שלום לכת"ר
נמצא בספריה ישנה של דודה, ספר של איזה אומן, שצייר ציורים בפחם לשיר השירים, במקביל לכתוב, דהיינו, כל הספר הוא שיר השירים המעוטר בציורים אומנותיים. הציורים, (אומנם כטבעה של אומנות מודרנית, אינם ברורים לגמרי) אך על פניו, נשים חצי צנועות מעטרות את הכתוב.
על כן, נראה לדידי שאין ראוי לבית יראיי שמיים להחזיק כזה ספר באמתחתם.
א. מעתה, מה דינו של ספר זה? האם בגניזה? הרי זוהי כביכול "יצירה" של איזה אומן, שמעטר הכתוב בציוריו (או שמא הכתוב מעטר ציוריו), ועל כן, לא מדובר בדבר קודש, ואולי אין ראוי לגנוז זאת ביחד עם דברי קודש (על אף ששיר השירים כתוב שם במלואו).
או שמא, בגלל שהכתוב אינו נועד לקראה חד פעמית כעיתון, איני ראשי לזורקו לפח בנילון?
או אולי דוקא, בגלל שהספר אינו נועד לקריאה בכלל, אלא כ"יצירה אומנותית", הוא כן נחשב למשהו שאינו נקרא יותר מפעם אחת?
ב. וכן, מה היה דינו, אם היו כתובים בו פסוקים הכוללים את שם ה', האם יש יחס פחות לכתבי קודש שאין בהם שמות השם?
תודה מראש
תשובה:
שלום רב,
לכאורה זה טעון גניזה. האמן המכובד לקח את כתבי הקודש – שיר השירים, סילף את פירושו לאהבה בין איש לאישה שלא כדברי חז"ל, ועוד עיטר את דפיו בעיטורים שממש מבזים את כתבי הקודש. ומכל מקום, יש לנו כלל: ספר תורה שכתבו מין ישרף או יגנז [אם הוא גוי יגנז ואם הוא יהודי ישרף]. כלומר, אין לנהוג בזיון בספר זה אבל גם אסור להשאיר אותו בבית ויש לאבדו מהעולם. כאן שמדובר בדבר מודפס, ורק נעשו ציורים לצידו, אינני בטוח שהוא בכלל ספר שכתבו מין, אלא שכיון שהוא מסולף מבחינת הבנת הדברים ויש בו כפירה של ממש, יש לגונזו.
אם ניתן היה להפריד בין הציורים לכתוב היה צריך להפריד, אולם כיום שיש בכך קושי יש לגנוז את כולו.
מקורות:
ראה שו”ת יביע אומר ח”ט יו”ד סי’ ח, ושו”ת אגרות משה יו”ד ח”א סי’ קעב.וע”ע ס’ תשובה כהלכה פרק יז.
