ראובן הזמין את שמעון לדין תורה ושמעון התרגז ואמר אקרא אותך לבית דין האחר ששם זה יעלה לך ממון ודמים ואז נראה אם תלך לדין תורה, הבית דין שראובן הזמין עולה סכום מסוים על כל הדין תורה לא תלוי כמה ימים זה לוקח והבית דין ששמעון רוצה עולה לחצי יום דיונים פי ארבע מהבית דין של ראובן, שני הבתי דין הם באותו עיר אולם לא באותו איזור הבית דין של ראובן הוא באותו איזור ששניהם גם ראובן וגם שמעון גרים ואילו הבית דין של שמעון הוא במרחק של נסיעה כחצי שעה, וגם הבית דין של ראובן הוא מהקהלה ששניהם גם ראובן וגם שמעון שייכים לה, ראובן כבר שלח הזמנה לשמעון ושמעון אכן ענה לבית דין שברצונו להתדיין בבית דין האחר. ראוי לציין שהנתבע הם כמה אנשים חברי וועד של מוסד עם מנהל גשמי של המוסד. האם בכגון דא יכול שמעון להכריח את ראובן לילך לבית דין האחר או שזה נכלל בדברי הרמ"א סי' י"ד ס"א שאין להטיל הוצאות על אחד מהצדדים?
אם אפשר לשלוח לי מראי מקומות
תשובה:
שלום רב,
א כתב הערך שי סי' ט סק"ה שאין הולכים אחר הנתבע לדון בבי"ד שנוטל יותר ממון (על פי הרמ"א יד א) אלא אם כן הנתבע ישלם את ההפרש ואין זה נראה כשוחד כיון שחייב לשלם את זה על פי דין אם הוא רוצה לדון אצלו.
ב במקרה הזה נחלקו פוסקי זמנינו שבשבט הלוי חלק ח שב כתב שאם הצדדים שייכים לכל ענין לקהילה מסויימת בית הדין של אותה קהילה נחשב בי"ד קבוע להם ובשו"ת תשובות והנהגות סבור שמה שנסמך אדם על הקהילה שלו באיסור והיתר אינה ראיה שיסמוך עליהם גם בדני ממונות שיוכל לומר שבית הדין השני יותר מומחה
