שלום הרב. אני מתחתן בקרוב, אך אני עוד בצבא, וארוסתי עוד בלימודים..
יש לנו עוד זמן עד שנהיה ״מבוססים״ מבחינה כלכלית..בייחוד כשאף אחד משנינו לא יעבוד בזמן הקרוב.
ולא רק הבחינה הכלכלית היא הבעייתית, אלא גם הבחינה שאני לא אהיה הרבה בבית(רק סופי שבוע)
ולכן לשנינו לא נראה הגיוני בכלל לקיים מצוות פרו ורבו בשנה/שנתיים הראשונות שלנו כזוג נשוי..
רציתי לשאול, א׳-האם מותר לי להתחתן על דעת זה שאני דוחה את המצווה
ב׳- בכ״ז, גם אם מותר לי לדחות, האם יהיה מותר לי לבוא על אשתי..
תודה מראש.
תשובה:
למזלי את התשובה לשאלה הקשה יותר אתה קובע בעצמך (עצם הדחיה)… ולנו אתה משאיר את השאלות הקלות יותר…
א. בשו"ע אבה"ע סי' א' סעי' א' פסק שחייב אדם לשאת אישה כדי לקיים מצוות פריה ורביה. אולם יש טעם נוסף שהוזכר שם כמה פעמים – כדי שלא יכשל חלילה בעבירה. לכן גם באופנים שמותר להמתין (אם חשקה נפשו בתורה) בכל זאת כתבו הפוסקים שאם יש איזה חשש להכשלות בעבירה חייב לשאת אישה. לכן, ודאי שהסיבה תמיד קיימת ועדיפה על השארות ברווקות.
ב. ברור שמותר. מצווה עונה אינה קשורה כלל וכלל למצווה פריה ורביה.
עתה לפחות איזה התייחסות מצידי על ההנחה שאתה מניח כדבר פשוט שבשנה שנתיים הראשונים לנישואין, אין לכם אפשרות לקיים מצוות פריה ורביה. בשו"ע נפסק שחייב לשאת אישה כדי לקיים מצווה זו ומפורש שם שאסור לדחות אותה. כך שאין מקור להיתר שעושים לעצמם אנשים מסויימים הרוצים "להתבסס" ואח"כ ללדת ילדים. ההיתר היחיד שהוזכר הוא כאמור, מי שחשקה נפשו בתורה וירא שאם הוא ישא אישה טורח הפרנסה יפריע לו בלימודו, מותר לו לדחות את מועד קיום המצווה (אם אין חשש לעבירה).
אמת יש איזה הבדל בין התקופה שלהם לתקופה שלנו. ההנחה הפשוטה היא שאם אדם נושא אישה מיד יש לו טורח של פרנסה. המציאות הקיימת היום כפי שאתה מציג, שאתה בצבא ורעייתך בלימודים, ולא מתאפשר לכם לעבוד ולהתפרנס לא היתה קיימת בזמנם. לכן אולי אין איזכור מה קורא כשאדם לא יכול לעבוד מסיבות אחרות.
שיהיה לכם הרבה הרבה הצלחה ותזכו להקים בית נאמן בישראל!
