אדם שנשבע להתחתן או נשבע שלא להתחתן

שלום.
יש לי שאלה בנושא שבועות, אם אדם נשבע על משהו שאינו בשליטתו -לדוגמא נשבע שיתחתן, והוא רוצה לעשות זאת, האם יש צורך להתיר את השבועה?
ומה לגבי אשה שאינה מצווה לעשות זאת?

תשובה:

שלום רב,

ראשית ודאי שזה בשליטתו, אדם לא יכול להחליט שהוא לא מתחתן?? יתכן שאסור לו, אבל הדבר נחשב למשהו שבשליטתו.

בשאלה זו יש 2 נושאים:

א. מהעובדה שחילקת בין איש לאישה, אני מבין שכוונתך לשאול על אדם שנשבע שלא להתחתן, ובכך יש חילוק בין איש לאישה, משום שבאיש שהוא מצווה על פריה ורביה, הרי זה כמי שנשבע לבטל את מצווה. שהרי אין לו אפשרות לקיים את המצווה ללא נישואין, ושבועה זו לא חלה. אבל באישה שאינה מצווה על פריה ורביה, יכולה להשבע שבועה כזו. אולם ודאי שאם היא נשבעה שבועה כזו, עליה להתיר את השבועה לפי הנישואין, גם כדי שלא לעבור על השבועה, וגם כדי שהנישואין יחולו. שאם לא כן, יש שאלה האם הנישואין תקפים, משום שזה נעשה תוך כדי עבירה. ויש נידון בראשונים האם הדין "אי עביד לא מהני" קיים בסוג עבירות כאלה שהם נחשבים "איסור שבדה מליבו". ועל הצד שיש כאן דין אי עביד לא מהני, יתכן שהנישואין לא תפסו. (יש שאלה נוספת האם אנו פוסקים אי עביד לא מהני או לא, יש תשובה של רע"א בנושא זה לגבי שבועה אבל איני מוצא אותה כעת).

ב. לגבי שבועה שאדם נשבע כן להתחתן, ודאי שבועה זו חלה, שהרי הוא רק מזרז עצמו לקיים את חיובו ואת המצווה. אולם מעניין לעיין בשאלה זו. משום שלגבי גירושין, הדין הוא שבעת הגירושין, אדם מתיר את כל השבועות הן השבועות שנשבע אולי שלא לגרש והן את השבועות שנשבע לגרש. משום שאולי זה יחשב לגט מעושה שהוא לא רוצה בעצם לגרשה, ועושה כן רק מחמת העובדה שאינו רוצה לעבור על שבועתו. האם זה קיים גם לגבי נישואין, שזה יחשב שלא נעשה ממש מרצונו אלא רק מחמת השבועה שנשבע והיא זו שכופה עליו. אבל מסברא, נראה שבנישואין לא נאמר כך, משום שאין סיבה לחשוב שאכן הוא לא רוצה להתחתן. אבל בכל זאת תמיד כדאי להתיר את השבועות ולא להשבע בעתיד.

(שאלות כלליות מסוג אלו, אנו נוהגים לפרסם, אין כל טעם להסתיר, אם בכל זאת אתה רוצה שנוריד את התשובה מפרסום, אנא תפנה שוב)