שלום כבוד הרב
שאלתי כבר פעם באתר משהוא בסגנון אבל לא ממש הבנתי לגבי נטילת ידיים
איך אפשר לדעת אם הידיים מספיק נקיות כדי לברך ברכה?
שמעתי לפי הזהר שבן אדם שמברך עם ידיים מזוהמות/מלוכלכות מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו
עכשיו ברור שעדיף לא לברך מאשר לברך עם ידיים מזוהמות
אבל לא הבנתי מזה בדיוק נחשב ידיים מזוהמות
עוד משהוא שמעתי שאומרים שתלמיד שמורה הלכה בפני הרב שלו חייב מיתה
זה נכון?
ואם זה בשביל שאלה הלכתית או משהוא כזה זה מותר?
ושמעתי ששמואל הנביא גם עשה אתזה והוא התחייב ואז מסיבה כלשהיא לא עשו לו אתזה,למה?
תשובה:
שלום רב
ההלכה היא, שאם אתה לא יודע על סיבה כל שהיא שהידים שלך יהיו מטונפות, לא זכור לך שנגעת במקומות מכוסים שיש שם זיעה וכו', אתה רשאי לברך וללמוד ללא נטילת ידים וזה בסדר גמור, לגבי תפילת שמונה עשרה, בכל מקרה של ספק הצריכו נטילה. בבוקר הנטילה היא עם ברכה כידוע ובמנחה וערבית, היות והדבר נתן למחלוקת ראשונים וספק ברכות להקל, לא מברכים על הנטילה, אבל שוב, זה רק בתפילה העמידה! דברי הזוהר אמורים לגבי אדם שיודע שגופו לא נקי וראוי לתפילה ובשאט נפש מתוך זלזול הוא מברך ומתפלל כך, ויש בכך בזיון לברכה.
שאלות הלכתיות אינן בגדר מורה הלכה בפני רבו, אלא להיפך, בשביל זה יש רבנים. כמו כן, הדין של מורה הלכה בפני רבו אינו מצוי בזמנינו, מדובר ברבו מובהק שרוב תורתו הימנו, ובכלל לדברי הפוסקים המושג תלמיד חכם על שלל משמעויותיו ההלכתיות אינו קיים בזמנינו. יש חובה לכבד תלמידי חכמים דור דור ודורשיו, אבל החומרה הזו שהזכרת אינה שייכת כרגע.
הסיפור של שמואל ועלי הכהן אינו שייך לאנשים בני זמנינו, יש לזכור ששמואל היה אז ממש פעוט ואף על פי כן סבר עלי הכהן שיש להחמיר עליו עד כדי כך, מה שמלמד שמדובר היה בנשמה גבוהה במיוחד שיש ממנה דרישות מיוחדות. הסיבה שעלי חמל לבסוף על הילד והתפלל עליו שלא ימות, היא משום שנולד בנס על פי הבטחתו וברכתו, וידוע היה שעדיו לגדולות, כפי שלבסוף אכן היה, ששמואל הנהיג את עם ישראל, והוא היה האיש שהמליך את דוד ושמואל בהגיע זמנם למלוך.
