המדרש מתאר מונולוג מרתק המתרחש בעולמות העליונים בכל יום כיפור. מלאך שתפקידו לקטרג רואה את כלל ישראל ביום הכיפורים ואומר "רבון העולם יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחיפי רגל — אף ישראל יחיפי רגל ביה"כ. מה מלאכי השרת אין להם קפיצה, אף ישראל אין להם קפיצה. עומדין על רגליהם ביום הכפורים. מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא — כך ישראל נקיים מכל חטא. מה מה"ש שלום ביניהם — כך ישראל ביום הכפורים והקב"ה שומע עדותן מן המקטרגין ומכפר עליהם" (פרקי דרבי אליעזר טו). כשהשם שומע עדות לטובת עם ישראל מפי מלאך המקטרג הוא נאלץ למחול להם. מבין שלל המצוות והמנהגים של ערב יום הכיפורים, בקשת מחילה הינה מהחשובים ביותר. בכתבה זו נעיין בהנהגות והלכות הקשורות לבקשת מחילה והתפייסות עם חברים.
מים תחת לגשר
כידוע, אדם שעבר עבירה, בין בשוגג ובין במזיד, חייב לחזור בתשובה. תהליך התשובה משתנה לפי טבע העבירה. עם זאת, ישנו בסיס משותף לכל סוגי התשובה. השלב הראשון הוא חרטה – האדם חייב להתחרט על מה שעשה, ולהביע אותה באופן מילולי בווידוי. אך גם לאחר שלבים אלו עדיין רובצת עליו העבירה, התיק עודנו פתוח. אז מגיע יום הכיפורים בו הקב"ה מוחק את כל מה שנעשה. אולם, כאשר העבירה הינה בין אדם לחברו ישנו צעד נוסף. עבור כל העבירות — כשרות, ברכות, או גזל, צריכים לעבור את כל שלבי התשובה. השם דורש מאתנו הנהגה מסויימת וכנכשלים צריכים לתקן ולשוב ע"י שינוי מעשים והבעת צער. כשהעבירה הינה בין אדם לחברו צריך לתקן לא רק את מה שעבר על מצוות הבורא אלא גם לרפא הקרע הבינאישי שנגרם על ידו. אשר על כן, צריך מי שחטא נגד חברו לגשת אליו, לפייס אותו ולבקש ממנו מחילה.
למעשה, מן הראוי היה לבקש מחילה ולחזור בתשובה מיד, אלא שבשאר ימות השנה ניתן לדחות את העניין למחר. אולם לפני יום הכיפורים, בו נאמר "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם" (ויקרא טז:ל) העניין כבר אינו סובל דיחוי. אם עשה את כל ההכנות הנדרשות אזי יום הכיפורים יכפר על "כל חטאתיכם". אך אם נתרשל בדבר, ולא ניצל את היום האחרון, אז וודאי שיום כיפור לא יכפר עליו (ראה משנה ברורה סי' תרו:א). בנוסף, הזמן כשיר לבקש מחילה מכיוון שלפני היום הקדוש מוכנים מרבית האנשים לוותר על פגיעתם.
אין להחריף את המצב
לפעמים, עצם בקשת המחילה יכולה לגרום לפגיעה בין אדם לחברו. לדוגמא, אם ראובן דיבר לשון הרע על שמעון. ראובן כבר מתחרט על כך שדיבר רע, ורוצה לחזור בתשובה. הוא אומר ווידוי ומקבל על עצמו להיזהר בעניינים אלו בעתיד. רק נשאר לו לבקש מחילה משמעון. הבעיה היא ששמעון לא מודע לכך שדיבר עליו לשון הרע וידיעה זו תגרום לו הרבה צער ובושה. כעת ראובן מרגיש תקוע — מצד אחד, הוא רוצה לחזור בתשובה. ומצד שני — הוא לא רוצה לפגוע שוב בשמעון. הרב ישראל סלנטר זצ"ל אמר שבמקרה כזה, בו גילוי אודות עם הפשע יגרום לבושה וצער מצד זה שצריך לבקש ממנו מחילה, עדיף לבקש מחילה באופן כללי בלי לפרט את פרטי הנעשה (מועדים וזמנים א,נה בשם הגר"א דסלר זצ"ל, וראה חפץ חיים כלל ד וחלקת בנימים שם מג, מנחת חן הל' תשובה פ"ב).
יש שהציעו שמחשש זו כולם מבקשים מחילה מחבריהם בערב יום הכיפורים. גם אם הזולת מבין שישנה סיבה מיוחדת לבקשה — אבל בערב יום הכיפורים, בו כולם מבקשים מחילה — אפשר לבקש גם באופן כללי, ובכך תימנע פגיעה בחברו. אולם אם יבקש מחילה באמצע חול המועד של פסח, למשל, וודאי יובן שקרה פה משהו חמור.
לנסות עוד ועוד
כתוב בשו"ע (או"ח סי' תרו) "ואם אינו מתפייס בראשונה, יחזור וילך פעם שנייה ושלישית. ובכל פעם ייקח עמו שלשה אנשים, ואם אינו מתפייס בשלשה פעמים — אינו זקוק לו". מלכתחילה, על המבקש ללכת בעצמו ולא לבקש מחילה באמצעות שליח. יש מפרשים שכתבו שהבושה והכנעה ללכת לבקש, היא בעצמה כפרה (מטה משה תפח, הגהות מהור"א אזולאי שם). מעבר לזה, הפנייה האישית אל הנפגע ונימת ההכנעה והחרטה, עוזרת לו למחול. כמובן, אם המבקש משער שיש סיכוי יותר גדול שיצליח ע"י שליח, אה"נ שישלח מישהו לתווך שלום. ועוד, כל פעם שניגש אל הנפגע ראוי להשתמש בסוג ריצוי אחר, ולא לחזור על אותו אופן שנכשל כבר. חוץ ממקרה שהנפגע יתבייש, עדיף לפרט את מהות הפגיעה שפגע בו (משנה ברורה שם א-ב).
אף במקרה שהמבקש יודע שהנפגע כבר מחל לו, מכל מקום צריך לגשת אליו לבקש מחילה (פלא יועץ ערך תשובה, מועדים וזמנים ח"א סי' נד).
עדיף מאוחר מכלום
מה עושים אם מתחרטים על מעשים אולם הנפגע כבר נפטר? הגמ' (יומא פז.) מביאה סדר פיוס אף למתים. התהליך כלהלן: מי שמבקש מחילה צריך להביא עשר אנשים לקברו של מי שנפגע ממנו, וכשהוא עומד יחף יכריז "חטאתי לה' ולאיש פלוני". עליו לפרט את פרטי הפגיעה. אולם, כל זה דוקא כשחטא כנגד הנפטר בעודנו חי. אם דיבר עליו לאחר פטירתו, אזי יש שינוי אחד: במקום ללכת לקברו, עליו להכריז חטאו במקום שדיבר עליו. לאחר שהנוכחים שומעים הכרזתו, אומרים לו "מחול לך, מחול לך" (משנה ברורה יד-טו).
מה עושים אם מי שצריך לבקש ממנו מחילה אינו בריא בנפשו, או דעתו אינה צלולה? הגרי"ש אלישיב זצ"ל השיב בזה שכיון שלא מועיל מחילתו באופן הזה, אין ברירה אלא להמתין לאחר פטירתו וללכת לבקש מחילה על קברו (אשרי האיש שם).
כעין זה, כתוב בהלכה שקטנים לאו בני מחילה נינהו. בדרך כלל היישום של מושג זה מוגבל לתחום הפיננסי ולכן הגר"נ קרליץ שליט"א אוחז שמי שפגע בקטן עליו לבקש ממנו מחילה (חוט שני יוה"כ עמ' קא). ואילו דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל לפי המנהג יש לבקש ממנו מחילה, עכ"פ לאחר שנהיה בר מצווה יש לחזור אליו ולבקש פעם שנית (אשרי האיש שם). מסופר על הסטייפלר זצ"ל שביום בר מצווה של בחור אחד ניגש אליו כדי לבקש מחילה על פגיעה שלפני הרבה שנים.
סיכום
יום כיפור אינו מכפר על מצוות שבין אדם לחבירו עד שיפייסנו.
למרות שבשאר ימות השנה מותר להמתין לבקש מחילה, מכל מקום בערב יום כיפור חייב לבקש.
במקרה שיש חשש שלפגיעה נוספת ע"י שיפרט לנפגע במה פגע בו, צריך לבקש מחילה באופן כללי.
תהליך בקשת מחילה היא: להשתדל לפייס, אם לא הצליח להשיג מחילתו יחזור אליו עם שלש אנשים ויבקש עוד פעם, ואם גם זה נכשל יחזור אליו עוד פעם עם שלש אנשים ויבקש מחילה. כל פעם ישתמש עם מין ריצוי אחר. במקרה שהנפגע לא מוחל לאחר הפעם השלישית, אין צורך ללכת אליו עוד.
אף במקרה שידוע למבקש שהנפגע כבר מחל לו, עליו לגשת ולבקש מחילה.
אם כבר נפטר מי שצריך לבקש ממנו מחילה, עליו ללכת לקברו, ובעמדו יחף, יכריז בפני עשרה אנשים "חטאתי לה' ולאיש פלוני בחטא פלוני", והנוכחים יאמרו "מחול לך, מחול לך".
מי שלקה בנפשו אינו יכול למחול.לכן, מי שצריך למחילתו צריך להמתין עד לאחר פטירתו ואז ללכת לקברו כנ"ל.
נחלקו הפוסקים אם מועיל מחילה של קטן או האם צריך להמתין עד לאחר שיגדל כדי לבקש ממנו מחילה.
הקב"ה ייתן לנו הכוח למחול לכל מי שחטא כנגדנו, והאומץ לבקש מחילה מאלו שפגענו בהם.
שלום רב
פגעתי במישהו
כעבור חודשיים הוא שלח לי מכתב ובו כתב שהוא מוחל לי ואין בליבו דבר עלי
האם עלי לבקש את מחילתו למרות שהוא מחל מראש?
אם מחל זה בסדר גמור.
השאר תגובה