האם מצוות הפרשת חלה *בימינו* היא מהתורה או מדרבנן?
ומה ההשלכות להלכה?
תשובה
שלום רב
מצות חלה בזמנינו שעם ישראל מפוזר ומפורד בין העמים היא מדרבנן, ואינהנוהגת מהתורה אלא בזמן שרוב יושביה עליה.
מקורות:
ראה גמרא בכתובות כה א, בבא מציעא פט א, נדה מז א, וברמב"ם הל' בכורים פ"ה הל' ה, ושו"ע יו"ד סי' שכב סעי' ב. ההגדרה שהזכרנו היא לשיטתו הידועה של הרמב"ם שהקדושה שהתקדשה ארץ ישראל בימי עזרא אינה בטלה לעולם, ואף על פי כן חיוב חלה אינו אלא מדרבנן כיון שכאן יש הלכה מסוימת שיהיו רוב יושביה עליה, כפי שדרשו חז"ל בגמרות הנ"ל.אולם שיטת הרשב"א בשבועות טז א ועוד מקומות שקדושת עזרא בטלה, וממילא ודאי שאין חיוב חלה מהתורה בזמן הזה.
חכמים חייבו גם בחו"ל להפריש חלה, ולמעשה, למרות שבזמנינו שני החיובים הם מדרבנן, בארץ ישראל החמירו כעין חיוב דאורייתא על כל הפרטים, ואילו לגבי חלת חו"ל נאמרו דינים שונים, נפרט מקצתם:
- חלת חו"ל מפרישים גם שלא מהמוקף תוס' בכורות כז א].
- חלת חו"ל לא צריך להפריש דוקא לפני האכילה, אפשר לאכול ולשייר שיעור חלה [בכורות שם].
- לדעת השו"ע חלת חו"ל שהתערבה בבצק אחר השווה לה בכמותו בטלה ומותרת באכילה, בשונה מחלת א"י שבטלה במאה [ראה שו"ע שכג א והרמ"א שם שחולק].
