הוציא מתוך תערובת מאכל, חלק שהוא רוצה לאכול, למשל הוציא חתיכת בשר, ובעת שהוא מוציאה כוונתו כמובן לאכלה, אבל אחרי שהוציאה השתנה רצונו, ועתה רוצה לאכול תפוח אדמה, לפני שיאכל את הבשר, אם לא יאכל את הבשר ויחזירו האם עבר משום בורר?
תשובה:
שלום רב
שתי תשובות בדבר: ראשית, ברור שאין כאן איסור בורר, כיון שבעת הברירה הוא לקח אוכל מתוך פסולת. שנית חשוב לדעת, שאף שברירה בין שני מיני מאכלים אף היא בכלל האיסור, אין דין זה אמור אלא כשהוא לא רוצה כלל לאכול את המין הנברר באותה סעודה, אבל אם הוא רוצה לאוכלה באותה סעודה, מותר להוציא למרות שרצונו לאוכלו רק במנה הבאה. למשל: אדם שרגיל לבשל את העוף בתוך המרק והוא מעוניין לאכול עכשיו מרק ובמנה הבאה את העוף עם פשטידה וכדומה, מותר להוציא את העוף מהמרק ולהניחו בקערה נפרדת, ולאוכלו במנה הבאה כנ"ל. ויש שהחמירו בזה.
מקורות:
דעת המקילים כאשר כוונתו לאכול את הנברר באותה סעודה, הובאו באיל משולש פרק ו סעי' יד בשם הגרי"ש אלישיב ועוד, וזאת כיון שאותה סעודה היא בכלל ברירה לאלתר, וסו"ס מדובר כאן בשני מיני מאכל ולא בפסולת ממש. אולם הגר"ש איידער הביא בספרו בשם הגר"מ פיינשטיין שהחמיר. ומ"מ אם דעתו לאוכלם בזה אחר זה נראה שהכל מודים שמותר.
אדם אוכל בחושך ואינו רואה היטב מה נמצא בצלחת, ונוטל חתיכה, לא כדי לאכול אלא כדי לזהות מה היא, ומקרבה לעיניו, האם יש בכך שאלה של בורר?
אם הוא מחזיר חזרה לתערובת זה לא בורר, אבל אם הוא משליך לאשפה, זה אסור.
אם אפשר לקבל לתשובה השניה מראה מקום בבקשה
מהו טעם החילוק?
ראה במשנה ברורה ריש סי' שיט שאם ברר כראוי לסעודתו ובסוף נשאר לו לאחרי שבת אין בכך איסור, אלא שמשום מראית העין יש להשתדל שזה לא יקרה.
לא הבנתי את שאלתך.
אם אכן הבנתי תשובתכם, אז כשנטל חתיכה לזהות מה היא, ואינו רוצה אותה, לא ישליך לפח, כי אז מחזי כבורר, אלא יחזיר לתערובת. הבנתי נכון?
מעולה.
השאר תגובה