הזמנת הורי הגרושים אלי לבית

כתבתי חידוש גדול על זה לקולא מעשית אף לפי הספרדים. הייתי מאד שמח אם תעיין על זה.

איסור רק בדרים בקביעות

ויש להסתפק בין לשיטת הרמב״ם דלא מהני שומרים ובין להר״ן והרא״ש שכן מהני, דלכאורה הסברה נותנת לומר דגרוש וגרושתו מה שאסורים להיות ביחד באותו בחצר היינו דוקא לדור, וכמשמעות המילה לדור פי׳ שקבעו דירתם באותו חצר באופן קבוע ועל זה איכא למיחש לקירבא יתירא ויבואו לידי חטא, וכן מורה פירוש רש״י וכל הראשונים שכתבו בסוגיא דמתוך שמכירים רמיזות וקריצות אחד מהשני יבואו לדבר עבירה, וזה לכאו׳ מסתבר רק כשגרים יחד, אמנם אם במקרי ובאופן עראי הזדמן לזוג להיות יום או יומיים יחד בחצר היה נראה דמותרים ואף בלא שומר ובזה לא דברו כלל הראשונים הנ״ל.

וכסברתינו הנ״ל מצאתי כתוב בס׳ אור זרוע ח״א סי׳ תרי״ח ז״ל ״והכי משמע בגרושת כהן כמו שפירש״י ס״פ האשה כל הסוגיא באשת כהן ואם היתה גרושת ישראל אפי׳ גרושה מן הנשואין תפרע ע״י עצמה לפירש״י ״דאקראי בעלמא היא״ וליכא איסור לאו לא חיישינן דלא דמי לדרים בחצר א׳ או באותו מבוי שתדיר מצויים ויש לחוש שלא יתקרבו״ עכ״ל פי׳ דעיין במאמר שכתבנו בגרוש וגרושתו מה שאסורים לגשת לבי״ד לתביעות וכדו׳ דביארנו שם דרש״י והר״ן לשיטתם בהמגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו דמיירי באשת כהן, ה״ה במה שאמרו לוה הימנה בנכסי אביה אינה נפרעת אלא ע״י אחר, מיירי באשת כהן ובאשת ישראל תפרע ע״י עצמה. וע״ז כותב האור זרוע מה שבישראל מותר אפי׳ בעצמה היינו משום דאקראי בעלמא ולא דמי לדרים בחצר א׳ או באותו מבוי ״שתדיר מצויים״ ובזה יש לחוש שלא יתקרבו. ולכן יש לחלק בין מה שהתירו בישראל שהאשה בעצמה תפרע בביה״ד לבין מא שאסורים לדור באותו חצר. א״כ משמע להדיא דהאיסור בלדור בחצירו רק בגדר של תדיר מצויים אבל באקראי מותר דומיא דביה״ד.

ולפ״ז יהיה כחולק עליו מ״ש בשו״ת הראנ״ח בח״א סי׳ צ״ו הובא בבאר היטב ס״ק י״ב דלאו דוקא בחצר שהם משתמשים בקביעות אלא אפי׳ בחצר שאין משתמשין בו אלא לכניסה ויציאה אסור והסכים עמו גם בבאר היטב. אמנם לפי האמת זה אינו דעיין בו תוך התשובה שאלתו שם בזוג גרושים שהתחתית והעלית משתמשים ע״י פתח אחד ה״ל כניסת אותה הפתח כחצר ואסורים לדור שם מפני שאסורים לדור במקום שאיפשר לבא עליה בנקלה וע״ז טוען דאין נראה לחלק בין חצר שמשתמשים בו לכניסה ויציאה וגם לשאר צרכים לבין זו שרק הוא לכניסה ויציאה כיון שחילוק זה לא נמצא אין לנו לחלק מסברתינו וכו׳ ע״ש, אבל בסברתינו במי שאינו דר שם אלא באקראי גם הוא ז״ל יודה שמותר.

ועוד נראה לדייק כן מדברי התרומת הדשן סי׳ רמ״ג הובא בב״י סוף הסימן על ראובן שגירש אשתו ונשאה שמעון והיו גרים בעיר קטנה שאין יהודים זולתם ובתיהם רחוקים זה מזה, והרבה פעמים נכנס ראובן לבית שמעון ושוהה שם שעה אחת או שתים ופסק הת״ה דאין איסור בדבר במה שהם דרים בענין זה וגם על מה שנכנס לביתו ושוהה שם שעה או שתים כתב דנראה דאין קפידא בזה. והרמ״א הביאו בסעי׳ ח׳ וז״ל ודוקא בכהאי גונא אבל מותר ליכנס לביתה אף על פי שנשאת, הואיל ואינו דר שם ואינו נושא ונותן עמה עכ״ל. ומלשון הרמ״א משמע מותר הן מדין איסור דירה והן מדין איסור לשאת ולתת עמה, וביותר מפורט בלשון שכתב בגט פשוט סוף אות מה׳ דלפי הת״ה אין קפידא ״דלא אשכחן שאסור חז״ל אלא בדירה של קביעות או שהן מתעסקים ביחד האיש עם גרושתו״, משמע עיקר הדבר דבעינן דירה של קביעות.

ולכאו׳ אם משום דברי התרומת הדשן אכתי יש לדחות דכל זה לשיטתו ושיטת הרמ״א אולם לדעת מרן הב״י שחלק על התרומת הדשן (עיין בב״י וברמ״א הביאו בשם יש מחמירים) הוי אומר דאף בשלא דרים בקביעות מיהא איתסר ועל זה אסר לראובן ליכנס לבית שמעון. אבל זה אינו דעיין בגט פשוט סוף אות נב׳ ביאר שגם לדעת מרן אינו חולק אלא כשרגיל ליכנס שם ושוהא שם שעה או שתים אבל באקראי בעלמא אם יכנס שם מודה דשרי עכ״ל, דהיינו אנו דנין באיסור לזה שרגיל ליכנס לבית גרושתו בתמידות ושוהא שם, אבל באקראי בלעמא גם הב״י יודה שמותר וכל זה כדברי האור זרוע הנזכר.

אם כנים דברינו יצא קולא מעשית עצומה במה שמצוי אצלינו עיר נולדתנו מקסיקו סיטי בדבר הנהוג במשפחותינו כשיש שמחות בלידת בן ובת, בר מצוה או שבת חתן (שבת שאחרי החתונה) שההורים והאחים של בעל השמחה משתתפים עמו בביתו לכל השבת ופעמים מצוי שההורים הגרושים נזדמן להם ללון באותו בית לליל שבת בחדרים נפרדים תוך הבית. ואע״פ שיש כל שאר משפחה בבית ושומרים אותם לבל יתייחדו לכאו׳ זה לא מועיל לנו הספרדים וא״כ יהו צריכים ללכת לבתים נפרדים. ולאמור פשיטא דבכה״ג נוכל לסמוך על דברי האור זרוע הנ״ל דבמקרי נדיר כזה שהוא עראי יוכלו לישאר שם אף באותו בית ובפרט דלא מצאנו חולקים עליו וכן מסתבר טעמיה ובתנאי שאחרים עמהם. כנלע״ד להורות למעשה.

בברכת התורה
אברהם