שלום לרב
יש בחנויות מנורות לד שהם גם להט לא הצלחתי לברר עליהם ולהשוותם לנורת להט הידועה אבל כתוב שהם פולטות חום שאלתי האם הם יתפסו כנרות הלהט לענין נרות שבת כאשר אין נרות או שלא ניתן להדליק נרות
תשובה:
שלום רב
גם בנוגע לנורת ליבון [אגס] נחלקו הדעות, יש שחששו שהואיל ואין שמן במנורה והיא ניזונת מדבר שאינו קיים כרגע לא מועיל להדליק בה נר שבת, אולם בשעת הצורך אכן הסכימו הפוסקים שניתן לקיים בה מצות נר שבת. הרחבה על כך ראה כאן. בנוגע לפלורוסנט או לדים יש שפיקפקו שלא ניתן לברך עליהם כיון שאין בהם אש, אלא שאדם שאין לו כל אפשרות אחרת ידליק כאלו כדי לקיים את תכלית המצוה שיהיה אור בשבת. אולם דעת הגרי”ש אלישיב שאפשר לברך. לא ידוע לי על סוגים שונים של לדים. חום אינו מוכיח על חוט להט, גם פלורוסנט מתחמם.
ומכל מקום נראה שיש לייחד נורה מיוחדת ונוספת לכבוד שבת, שכן בתאורה רגילה של הבית לא ניכר כלל כבוד השבת.
מקורות:
על הדלקת נרות שבת באמצעות חשמל, ראה שו”ת בית יצחק יו”ד סי’ קכ, מלמד להועיל סי’ כז, דבר אליהו סי’ לט, אחיעזר ח”ג סי’ ס. הסוברים שלא לברך על חשמל [אפילו נורת ליבון], לבושי מרדכי תליתאה או”ח סי’ נט, פקודת אלעזר סי’ כב, אולם הכרעת הגרי”ש אלישיב לברך כדעה הראשונה, וראה הלכות שבת בשבת עמ’ קנג שלדעתו ניתן אף לברך על נורת פלורוסנט.
לפי זה, יהיה מותר להדליק בשבת נורות לד, מכיון שאין בו הבערה של אש?
סגירת מעגל חשמלי אסורה לדעת החזון איש מדאורייתא משום איסור בונה! גם לדעת החולקים ודאי יש כאן "מתקן מנא" והדבר אסור לכל הפחות מדרבנן, הנדון שדנו בו האם מותר לטלטל נורת לד דולקת, כיון שאין בזה לכאורה את האיסור של "מוקצה בשלהבת" ואין את החשש של שמא יכבה, וצ"ע לדינא.
לכבוד רבני אתר "דין"
באשר תשובתכם לשאלה לגבי נורת לד האם מותר להדליקה לכבוד שבת קודש
כתבתי בזה תשובה קצרה אנוכי הקטן ואמרתי להציגה. שלכאורה עולה כי אין להדליקה לכבוד שבת משום שאין בה חוט להט ואין בה הבערה מדאורייתא:
א) רבותינו האחרונים כתבו שהמדליק חשמל מהתורה מתחייב הוא בשבת. כן פסק בשאלות ותשובות אבן יקרה תליתאה (סימן קסח). ובשאלות ותשובות קרן לדוד (סימן פ). ובשאלות ותשובות פני מבין (סימן נז). ובשאלות ותשובות אחיעזר חלק ג (סימן ס). והגאון הרגצ'ואבי. והגאון בעל בית יצחק שמלקיס. והגרא"ז מלצר. וכן כתב בשאלות ותשובות משפטי עוזיאל חלק א (דף רכז). ובשאלות ותשובות ירך יעקב (סימן נד). ובחזון אי"ש (הלכות שבת סימן ג אות ט. וסימן נ אות ט). ובשאלות ותשובות דברי חזקיהו חלק ב (עמוד פט). ובשאלות ותשובות ישכיל עבדי חלק ד (סימן טז). ובספר אשל אברהם ניימרק. ובשאלות ותשובות ציץ אליעזר חלק א (סימן כ). וחלק ב (סימן כט). וחלק ג (סימן יז). וחלק יח (סימן כה). ובספר יסודי ישורון חלק ה (עמוד קמח. קנט). ועוד. גם בשאלות ותשובות כוכבי צדק (סימן יח-ט) כתב. שלדעת רוב הפוסקים הדלקת החשמל אסורה מן התורה. ובספר מאורי אש האריך והרחיב בזה והעלה להלכה שיש בזה מלאכה מן התורה. וכיון שכן דעת כל גדולי הדור בודאי דהכי נקטינן. ואין לעורר בזה ספק להקל. וכ"כ בשאלות ותשובות נחלת שמעון (סימן טו). ובשאלות ותשובות דובב מישרים חלק א (סימן פז) כתב. שאין לצרפו אפילו לספק. וכמבואר כל זה בשאלות ותשובות יביע אומר חלק א (חלק אורח חיים סימן יט אותיות יא-ד). ע"ש. וע"ע בשאלות ותשובות יבי"א ח"ג (חאו"ח סי' ל אות ד). ע"ש. ובספר וילקט יוסף (שנה ז סימן צ) כתב שיש בהדלקת חשמל בשבת איסור מבעיר מן התורה. וע"ע בשאלות ותשובות ים הגדול (סוף סימן כו). ובשאלות ותשובות מחזה אברהם (סימן מא). כתב. שאין הבדל בין אש החשמל לאש רגילה. ואף על פי שלא היתה אש כזו במשכן. אין לנו לחדש ולומר שכל שלא היה במשכן אינו חייב. וכן מבואר בשאלות ותשובות המהרש"ם חלק ב (סוף סימן רמו). וכן כתב בשאלות ותשובות לבושי מרדכי חלק א (סימנים מז-ח וסימן נא). וכ"כ בשאלות ותשובות מי יהודה (חלק אורח חיים סימן לה).
ב) והנה יש להעיר על מה שכתב החזון אי"ש בסימן לח אות ב שאם שילב שעון אל החשמל בבית. כדי שיכבה בשבת לצורך מסוים. כתב שאין בו איסור תורה דהוי כגחלת של מתכת. (שבת מב.). ומכל מקום יש איסור תורה של בונה. וכן עיין בשאלות ותשובות ארץ צבי (סימן סב). ע"ש. וכן המעיין יחזה בשאלות ותשובות לבושי מרדכי חלק א (סימנים מז-ח). שהאריך לומר שאין בהדלקת החשמל איסור מן התורה אלא רק מדרבנן. עיין שם באורך. ואף על פי שבשאלות ותשובות קרן לדוד (סימן פ) כתב לחלוק עליו בזה. ע"ש. הנה בהסכמה לספר קרן לדוד כתב הגאון בעל לבושי מרדכי להשיב על דבריו בזה. ע"ש. וכן העלה בשאלות ותשובות נחלת שמעון אמוראי (סימן טו) וכן כתב בשאלות ותשובות מי יהודה (חלק אורח חיים סימן לה) שהדלקת החשמל מדרבנן. ע"ש. וע"ע בשאלות ותשובות מהר"ש ענגיל חלק ה (סימן צה) שההבערה של החשמל הוי גרמא. ושכן כתב בשאלות ותשובות מחזה אברהם (סימן מב). ע"ש. וכ"כ בשאלות ותשובות ירך יעקב (סימן נד) בשם אוצר ישראל (מערכת אש). שאור החשמל אינו אש כלל. וכו'. ע"ש. וכן בשאלות ותשובות ים הגדול (סוף סימן כו) כתב שהדבר מוטל בספק אי הוי מהתורה או לא. אולם אין להקל בדבר זה. מטעם שאף שיש לומר פסיק רישיה בדרבנן שרי. יש לומר דהיינו דוקא באיסור אחד דרבנן. אולם ב' איסורים בבת אחת יש לאסור. וכעין מה שכתב רבי עובדיה מברטנורא (פ"ג דעירובין). שאף שלא גזרו על השבות בבין השמשות. בב' איסורי שבות יש לאסור. ע"ש. וכן היא דעת רש"י (עירובין לה.) ד"ה בעי. ועיין שם בתוספות שחולקים על זה. ונראה לומר בזה דאזלי לטעמייהו במחלוקת זו. בסוכה (לו:). גבי אבנים מקורזלות שמותר להכניסן בבית הכנסת. משום דגדול כבוד הבריות. ופירש רש"י דוקא בחצר גופא דליכא אלא איסור מוקצה. אבל להכניסן לבית הכנסת שמוקף מחיצות שמכניסין מכרמלית לרשות היחיד אסור. והתוספות חולקים ומתירים אף בזה. ע"ש. וע' בספר תוספת שבת (סימן שיב ס"ק ה) שכתב. דדעת רש"י דכיון דאיכא תרי איסורי איסור מוקצה ואיסור הוצאה. גרע טפי. ולא הותר משום כבוד הבריות. ע"ש. אבל לדעת התוספות כיון שהותר איסור אחד משום כבוד הבריות הותרו גם ב' איסורים. והכי נמי בב' שבותים בבין השמשות. וע' שאלות ותשובות תורת רפאל (סימן כב) בישוב שיטת רש"י במסכת סוכה הנ"ל. ומעתה הכי נמי דאיכא בנדון דידן תרי איסורי מכבה ומבעיר כנ"ל. אסור אפילו אי הוי מדרבנן. דפסיק רישיה לא שרי בדרבנן אלא איסור אחד ולא יותר. והן אמת שבשאלות ותשובות שער אפרים (סימן כו) הקשה על דרך רבי עובדיה מברטנורא ממתניתין דנתנו באילן פחות מי' טפחים דעירובו עירוב אף דהוי ב' שבותים. שעולה באילן וגם מוציאו מכרמלית לרשות הרבים. ע"ש. וכן הקשה בשאלות ותשובות מצות כהונה (סימן לה). ע"ש. אולם כבר תירץ לנכון בחידושי הרש"ש (עירובין לה.) דשאני התם דב' האיסורים הם בזה אחר זה. אבל הכא עובר על ב' האיסורים בבת אחת. ע"ש. וכבר תירץ כן בחידושי הגאון ר' העשיל. וכן כתב השואל ומשיב רביעאה (חלק א סימן לג). ועיין עוד בשואל ומשיב תנינא (חלק ג סימן קכה). ובשאלות ותשובות רבי עקיבא איגר החדשות (בודאפשט תפרי"ח. סימן נ) ד"ה גם נראה. ע"ש. ובזה איש קושיות השער המלך (פרק א מהלכות עירובין הלכה כב). ע"ש. והכי נמי ב' איסורים בבת אחת הם. שהוא מבעיר ומכבה כאחת. משום הכי יש להחמיר אף בדרבנן כיון דהוי פסיק רישיה. ובזה ניחא קושיית הגאון רבי עקיבא איגר בגליון הש"ס (שבת קנה. תחילת ד"ה למטה). ע"ש. וע' בשאלות ותשובות קרן לדוד (ס"ס קב). וע' בשאלות ותשובות חינוך בית יצחק (סימן ל דף לו ע"א ד"ה עוי"ל). ובאמרי בינה (דיני שבת סימן כט דף כח סוף עמוד ב). ובשאלות ותשובות רבי עקיבא איגר (סימן קנט). ועיין בשאלות ותשובות אמרי יושר (חלק ב סימן כז) בדין ב' שבותים על ידי גוי כשנעשים בבת אחת. וציין לשלחן ערוך הגאון רבי זלמן (סימן שז סעיף יב). ועיין בשאלות ותשובות חבלים בנעימים חלק א (חלק אורח חיים סימן ד דף ז עמוד א). ועיין בספר באר אברהם על סוכה (מג:) דהא דקיימא לן אין שבות במקדש. נכח נקטן בב' שבותים אסור גם במקדש. ע"ש. ועיין בשאלות ותשובות שארית ישראל מינצברג (סימן יז). ומיהו המאירי בעירובין (לב: דף קכה עמוד ב) כתב שלא גזרו על ב' שבותים בבין השמשות. ויש להוסיף עוד לפי מה שכתב הגאון משנה למלך (פ"ד מהלכות מלוה ולווה הלכה ב) ד"ה ואני תמיה. שמוטב שיעשה איסור מדאורייתא. ממה שיעשה ב' איסורים דרבנן בקו"ע. ע"ש. וכן דעת הרבה אחרונים ששני איסורי דרבנן חמירי מאיסורי דאורייתא. וכמה שכתב בשאלות ותשובות שערי דעה (סימן נג). ע"ש. וע"ע בשאלות ותשובות חלקת יעקב (סימן סב). איברא דאין דבר זה מוסכם. עיין בשאלות ותשובות מהר"ם שיק (סימן קלח). ובשאלות ותשובות מחזה אברהם (סימן נ). ובשאלות ותשובות שערי דעה הנ"ל. וע' בשאלות ותשובות לבושי מרדכי (תרצ"ז. סימן קלד) שאין דברי המשנה למלך שייכים לנדון דידן. ע"ש. וכן עיין בספר מנחת שלמה חלק א (סימן יא) שדחה דברי החזון אי"ש. ע"ש. ועיין בשאלות ותשובות שבט הלוי חלק א (חלק אורח חיים סימן קכא) שכתב. דמה שחידש החזון אי"ש שבהדלקת וכיבוי החשמל יש משום בונה וסותר. הוא צריך עיון. ע"כ. ועיין עוד בשאלות ותשובות תפלה למשה חלק ב (סימן כ עמוד ד והלאה) שגם כן ישב על מדוכה זו. ובסוף דבריו הוכיח מדברי מרן רבנו עובדיה יוסף בכמה מקומות על דברי החזון אי"ש. ע"ש.
ג) וכתב הרב בן ציון אבא שאול זצוק"ל וזיע"א בספר שאלות ותשובות אור לציון חלק ב עמוד רסז כתב בעניני חשמל אות א בביאורים בדעת החזון איש. שאין זרם בחשמל אפילו הכי יש איסור בונה. ע"כ. ונקט כדעתו. ויש להוסיף על כל מה שביארנו כי הנה הרב אליעזר וולדינברג זצוק"ל וזיע"א בשאלות ותשובות ציץ אליעזר חלק יט סימן נה כתב בדעת החזון איש. וכתב שאין דברי החזון איש אלא בזמן שזרם החשמל מחובר. שאז בפתיחתו וסגירתו הוא מפעיל את הזרם וכו'. אבל בזמן שזרם החשמל מופסק. אז פעולת הפתיחה והסגירה הוא כגוף מת אשר לא מעלה ולא מוריד. ואין בזה משום בונה או סותר. ע"ש. וע"ע בשאלות ותשובות מנחת שלמה אוירבך חלק א (סימן י אות ו. עמוד פה). ודי בזה. וכן כתב מרן בשאלות ותשובות יביע אומר חלק ט חלק אורח חיים סימן קח אות קפה סעיף ב. ע"ש. ועוד. שראיתי בספר הליכות שבת של הרב אופיר מלכא שליט"א בסימן מד תשובה ז. שהביא דברי החזון איש בסימן לד אות ב לענין ביטול פעולת שעון שבת בשבת. שיש לדעתו איסור דאורייתא של 'סותר' בכך שמוציא את השעון מפעילותו. וידוע לנו כי היה מחמיר גדול החזון איש בהלכות שבת. משום שלא היו תחת ידיו ספרי האחרונים. ולא היה יכול להכריע בדינים אשר התחדשו בדורנו זה. וכמה ששאלו את מופת הדור הרב צבי פסח פראנק זכר צדיק וקדוש לברכה וזכותו יגן עלינו אמן היה כותב תשובות מנומקות עם הסברים. ואילו פאר הדור הרב אברהם ישעיהו קרליץ (החזון איש) היה כותב מותר או אסור בלא טעמים. כך התבטא פעם מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א בתאריך טז אב שנת תשס"ט. והובאו דבריו בספר "רבנו" עמוד ת. ואודה על האמת כי שמעתי עתה לאחר כל החקירה את דברי הגאון הגדול מורנו ורבנו ר' יצחק יוסף שליט"א וגם דברי הרב אלון אבידר שליט"א. שאין הדלקת הנורה הנ"ל כשאר הנורות. אלא שזה נוצר מגופרית. ולכן עדיין יש איסור בהדלקה אך בנורה הנ"ל יהיה איסור דרבנן.
לסיכום: אסור להדליק המנורה הנ"ל. ואין שום חילוק בין סוגי המנורות והנורות. והמדליק חייב משום "מבעיר". ובנורה הנ"ל עבירה דרבנן עובר הוא. ובשוגג אין עבירה בידו. אלא ישים צדקה על כך. ככתוב "חטאיך בצדקה פרוק".
התשובה שלך מרשימה עד למאוד, ומעידה לכולנו על ההיקף העצום שיש בכל נושא בתורה, ניכר שהשקעתי זמן ועיון. לעצם הענין כאמור, הנושא אינו דוקא אם יש חוט להט, אלא אם מקיימים את תכלית ענין ההדלקה – האור בבית, גם בלי לעשות הבערה. בהצלחה רבה וחילך לאורייתא!
דבריך בענינו של החזון איש חסרי טעם ומיותרים, גם אינם נכונים… החזון איש לא ראה צורך לעיין בספרי האחרונים לרוב גדלותו ועמקותו בתורה, כל כיוון החשיבה שלו היה עצמאי ובשיטה כך נהג, לא מחמת חסרון בספרים שלא ראה צורך לעיין בהם, וזכה להיות מגדולי הפוסקים בכל הדורות.
לענ"ד יש להעיר על מה שמציג את שיטת החזו"א כיחידאה ושה"שבט הלוי" גם חולק עליו ובכן ראשית כבודו הביא משבה"ל ח"א, אך יעויין ב"שבט הלוי"(ח"ח סי' מ"ז) שכתב להחמיר, וז"ל שבה"ל שם: "ואם היינו אומרים כדעת הסוברים שענין לחץ על כפתור אלקטרי הוא רק איסור דרבנן, א"כ היה מקום להתיר שבות דאמירה, בגדר שבות דשבות במקום שיש בטול תפלה בצבור וכה"ג וכו' איברא אנחנו מחמירים בזה". עכ"ל. ואף שבח"א (סי' קכ"א) כותב שהבערת חשמל הוי דאו' או משום מבעיר או משום מבשל, "ובענין בונה וסותר שחידש החזון איש זי"ע הדבר צל"ע", צ"ל שמ"מ למעשה פסק להחמיר, וכן מבואר עוד בח"ט (סי' קס"ג) וז"ל: "אין לענ"ד להקל לדון אמירה לגוי בהדלקת אלקטרי כשבות דשבות". (התשובות שבהם החמיר נכתבו בשנים תש"ן ותשנ"ד לעומת מה שהקשה בח"א שנכתב בשנת תשי"ט), נמצא שדעת הגר"ש ואזנר זצ"ל להחמיר למעשה כהחזו"א.
ועוד יש להוסיף שכדברי החזו"א נוקט הגר"נ קרליץ שליט"א באופן מוחלט ("חוט שני" שבת ב' (עמ' רנב)) שמעתיק דברי החזו"א בשתיקה, וב"חוט שני" יו"ט וחוה"מ (עמ' קה) כותב: "מ"מ למעשה כל פעולה חשמלית ביום טוב אף במקום שאין בו משום המצאת אש הרי היא אסורה משום איסור בונה כמ"ש החזו"א לענין הפעלת חשמל בשבת", וכן מצאתי לגר"מ אליהו זצ"ל שנוקט לגמרי כהחזו"א (בספרו "מאמר מרדכי" ח"ד עמ' רלו).
וכעי"ז דעת הגרי"ש אלישיב בספר "שבות יצחק" (ח"ב ע' רלז') , "אז נדברו" (ח"ח סי סו' חי"ג סי' כ"ו), "אבני ישפה" (ח"א או"ח סי' ס"ג) וכן נראה ממש"כ בח"ג (סי ל"ד), "שרגא המאיר" (ח"א סי מ"א אות ה') , וכן נראה דעת הגרג"א רבינוביץ' (קובץ הלכה ורפואה ח"ה עמ' קלד והלאה) לחשוש לדברי החזו"א בהוראה למעשה. דעת ה"אגרות משה"(או"ח ח"ד סי' פ"ד) וה"אור לציון"(ח"ב פמ"א תשובה ג') לחוש לשיטת החזו"א בגדר ספק דאורייתא. דעת המנחת יצחק בח"ג סי' ל"ח אות טו', שם סי' ס' אות ו', לצרף את החזו"א במקום שיש חששות נוספים להחמיר אמנם דעת המנח"י עצמו שנוחת לדון במעשה החשמל (ח"ב סי' ט"ז אות טז'), מבוארת דלא כהחזו"א. ואף ביבי"א (ח"א סי' י"ט) ויחו"ד (ח"א סי' ל"ב) מצרף שיטת החזו"א לחומרא, אף שלא סבירא ליה כוותיה.
כבודו כתב בבקיאות רבה. יישר כוחו. חילך לאורייתא
לגבי מה שהעיר מספר אור לציון חלק ב (עמוד רסט תשובה ג). כ"כ הגר"ש קלוגר בשו"ת קנאת סופרים (השמטות לשו"ת טוב טעם ודעת סימן מז). במסקנתו. ע"ש. וחזר בו ממ"ש בהשמטות לשו"ת שנות חיים (סימן קלד). וע"ע בשו"ת יבי"א ח"ב (סי' יג אות ב). וכאן איסור רישיה של הדלקת הנורה. הוא מן התורה. דחשיב כפסיק רישיה דניחא ליה. ופסיק רישיה איסורו מן התורה. כמו שכבר הוכיח במישור מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ד (חלק אורח חיים בריש סימן לד). ע"ש. ושלא כמו שכתב הרב משה הלוי בשם הרה"ג נאמ"ן בספר מנוחת אהבה חלק א (עמוד תקפה). (וראה בהסכמת הרב נאמ"ן שם שכתב שאין להתיר אלא בקטן שלא הגיע לחינוך). אולם מותר לומר לגוי לפתוח המקרר ולהוציא משם אוכלים הצריכים לו. ואע"פ שהוא פסיק רישיה בהדלקת הנורה. דכל כה"ג לא אסרו אמירה לגוי בפסיק רישיה. וכדמוכח במג"א (סימן רנג ס"ק מא. וסימן רעז ס"ק ז. וסימן שיד ס"ק ה בסופו). וכ"כ בש"ע הגר"ז (סימן רנט ס"ז). ובשו"ת חלקת יעקב חלק ג (סימן קפא). ובשו"ת שבט הלוי חלק ז (סימן לט). ע"ש.
לאחר זאת. כתב כבודו בענין קבלת הוראות החזו"א. וגם על זה אמרתי להעיר כדרכה של תורה. שיש לחקור האם בני ברק אתריה דמרן החזו"א היא או לא. בשנת תשל"ג מרן זיע"א היה מוסר שיעור קבוע בב"ב במעמד מאות מתושבי העיר, ודיבר על ענין השביעית, והביא דברי הפוסקים גדולי הדורות בתשובותיהם. ובספר ילקו"י על השביעית מבואר: כי הגאון הסטייפלר זצ"ל אמר בתקיפות ובחריפות, שימסור למרן שלא יבוא לב"ב למסור שיעורים בענין השביעית, שהרי זה נגד דעת החזו"א שהוא מרא דאתרא של ב"ב והוסיף, ששיעוריו הורסים להם את כל מה שהם בונים, אנחנו בונים והוא הורס, שהרי כבר אז רבים הלכו אחר הוראותיו גם בב"ב וכאשר מרן שמע זאת הגיב, מרן הב"י הוא לבדו המרא דאתרא בכל ארץ ישראל וגם בב"ב. והחזו"א אזיל לשיטתיה שכתב )ביורה דעה סימן קנ) שהרמב"ם כבר איננו מרא דאתרא של ארץ ישראל. שכבר נתחלפו התושבים ונשתנו דברים וכו' והרי מרן עצמו חלק על הרמב"ם בהרבה דברים בש"ע. ויש שלמדו מכאן גם לגבי מרן הבית יוסף. אך כבר הערנו במק"א, שאחר אלף המחילות מכ"ת זצ"ל הנה הרואה בדברי רבותינו ענקי הרוח מדורי דורו ת, עד לדורות אלו, יראה שכתבו להדיא שהרמב"ם הוא המרא דאתרא במשך מאות בשנים, וכמ"ש בשו"ת בית יוסף )דיני גוי מסיח לפי תומו סימן יא. ובדיני יבום וחליצה סימן ב). וכן בשו"ת אבקת רוכל )סימן לב). שהרמב"ם הוא מורינו ורבינו ומארי דאתרין, וחובהוהחזו"א אזיל לשיטתיה שכתב )ביורה דעה סימן קנ) שהרמב"ם כבר איננו מרא דאתרא של ארץ ישראל. שכבר נתחלפו התושבים ונשתנו דברים וכו' והרי מרן עצמו חלק על הרמב"ם בהרבה דברים בש"ע. ויש שלמדו מכאן גם לגבי מרן הבית יוסף. אך כבר הערנו במק"א, שאחר אלף המחילות מכ"ת זצ"ל הנה הרואה בדברי רבותינו ענקי הרוח מדורי דורו ת, עד לדורות אלו, יראה שכתבו להדיא שהרמב"ם הוא המרא דאתרא במשך מאות בשנים, וכמ"ש בשו"ת בית יוסף )דיני גוי מסיח לפי תומו סימן יא. ובדיני יבום וחליצה סימן ב). וכן בשו"ת אבקת רוכל )סימן לב). שהרמב"ם הוא מורינו ורבינו ומארי דאתרין, וחובה ללכת אחר הוראותיו". וכ"כ בשו"ת מהר"ם אלשקר (סימן סז. סימן צב. סימן צו). וכ"ה בשיירי כנה"ג (או"ח סימן תצה הגב"י ס"ק ה). וכ"כ בשו"ת כנסת הגדולה. והחזו"א אזיל לשיטתיה שכתב (ביורה דעה סימן קנ) שהרמב"ם כבר איננו מרא דאתרא של ארץ ישראל. שכבר נתחלפו התושבים ונשתנו דברים וכו' והרי מרן עצמו חלק על הרמב"ם בהרבה דברים בש"ע. ויש שלמדו מכאן גם לגבי מרן הבית יוסף. אך כבר הערנו במק"א, שאחר אלף המחילות מכ"ת זצ"ל הנה הרואה בדברי רבותינו ענקי הרוח מדורי דורו ת, עד לדורות אלו, יראה שכתבו להדיא שהרמב"ם הוא המרא דאתרא במשך מאות בשנים, וכמ"ש בשו"ת בית יוסף )דיני גוי מסיח לפי תומו סימן יא. ובדיני יבום וחליצה סימן ב). וכן בשו"ת אבקת רוכל )סימן לב). שהרמב"ם הוא מורינו ורבינו ומארי דאתרין, וחובה ללכת אחר הוראותיו". וכ"כ בשו"ת מהר"ם אלשקר (סימן סז. סימן צב. סימן צו). וכ"ה בשיירי כנה"ג (או"ח סימן תצה הגב"י ס"ק ה). וכ"כ בשו"ת כנסת הגדולה.
יישר כח על הדברים. הדיון אם החזון איש מרא דאתרא אינו רלוונטי בתפיסת הפסיקה האשכנזית, כך שזה קצת לא מתאים להאריך בדיון הזה… גדולי חכמי התורה בדור האחרון נתנו משקל כבד לדברי החזון איש מחמת היות גדול ועצום בתורה שלא לפי סדר גודל הדור האחרון כלל! זה לא אומר שקיבלו כל הוראה שלו! במקרים רבים הוא חולק על המשנה ברורה למשל ורבים נוהגים כהוראות המשנה ברורה, אבל יש יחס משמעותי מאוד לדבריו וחוששים לו בהרבה מאוד מקרים. זאת הסיבה שגם בחשמל חוששים לדבריו, ולא משום היותו מרא דאתרא וכו'.
השאר תגובה