי' כג) ובשיעורים של תורה (שיעורי המצוות אות ל) כתב לחוש לכתחילה לשיעור זה.

[94] בשיעורים של תורה כתב לעיקר שהשיעור הוא 4 דקות. ושמעתי מהגר"ע אויערבאך שליט"א, שהגרי"ש אלישיב זצ"ל אכל את הכזית מצה בנחת ובמתינות תוך 4 דקות. ובספר באר חיים (עמ' קעא) כתב ששמע מהגר"ח קנייבסקי שליט"א שכן אמר החזו"א לאביו הגריי"ק זצ"ל.

[95] חת"ס בשו"ת (ח"ו סי' טז) שהזמן הוא לא יותר מ-9 דקות. ושם (בסימן כג) כתב בין 2 ל-9 דקות. וראה עוד בספר הלכות חג בחג (חג הפסח עמ' שי) שהזמן הוא 4 דקות ואם מכפילים את הכזית גם מכפילים את הזמן ל-8 דקות.

[96] חת"ס בשו"ת (ח"ו סי' טז) שהזמן הוא לא יותר מ-9 דקות. ושם (בסימן כג) כתב בין 2 ל-9 דקות. וראה עוד בספר הלכות חג בחג (חג הפסח עמ' שי) שהזמן הוא 4 דקות ואם מכפילים את הכזית גם מכפילים את הזמן ל-8 דקות.

[97] בהגדת "הלילה הזה" מביא ששמע מהגרי"ש אלישיב זצ"ל שהזמן נמדד מתחילת הלעיסה. וכן שמעתי מהגר"ע אויערבאך שליט"א שהגרי"ש אלישיב זצ"ל הקפיד מתחילת הלעיסה. וכן כתב לי נכדו הרה"ג אברהם צבי ישראלזון שליט"א: "אמר מרן זצוק"ל שמסתבר שמצות האכילה מתחיל בלעיסה היינו הנאת החניכיים".

[98] הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל (הגדת קול דודי יד, ז), שו"ת אור לציון (ח"ג פרק טו תשובה יג) וכן שמעתי מהגר"ח קניבסקי שליט"א (תמוז תשע"ד) שהזמן נמדד מתחילת הבליעה וכן הביא בשמו בספר שערי הוראה (ח"ד עמ' עו).

[99] ראה עוד בספר כזית השלם עמ' 182.

[100] בספר ארחות רבנו (ח"ב עמ' סז ס"ק מ) מובא שהסטייפלר זצ"ל אכל רק כזית אחד קטן לאפיקומן.

[101] משנה ברורה (סי' תסו ס"ק א ושעה"צ ס"ק ד).

[102] ולדעת האג"מ (או"ח ח"ד סי' צה) המכירה חלה וכן דעת הגרשז"א (הליכות שלמה פ"ו ה"ט).

[103] הגדה של פסח עם פסקי הגריש"א (עמ' 14).

[104] שו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' מט).

[105] שמעתי מהגרי"ש אלישיב זצ"ל שהמנהג אינו כדעת הגר"א (מעשה רב סי' קפ) שלא סמך על מכירת חמץ לגוי. אג"מ (או"ח ח"ד סי' צה), מבית לוי (פר' סז אות ו), תשובות והנהגות (ח"א סי' שט) וראה לעיל הערה 25. וראה בהגדה של פסח עם פסקי הגרי"ש אלישיב זצ"ל שזהו רק הידור כי מן הדין מותר לאכול אפילו חמץ גמור – כל שנמכר כדין.

[106] שלמי מועד (פרק ע). וראה עוד בהליכות שלמה

[107] חוששים לדעת הגר"א (מעשה רב קפא), שלא סמך על מכירת חמץ לגוי,

[108] משכנות הרועים (דרוש עת מצוא אות ז) ובספר טעמי המנהגים.

[109] שו"ע או"ח (סי' תמז סעיף יא ומ"ב ס"ק קה), וכן שמעתי מהגרי"ש אלישיב זצ"ל, וכן דעת הגר"נ קרליץ שליט"א, וכן הובא בהליכות שלמה (פ"ו דבר הלכה אות יג).

[110] הגרי"ש אלישיב זצ"ל הובא בספר באר ישראל (עמ' ס), ובהגדה עם פסקיו.

[111] מעשה רב (אות קפא) ומשנה ברורה (סי' תנג ס"ק כד וכז).

[112] מעשה רב (אות קפא) ומשנה ברורה (סי' תנג ס"ק כד וכז).

[113] סדר מכירת חמץ כהלכתו (פרק ד הערה ב), הגר"ח נויפלד שליט"א בספרו מרבה חיים (סימן יט).

[114] כפי שמביא נכדו בספרו באר ישראל (עמ' ס). וכן דעת הגר"נ קרליץ שליט"א.

[115] אור לציון (ח"ג פי"א, שאלה ב בביאורים), הליכות שדה (גליון 162).

[116] חוברת "כשרות" כרך יח גליון 5 בהוצאת הבד"ץ של העדה החרדית. "דף הכשרות" בהוצאת כשרות OU (כרך יח גליון 5), הרב יהודה שרשבסקי, גלאט תשע"א.

[117] ראה תשובות והנהגות להגר"מ שטרנבוך שליט"א (ח"א סי' שט וח"ה סי' קיג), מבית לוי (מועדים פר' סז אות ז), הליכות שלמה (פ"ו הע' 43) ושערי ימי הפסח (שער ג פר' יב, יב).