בדין תפלת הדרך. יש לי 3 שאלות
1- אם אני נוסע נסיעה שאורכת מעל 72 דק, אומנם היא מתבצעת ע״י עצירה והחלפת רכבת, כך שיוצא שבכל חלק דל הנסיעה אין 72דק אלא דווקא בצירוף, האם מברכים בכהאי גוונא?
2- אם חלק אחד לוקח פחות מ72, אבל אחר ההחלפה יש בחלק השני בלבד 72, האם לחכות עם התפילה עד החלק השני אוו שכבר מהחלק הראשון לברך (כי סוף סוף זו נסיעה אחת)
3- אם דווקא בצרוף זמן ההמתנה יש 72דק, אבל לא בנסיעה נטו, האם מברכים?
תשובה:
שלום רב
לגבי ברכת הגומל שנהגו הספרדים לברך לאחר נסיעה מחוץ לעיר, אכן נחלקו הדעות אם הקובע לכך הוא שיעור פרסה – 4 ק"מ, או שהיות ובזמנינו נעשה הדבר במרוצה השיעור הוא תמיד משך של 72 דק' נסיעה, וראה שו"ת יביע אומר ח"א סי' יג שהאריך למעניתו להביא מכל דברי הפוסקים בזה, ומסקנתו להקל מספק שלא לברך אלא לאחר נסיעה של 72 דק'. ממילא ודאי מדובר לדבריו בנסיעה ממש ולא המתנה לרכבת וכדומה, והברכה תאמר לאחר שיחזור לביתו ובבית הכנסת.
לגבי תפילת הדרך היה נראה שהדין קל יותר, ובזה הכל יודו שיש לברך לפי משך ההליכה ולא לפי הנסיעה ממש, וכך הוא המנהג, שאם היה מרחק נסיעה של יותר מ4 ק"מ ללא ישובים ניתן כבר לומר תפילת הדרך, וכך משמע גם בתשובת היביע אומר שם, שאחד מצירופיו הוא שלמנהג האשכנזים בלאו הכי לא מברכים הגומל על נסיעה בין עירונית ברכב, גם אם היתה ארוכה. וראה עוד, הליכות שלמה פרק כא הערה ז ושו"ת שבט הלוי ח"י סי' כא.
אמנם בס' ילקוט יוסף סי' קי כתב שגם לגבי תפילת הדרך צריך נסיעה של שעה וחומש, ולגבי שאלתך, כתב שהנסיעות מצטרפות למרות שהפסיק ביניהם בהמתנה אבל ההמתנה עצמה אינה מצטרפת, ואפילו נסע בבוקר וחזר בערב מצטרפים שניהם לשיעור פרסה.
