אחת מעשרת הדיברות שאנו קרואים בפרשת יתרו היא כמובן מצוות השבת. צו השביתה ביום השביעי מזכיר לנו את שביתת הקב"ה, שברא את עולמו בששת ימים, וביום השביעי שבת וינפש.
כה מרכזית היא שביתת השבת בתורה עד שאנו מצווים על מצוות השבת לא פחות משתים-עשרה פעמים בשבע פרשיות שונות. חז"ל מלמדים שמי שמקיים את השבת נחשב כאילו קיים את כל התורה כולה, ומי שמחלל את השבת נחשב כאילו חילל את התורה כולה (עי' חולין ה, א; שמות רבה כה, יב; חיי אדם, שבת א, א,; קיצור שולחן ערוך עב, א).
במאמר הנוכחי נדון דווקא בעקרונות ובדינים של ההכנה לשבת, ובפרט בדיני יום ששי. כפי שאנו יודעים מנפילת המן של פרשת בשלח, שמירת השבת בהכרח מצריך הכנות מתאימות ביום ששי. איך הכנות אלו מקבלות ביטוי בהלכה? איזה איסורי מלאכה חלים ביום ששי? מה הדין של לימוד תורה בששי?
בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.
קניות של ששי
נאמרבכתוב (שמותטז, ה): "והנה ביום הששי והכינו את אשר יביאו". כשםשבניישראלבמדברהיוניזוניםמהמןשירדבלילה, ומידבבוקריוםהשישייצאוללקטו, כןמצווהלהזדרזולהכיןאתצרכיהשבתבבוקריוםשישי (שו"עאו"חרנ, א). ברמ"א (רמב, א) אף כתב שמנהגטובלאשהלהשכיםביוםשישיולאפותחלותלכבודשבתולהפרישמהןחלה.
ביחס לקניות של צרכי שבת, ישנו דיון בין הפוסקים אם מדובר בחיוב להשכים לערוך את הקניות ביום ששי, או בהידור בלבד (עי' משנה ברורה רנ, א; ערוך השולחן שם; ביאור הלכה שם). לדעת כמה פוסקים ראוי להזדרזולהקדיםאתקניותאפילו לתפילת השחר (עי' פרי מגדים א) – אך רבים כתבו שאיןלהקדימןלתפילתשחרית, למעט מקרים שלא יוכל להשיג את המצרכים הנחוצים לאחר התפילה. כן הורה למעשה במשנה ברורה (שם; הוא מוסיף שאם נזקק לערוך קניות לפני התפילה, ראוי להקדים ולומר קריעת שמע).
האחרוניםמוסיפים שיותרטובלקנותאתמאכליהשבתביוםשישימאשרביוםחמישי, כיווןשבדרך זו ניכריותרבקניותשהןלכבודשבת (בנוסף, המאכילים יהיו יותר טריים). כמובן שמאכליםשיתכןשלאימצאםביוםשישי, אושהכנתםלוקחתזמןמרובה – עדיףלקנותביוםחמישי (מ"ברנ, ב; ערוך השולחן ב). בימי ששי קצרים ולחוצים ייתכן שעדיף, כמובן לפי הנסיבות, להקדים את רוב הקניות כדי להקל על הלחץ (עי' בן איש חי, לך לך ב, ו).
להכין לבד
הגמרא (שבת קיט, א) ופוסקי ההלכה (טור ושולחן ערוך רנ, א) מציינים שיש לאדם לעסוק בהכנות לשבת לבדו. כך לשון השולחן ערוך: "ישתדללהכיןבעצמושוםדברלצרכישבתכדילכבדו, כירבחסדאהיהמחתךהירקדקדקורבהורביוסףהיומבקעיןעצים… ומהםילמדכלאדםולאיאמרלאאפגםכבודי, כיזההואכבודושמכבדהשבת".
אין לאדם אפוא לומר שההכנות לשבת אינן לפי כבודו, אלא יש לו להתעסק בהן לבד.
הרמב"ם כותב לשון "חייב" לעניין הלכה זו, ואולם מלשון השולחן ערוך (ישתדל) משמע יותר שאין כאן חובה אלא הידור בלבד, וכן נקט בערוך השולחן (סעיף ג). בביאור הלכה כתב שייתכן שגם לדעת הרמב"ם לא מדובר בחיוב גמור.
לאור העיקרון הנ"ל מבואר בגמרא איך שאמוראים שונים היו מתעסקים בגפם בכל מיני הכנות לשבת. בספר אורחות רבנו (ח"ג, עמ' רכח) מבואר שהסטייפלר, למשל, היה מטאטא את הבית לבד לכבוד שבת.
מיעוט בתלמוד תורה
כדי לבטח שיהיה לאדם פנאי להתעסק בהכנות לשבת, יש פוסקים שכתבו שיש למעט בתלמוד תורה בערב שבת, כדי שיהיה לו פנאי להכין כדבעי (רמ"א רנא, א; שולחן ערוך הרב שנ, ב).
מסיבה זו, במקומות רבים אין סדרי הישיבה מתקיימים בשבת. ואולם, במגן אברהם (רנא, ו; משנה ברורה ח) כתב שהעיקרון נאמר דווקא במקום שיש מלאכה רבה של הכנות השבת, כדון מליחת הבשר וכדומה. כיום, אין המלאכות שלנו כה כבידות, ולכן יש שכתבו שההלכה אינה תקיפה כיום (עי' נשמת שבת א, קמד).
גם הערוך השולחן (סעיף ג) כתב שיש להתיישב הרבה בדבר, מה עוד שבעלי מלאכה ממשיכים במלאכתם: "כתברבינוהרמ"אשישלאדםלמעטקצתבלימודוכדילהכיןצרכישבתעכ"ל. ולכןאםאשתומכנתבעדו – איןלולמעטבלימודו (עייןמג"אסק"וצ"ע).ובביטולתלמודתורהישלהתיישבהרבה, ובפרטהאידנאשבעלימלאכותאיןמבטליןמלאכתן – קלוחומרלימודהתורה, ואםלאבריתיוגו'".
כמובן שאין סיבה שבחורי ישיבה, שכל מלאכתם נעשית על-ידי אחרים, ישבתו מלימודים בערב שבת.
מלאכה שערב שבת
נאמר בגמרא שמי שעושה מלאכה בערב שבת אינורואהממנהברכה מאותה מלאכה. זמןהאיסורהואמשעתמנחהקטנה, כלומרבשעתייםוחצי (הזמניות) שלפנישקיעתהחמה (רש"י)– ויש מחמירים וסובריםשהאיסורמתחילכברמעתמנחהגדולה, דהיינוחצישעהאחרחצותהיום (מהר"ם).
שתי הדעות הובאו בשולחן חערוך (רנא, א), וכיון שמדובר בדין דרבנן, כתב המשנה ברורה (רנא, ג) שאפשרלסמוךעלהדעההמקלהולעבודעדשעתייםוחצילפנישבת. אףמישסייםאתכלהכנותיולשבת, אסורלולעשותמלאכהבאותוהזמן, מפנישאיןזהמכבודהשבתשסמוךלכניסתהיעסוקאדם במלאכהשאינהקשורהלהכנותהשבת.
לא אסרו חכמים אלא מלאכתקבע, אבלמלאכהארעיתמותרלעשות גם לאחר זמן "מנחה קטנה". מסיבה זו מותר לכתוב מכתב, למשל, גם לאחר תשע שעות ומחצה, וגם אם אין בכך הכנה לשבת, כיון שלא מדובר במלאכה קבועה. כמו כן מותר לעשות מלאכה שאינהדורשותמומחיות, כגון להשקות את הגינה, ניקוי חדרים, תפירת כפתורים, וכדומה, ואף מותרלקבלעליהןשכר (עייןרמ"ארנא, א; ביאור הלכה ד"ה 'אגרת'; שמירת שבת כהלכתה מב, לח-לט, והערהקלג).
לצורךשבתמותרלעשותאף מלאכהקבועה, וגם לקבלעליהשכר, ובתנאישיהיהניכרשהמלאכהנעשיתלצורךשבת. למשל, מותרלספראנשיםבשכר, משוםשברורלכלשמסתפריםלכבודשבת. כןמותרלנהגלבצעהסעותלפנישבת, כיאףזהבכללההכנותלשבת. אבלאסורלחייטלתפורבגדבשכרבאותןהשעותאפילולצורךשבת, משוםשאיןניכרשהואתופרלצורךהשבת, כייתכןשאותוהבגדנועדליוםאחר, ובאופן זה מותר רק אם עושה בחינם (שו"ערנא, ב; משנה ברורה ז; ביאור הלכה ד"ה לתקן).
ואולם, מותר לאדם לעשות מלאכה אם יש בכך צורך למניעת הפסד, וכן מותר לעני שאין לו צרכי שבת לעבוד באותו הזמן (משנה ברורה רנא, ה).
הלכות אלו נאמרו ביחס למי שעובד כעצמאי, ואילו מי שעובד כשכיר חייב לעבוד עד סמוך לכניסת השבת, אם החוזה שלו מול המעסיק מחייב אותו בכך. כמובן שראוי לדאוג לכך שהחוזה לא יחייב את השכיר לעבוד באותו הזמן. כמו כן נאמרו ההלכות בעיקר ביחס לבעלי מלאכות. ביחס למסחר יש לסגור את החנויות לפחות חצי שעה קודם השבת (משנה ברורה רנא, א; ד; ביאור הלכה ד"ה "העושה" ו"אינו").
על אותו המשקל, מי שנוסע מחוץ לעיר וכדומה בערב שבת חייב לוודא שהוא יחזור לעירו קודם השבת (לכל הפחות חצי שעה), ויש לקחת בחשבון אפשרות של תקלות וכדומה, כדי שלא יבוא לידי חילול שבת.בשולחן ערוך (רמט א) נפסק על זו הדרך כי "אין הולכיםבערבשבתיותרמג‘פרסאות, כדישיגיעלביתובעודהיוםגדולויוכללהכיןצרכיסעודהלשבת, ביןשהולךלביתאחריםביןשהולך לביתו".
אכילה בערב שבת
הרמב"ם (שבת ל, ד) והשולחן ערוך (רמט, ב) פסקו שאין לאדם לאכול סעודה גבולה במיוחד לכל אורך יום הששי. הסיבה לכך היא כדי שאדם ייכנס לשבת כשהוא רעב, שיש בכך משום כבוד היום בסעודות השבת. סיבה נוספת היא שאם אדם יעסוק בהכנות לסעודתו ביום ששי, ימעט בהכרח מההכנות לסעודות השבת (משנה ברורה י).
הרמ"א מוסיף שמותר לסעוד בסעודה שזמנהערבשבת, כגון סעודת בריתמילהאופדיוןהבן, גם אם מדובר ביותר מהרגלו, והוסיף "וכן המנהגפשוט".
מנגד, מותר לאדם לאכול סעודה שרגיל בו בימות החול, אך מצווה להימנע מכך לאחר תשע שעות היום: "ולאכולולשתותבליקביעותסעודה,אפילוסעודהשרגילבהבחול, כלהיוםמותרלהתחילמןהדין, אבלמצוהלהמנעמלקבועסעודהשנהוגבהבחולמט'שעותולמעלה". אם אינו יושב בסעודה, מותר לאכול כל היום (משנה ברורה טו).
בימי ששי קצרים של החורף, מצווה להימנע מאכילה ושתייה גם מוקדם יותר ביום, כדי שייכנס לשבת כשהוא תעב (משנה ברורה יז; ערוך השולחן ו). בערוך השולחן (ז) מוסיף שכאשר נופלת יום טוב בערב שבת, מותר לאכול את סעודות החג כדרכו, אך עדיין יש להימנע מלמלא כרסו באופן שלא יוכל לאכול את סעודת השבת.
הכנות חיוניות
נציין את ההכנות הבסיסיות שאדם צריך לעשות בערב שבת.
העיקרון של רחיצת הגוף לכבוד השבת מופיע בגמרא (שבת כה, ב) בסיפורו של ר' יהודה בר' אלעאי: "כךהיהמנהגושלרבייהודהבראלעאי, ערבשבתמביאיםלועריבהמלאהחמין, ורוחץפניוידיוורגליו, ומתעטףויושבבסדיניןהמצוייצין, ודומהלמלאךה‘צבאות".
בשולחן ערוך (רס, א) נפסק: "מצוה לרחוץ הגה: כל גופו. ואם אי אפשר לו, ירחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת; ומצוה לחוף הראש ולגלח הצפרנים בע“ש. הגה: ואם היו שערות ראשו גדולות, מצוה לגלחן".
כך מצווה לכבד (לנקות) את הבית (רסב, א) וללבוש בגדי שבת מיוחדים (רסב, ב), וכמובן להכין את תבשילי השבת. יש לערוך את השולחן בכלים נאים קודם שיחזרו מבית הכנסת (בליווי מלאכי השבת), והשינוי מחול לשבת צריך להיות ניכר בכל דבר.
נסיים בדברי ר' צדוק הכהן (צדקת הצדיק, קדושת שבת מאמר ב):
"וכל אחד כפי מדריגתו והשגתו וכפי הכנתו בימי החול לבוא אל הקודש דמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. שאף על פי שהיום מעצמו קדוש לאדונינו. מכל מקום אין האדם משיג קדושתו אלא כפי מה שהוא כלי מוכן לקבל. … על כן אף קדושת השבת הגם דעצם הקדושה מעצמו מכל מקום גם הוא צריך בני אדם לקדשו. היינו במה שהם יהיו מוכנים לקבל קדושתו ולהרגיש בחדרי לבבם ומוחם הקדושה הנשפעת בו. בזה יום השבת מתקדש שבא עד תכלית קדושתו. אבל כשאין אדם מוכן לקבל הרי הוא כמי שאינו. מאחר שאין הקדושה מתגלת בלבות בני אדם וכל קדושתו הוא שישיגו בני אדם בו מדריגת הקדושה. ועל כן במה שהאדם מכין עצמו לקבל הקדושה. בזה הוא מקדש את יום השבת. וזהו קידוש היום מה שאנו מברכים לה‘ יתברך שקידש אותנו וקידש את השבת ובזה היום מתקדש במה שאנו מכינים עצמנו להתקדש בקדושתו ובמה שה‘ יתברך קדשנו במצוותיו ובהנחלת השב".
בזכות השבת נזכה בס"ד לגאולה שלמה בקרוב.
