שלום הרבנים
רציתי בבקשה לשאול מספר שאלות בעניין שמיטה.
א. הלכה למעשה, מה ההבדלים בגדול בין היתר מכירה- אוצר בית דין – יבול נכרי, יבול חו"ל? (השאלה מתייחסת לבני אשכנז)
ב. כשיש על הפירות קדושת שביעית, על מה זה חל? גם על הקליפות אף שאינן ראויות למאכל? מה הכללים בזה?
תודה רבה
תשובה:
שלום רב
א. ראשית המושגים: היתר מכירה, ענינו שבעל הקרקע מוכר את האדמה לגוי, ובכך נעשה דינה ככל שדה של גוי בארץ ישראל שיש דעות שכלל לא נוהג בה קדושת שביעית, ויש שסוברים שאמנם נוהג בה קדושת שביעית, אבל הפירות מותרים בסחורה ולא נוהג בירקות הגדלים של איסור ספיחין. אוצא בית דין, פירושו שבעל הקרקע מעמיד את השדה לרשות הציבור, בניהול נציגיו בית הדין, שהם מטפלים בגידולים בקטיף וכו', וזה מותר, כיון שבעצם הכל הפקר ומומעד לרשות הציבור. העוסקים במלאכה אינם רשאים לסחור בפירות אלא רק לקחת הוצאות ושכר טירחה. יבול נכרי אלו פירות שגדלו בארץ ישראל בשדה של גוי שכאמור נחלקו בדינם הפוסקים, לדעת הבית יוסף פאת השולחן ועוד אין בהם קדושת שביעית וכן מנהג ירושלים, ואילו המבי"ט סבר שיש קדושת שביעית וכן הכריע החזון איש. יבול חו"ל הכי פשוט, מה שבא מחו"ל אינו שייך בקדושת שביעית. אלא שבענין זה אנחנו נכנסים לפולמוס גדול אודות גבולות הארץ.
בכל הנ"ל יש מעלות וחסרונות: על היתר המכירה נאמרו פיקפוקים רבים – אסור למכור קרקע בארץ ישראל לגוי, אין כוונה רצינית למכירה, נעשות פעולות על ידי יהודים ועוד. משום כך הוראת הגרי"ש אלישיב על פי החזון איש ומהרי"ל דיסקין ועוד מגדולי ישראל להמנע לחלוטין מלצרוך סחורה של היתר מכירה. לעומתם הגר"ע יוסף בהתבסס על החלטות הרבנות הראשית בשנים עברו מתיר זאת, אף שמורה לכתחילה לבני תורה שלא להשתמש. אוצר בית דין זה דבר טוב אבל צריך לדעת שמדובר במקום רציני ואכן הכל מנוהל כדין. ידוע בזה האוצר בית דין הענק שבראשותו של הגר"נ קרליץ. בענין יבול חו"ל ידועה המחלוקת על הערבה הצפונית, כאשר העדה החרדית רואה זאת כחו"ל ואילו הגרי"ש אלישיב ראה זאת כא"י עד קו הרוחב 30.
ב.תוכל להרחיב בענין בס’ משפטי ארץ שביעית, הכלל הבסיסי שכל פרי או ירק שקליפתו נוטלת חלק מהפרי, כמו תפוח גזר תפוח אדמה וכו’, ראוי לשים בפח של שמיטה, ואילו בקליפת בננה וכדומה יש להקל.
