לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

קידוש על וויסקי ושאר משקאות

בפרשת השבוע, פרשת יתרו, אנו מקבלים את עשרת הדברות. מהפסוק (שמות כ, ז) "זכור את יום השבת לקדשו" נלמדת מצוות קידוש השבת בדברים: חובה עלינו לקדש את השבת בזכירת דברים. בנוסף לכך, דרשו חז"ל על פסוק זה דין קידוש על היין: "זוכרהו על היין" (מכילתא; פסחים קו, ב).

מוסכם כי הקידוש בליל שבת ויום טוב הינו מצווה מהתורה, אך נחלקו הדעות בנוגע לדין קידוש על יין (במקום הסתפקות באמירה בלבד) אם אף הוא דין תורה, או שמא מהווה מצווה מדרבנן. על פי הרמב"ם (הלכות שבת, פרק כט) קביעת הקידוש על היין הינה מדרבנן, בעוד שלפי רש"י היא מהתורה.

במאמר השבוע נדון בדין קידוש על היין, ובעיקר, נדון באפשרויות חילופיות לקידוש על היין – קידוש על הפת, וקידוש על שאר משקאות. כך נדון במנהג, הנהוג אצל רבים ובפרט בקידוש ציבורי לאחר התפילה, לקדש על כוסית של יי"ש (וויסקי, או ליקר אחר), במקום כוס בעל שיעור מלא של יין.

האם ומתי ניתן לקדש על משקאות אחרים, והאם יש מקור וטעם הלכתי למנהג זה?

חריגות מן היין: קידוש על הפת

בספר החינוך (מצווה לא) מסכם את העולה מדברי הגמרא (פסחים קו), לפי שיטת רוב הראשונים, בדין קידוש על היין ועל הפת: "ועל כן נתחייבנו לעשות המעשה עם היין, לפי שטבע האדם מתעורר בו הרבה, שהוא סועד ומשמח, וכבר אמרתי לך כי לפי התעוררות האדם ומעשהו יתפעל אל הדברים לעולם".

כיון שהאדם מתפעל במיוחד מן היין, תיקנו חז"ל את מעשה הקידוש על היין. אולם, תקנה זו אינה ממעטת כל אפשרות אחרת: "ומזה השורש אמרו זכרונם לברכה בגמרא שאם הפת חביב על אדם יותר, שיקדש על הפת, כי אז מתעורר טבעו יותר למה שהוא תאב". כיון שיסוד הקידוש על היין הוא התפעלות והתעוררות האדם, מי שתאב יותר לפת, רשאי לקדש עליו.

הלכות אלו נפסקו ברמב"ם (שם) וב'שולחן ערוך' (סימן רעא סעיף יב), ומדברי ה'שולחן ערוך' משמע שאם פת חביבה עליו יותר מיין, מקדש עליו לכתחילה. הרמ"א (סימן רעב, סעיף ט) חושש לשיטת ר"ת, שלדעתו אין לקדש על הפת כלל, ולכן פוסק שמקדש על פת רק במקום שאין לו יין.

בביאור הלכה (סי' רעב סע' ט, ד"ה ואם) פוסק שאם פת חביבה על האדם יותר מיין, עדיין יש לו לקדש על יין (אם כי מסתפק בזה קצת), אבל במקום שאינו נהנה מהיין כלל יכול לסמוך על הב"י ולקדש על הפת לכתחילה.

קידוש על בירה

עוד אפשרות לחרוג מקידוש על היין היא קידוש על 'חמר מדינה', כלומר, משקה חשוב שבני המדינה רגילים לשתות (להלן נדגיר מהו 'חמר מדינה' ביתר דיוק).

ב'שולחן ערוך' (רעב, ט) התייחס לדין קידוש על השכר במקום שאין היין מצוי: "במקום שאין יין מצוי, יש אומרים שמקדשים על שכר ושאר משקין, חוץ מן המים. ויש אומרים שאין מקדשין".

בנוגע לקידוש בלילה, מבאר ה'שולחן ערוך' (בשם הרא"ש) שעדיף לקדש על הפת מאשר לקדש על שכר. אבל בבוקר כתב ש"יותר טוב לקדש על השכר, שיברך עליו שהכל קודם ברכת המוציא, שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שום שינוי – ודברי טעם הם". אם יקדש בבוקר על הפת, הרי שאין כאן שום היכר של קידוש קודם הסעודה, כי אין ברכה מיוחדת בקידוש היום מעבר לברכת הנהנין על היין. לכן, בבוקר אין לקדש על הפת, ובמקום שאין יין מצוי, יש לקדש על השכר.

ב'משנה ברורה' (ס"ק כט) הוסיף לבאר שאמנם עדיף לקדש על יין, אבל רבים נהגו לקדש על 'חמר מדינה': "אבל יין במקום שהוא מצוי ודאי יברך עליו אפילו ביום. ומכל מקום במדינתנו, שהיין ביוקר ורוב שתיית המדינה הוא משאר משקין, לא נהגו אפילו הגדולים להדר אחר יין ביום, שהקידוש שלו הוא רק מדרבנן לכו"ע, וסומכין עצמן על דברי המקילין בזה. ומי שמברך גם ביום על היין ודאי עושה מצוה מן המובחר".

עוד כתב ב'משנה ברורה' (ס"ק ל) ש"אם חביב לו יין שרוף, יכול לקדש עליו ביום לכתחילה במדינתנו, שהוא חמר מדינה". אך כל זה נוגע לקידוש היום, שאז מצוות קידוש היא דרבנן. אבל בלילה עולה מדברי ה'משנה ברורה' שיש להיזהר לכתחילה שלא לקדש על שום משקה חוץ מהיין.

יוער שלדעת הרמב"ם אין לקדש כלל על חמר מדינה, וכל הדין של חמר מדינה נאמר רק בנוגע להבדלה. אולם, שיטה זו לא נפסקה להלכה.

מה נחשב ל'חמר מדינה'

כאמור, מדברי ה'שולחן ערוך' עולה בבירור שאפשר לקדש על בירה, וביאר ב'משנה ברורה' (ס"ק כד) דהיינו במקום שבירה נחשבת ל'חמר מדינה'. עלינו אפוא לבאר מה נחשב 'חמר מדינה', ואיזה משקה אינו נחשב ל'חמר מדינה'.

הרמב"ם (פרק כט, הובאו דבריו בטור סימן רעב) הגדיר 'חמר מדינה' כדלהלן: "מדינה שרוב יינה שכר, אף על פי שהוא פסול לקידוש, מותר להבדיל עליו, הואיל והוא 'חמר מדינה'".

ייתכן שמכאן לוקח ה'שולחן ערוך הרב' (קפב, ב-ג; רעב, י) את הגדרתו ל'חמר מדינה', המונה שני תנאים נפרדים:

  1. 'חמר מדינה' הינו "משקה שדרך רוב אנשי העיר ההיא לקבוע סעודותיהם עליו". כמו שבימי קדם היה המנהג הרווח לקבוע את רוב הסעודות על היין, כך 'חמר מדינה' הינו משקה שדרך בני אדם לקבוע את סעודתם עליו. הגדרה זו מתאימה לדברי הרמב"ם ש"רוב יינה שכר": מה שהיו עושים פעם ביין, עושים כיום בשכר.
  2. מדובר על משקה שיש לו חשיבות, ולא במשקה זול. למרות שדרך בני אדם הייתה לקבוע את סעודתם על בורשט, אין הבורשט נחשב ל'חמר מדינה', כיון שהוא זול ואינו משקה חשוב.

כדרך זו מבואר גם ב'ערוך השולחן' (סימן ערב, סעיף יד) שביאר: "אין אצלינו חמר מדינה כלל זולת יי"ש, דרוב בעלי בתים במדינתנו אין שותים בחול לא יין ולא שכר לכל סעודה, ומה שייך לקרותם חמר מדינה". רק משקה שנשתה ב"כל סעודה" יכול להיחשב 'חמר מדינה'. כך ביאר שם עוד (סעיף יג): "ויש שכתבו שלא לקדש על יי"ש אלא אם כן במדינות שרוב שתיית ההמון הוא יי"ש בכל יום".

אך בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב, סימן עה) הגדיר 'חמר מדינה' בדרך אחרת, כמשקה שאדם היה מגיש לאורח שמן הראוי לכבדו. לדעתו, 'חמר מדינה' היינו משקה שאינו נשתה רק בשביל לרוות צימאון, אלא משקה המוגש לאורחים דרך כבוד.

קפה וחלב כ'חמר מדינה'

בשו"ת הלכות קטנות (א, ט) דן לענין קידוש אם קפה נחשב ל'חמר מדינה', וכתב שאין לקדש "אלא על חמר מדינה דמרווי ומשכר, דומיא דיין". לדעתו, רק משקה המשכר יכול להיחשב 'חמר מדינה', וגם במקום ששתיית רוב המדינה הוא מאותו משקה, אין להחשיבו 'חמר מדינה' אם אינו משכר. גם בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ד, סימן עז) הביא מסורת בשם הגר"ח מוולוז'ין בשם הגר"א, שאין להחשיב שום משקה שאינו משכר כ'חמר מדינה'.

אולם, רוב הפוסקים הסכימו שניתן להשתמש בתה וקפה כ'חמר מדינה', כמו שנפסק בספר 'דעת תורה' (סימן רצו, ב), ב'ערוך השולחן' (רעב, יד), בשו"ת 'ציץ אליעזר' (ח"ח, סימן טז), ועוד. עם זאת, יש פוסקים שפקפקו בכך, כי ייתכן שתה וקפה נחשבים למים בלבד, ולכן פסולים ל'חמר מדינה' (טיעון זה הועלה בשו"ת 'מחזה אליהו', סימן לד). עוד ניתן לטעון שבדרך כלל לא שותים תה וקפה בתוך הסעודה, ואינם דומים בכך ליין ושכר, ולכן לא ייחשבו ל'חמר מדינה'.

מסיבות אלו, עדיף להימנע משימוש בתה וקפה לצורך קידוש והבדלה, אבל ניתן להקל בכך בשעת הדחק, כדעת רוב הפוסקים.

בנוגע לחלב, כמה פוסקים כתבו שאין להחשיב חלב כ'חמר מדינה' (כמבואר ב'משנה ברורה' רעב, כה, בשם 'שערי תשובה' ו'ברכי יוסף', וראה גם 'ערוך השולחן' סעיף יג). אולם, ייתכן שקביעה זו מתייחסת למקומות וזמנים שלא היו שותים חלב כמשקה שכיח, ואילו כיום, במקומות רבים שותים חלב כמשקה רגיל, ייתכן שייחשב 'חמר מדינה'. מאידך, גם כיום יש לומר שעיקר שתיית חלב אינו כמשקה מן המניין, אלא כתוסף בריאותי, ולכן לא ייחשב כ'חמר מדינה'.

יי"ש כ'חמר מדינה'

כאמור לעיל, מנהג העולם לקדש בשבת ביום על משקאות חריפים. ואמנם, ברור בדברי ה'משנה ברורה' שמשקאות חריפים (יי"ש) נחשבים 'חמר מדינה', ופסק (ס"ק ל) שמותר לקדש עליהם ביום: "ואם חביב לו יין שרוף יכול לקדש עליו ביום לכתחילה במדינתנו שהוא חמר מדינה".

למרות שכתב הרשב"ם (פסחים קז, א, ד"ה חמר מדינה) כי שכר נחשב ל'חמר מדינה' רק אם אי אפשר למצוא בעיר יין, וכן מבואר ב'מגן אברהם' (ס"ק ו, הו"ד ב'משנה ברורה' ס"ק כד), המנהג ברור להחשיב שכר ויי"ש כ'חמר מדינה' גם כשיין מצוי בעיר. ב'ביאור הלכה' ציין לכך את דעת הרמב"ם, הסובר שכל משקה ששתייתו שכיחה נחשב 'חמר מדינה'.

בשו"ת 'שבט הלוי' (חלק ג, סימן כו; חלק ה, סימן לב) מבאר עוד, על דרך דברי ה'שולחן ערוך הרב' הנ"ל, כי בימי קדם הרגילות הייתה לשתות יין בכל סעודה, ולכן מובן שבמקום שיין מצוי, אין להשתמש במשקאות אחרים. כיום, שאין הרגילות לשתות יין בסעודה, מובן שניתן להחליף יין במשקאות אחרים, שהרגילות לשתותם לא פחות מן היין.

שיעור שתיית יי"ש לקידוש

רבים נוהגים לקדש ביום על כוסית קטנה של יי"ש – וויסקי או ליקר אחר. האם עושים בכך כדין?

ב'משנה ברורה' הנ"ל, לאחר שפסק שמותר לקדש על יי"ש במקום שחביב לו יותר מן היין, ביאר: "אך שיזהר ליקח כוס מחזיק רביעית ולשתות ממנו מלא לוגמיו שהוא רוב רביעית. ובדיעבד או בשעת הדחק, שאין יכול לשתות כמלא לוגמיו, ואין לו יין ושאר משקין, אפילו שתיית כל המסובין מצטרפין למלא לוגמיו".

לדעת ה'משנה ברורה', אין לחלק בין יין רגיל לבין יי"ש, ויש להצריך את השיעור המלא, שהוא כוס המחזיק שיעור רביעית, ושתיית רוב רביעית (מלא לוגמיו), כמבואר ב'שולחן ערוך' (סימן רעא, סעיף יג).

אולם, יש מקום להצדיק את המנהג ליטול שיעור קטן יותר של יי"ש לאור דעת הט"ז, הסובר לעניין דיני ברכות שאין להשוות משקאות חריפים (כגון וויסקי) למשקאות רגילים: "נראה לי שיין שרף שבמדינתנו אינו בכלל זה. דבזה אי אפשר לשתות רביעית הלוג […] ואם כן אזלינן בתר שיעור השתייה לרוב בני אדם בזה […] ואז אע"פ שאין שם רביעית הלוג […]קרינן ביה שפיר 'ושבעת'".

לדעת הט"ז, די בשתיית מעט יי"ש להיחשב 'ושבעת' ולחייב ברכה אחרונה, ואין להשוותו לשאר משקאות. כמה פוסקים הסכימו לדברי הט"ז (ראה שו"ת 'חתם סופר', אורח חיים סימן נט, ובשו"ת 'הר צבי' ח"א, סימן קנט), אך ה'מגן אברהם' (קע, ד) חלק על דבריו, ופסק שהשוו חז"ל את מידותיהם לכל המשקאות.

לאור דברי הט"ז, ביאר בשו"ת 'הר צבי' (שם) שאף לעניין קידוש, די בנטילת כוסית של יי"ש, שהוא שיעור חשוב ביחס לאותו המשקה. בביאור הלכה (רעא, יד, בשם רבנו תם) ביאר ששיעור שתיית מלא לוגמיו של קידוש הוא מפני ששיעור זה משביע, ואם כן יש לטעון שביי"ש, שמשביע בשיעור מועט, די בשיעור קטן.

בשו"ת מהרש"ם הרחיב בכך את היריעה, והעיד על מנהג צדיקים שהיו נוהגים לקדש על כוסית יי"ש: "אבל העיד לפני ת"ח זקן שהיה בעצמו במעמד בפני הגה"ק אבד"ק ראפשיטץ זצ"ל, שציוה לתלמידיו לקדש ביום על יי"ש על צלוחית קטן, כדרך שתייתו, ואין צריך שיעור כוס. והגם שהיה לפניו יין על השולחן, אמר שמכבדהו ביי"ש, כדי להורות הלכה לתלמידים. וכן הועד לפני בשם הגאון החסיד אב"ד קאמינקא זצ"ל שנהג כן תמיד, והיינו על-פי דברי הט"ז, ומשום שכך דרך שתייתו ושביעת גרונו".

עם זאת, מי שאין לו מנהג מוצק לקדש על שיעור קטן, בוודאי נכון לקדש על שיעור מלא, כפסק ה'משנה ברורה' וסתימת שאר פוסקים.

סיכום

  • ·         עדיף לכתחילה לקדש על יין, הן בליל שבת, והן בקידוש היום. אולם, מי שחביב עליו פת, רשאי לקדש על הפת בליל שבת. כמו כן, מי שחביב עליו שאר משקאות, רשאי לקדש עליהם, ובתנאי שהם נחשבים ל'חמר מדינה'.
  • בליל שבת, עדיף לקדש על הפת מלקדש על שאר משקאות. בקידוש היום, אין לקדש על הפת, ומי שאין לו יין יכול לקדש על 'חמר מדינה'.
  • 'חמר מדינה' הינו משקה ששותים אותו בשכיחות, הכל לפי הזמן והמקום. לדעת כמה פוסקים, צריך שיהיה משקה ששותים אותו בסעודה, כפי שהיו שותים יין בזמנים עתיקים. שכר בוודאי נחשב ל'חמר מדינה', ולדעת כמה פוסקים קפה ותה נחשבים כ'חמר מדינה'. אין לקדש על חלב, אלא במקום דחק גדול.
  • יין שרף (כגון וויסקי) נחשב ל'חמר מדינה', ואפשר לקדש עליו ביום. יש לקדש על שיעור מלא (רביעית) של יי"ש, ולשתות שיעור מלא לוגמיו, לבד ממי שיש לו מנהג אבות לקדש על שיעור קטן יותר, ולבד משעת הדחק, שאז ניתן לסמוך על שיעור של כוסית.

הצטרף לדיון

9 תגובות

  1. דברים נפלאים וקצת יש להעיר שהרב פרי חדש סי' תפא סובר שחמר מדינה מידי משכר וכ"כ בכף החיים פלאג'י סימן לא לבושי מרדכי ש"ות הרד"ל חק יעקב ס"ס תפג מנחת שבת קצות השלחן ואז נדברו והיינו כמו הלקט ולמה לא נחוש לכל הני גדולים

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *