ביאור בתפילת מודים בשמונה עשרה

שלום רב,
בתפילת י"ח ב"מודים" כתוב:
"…[קביעה שה' הוא] הטוב,[והסיבה:] כי לא כלו רחמיך
[קביעה:] והמרחם, [והסיבה:] כי לא תמו חסדיך…"
הסיבות לא היו אמורות להיות הפוכות ?
כלומר, הסיבה לקביעת "הטוב" היא רחמים
ואילו לקביעת הרחמים הסיבה היא חסד
לא היה יותר מתאים שסיבת הרחמים תהיה גם רחמים?

תשובה:

שלום רב

אכן הערה נפלאה! אומר את הנראה לעניות דעתי: לא מדובר כאן בשני מישורים שונים, אלא בהשתלשלות אחת שלימה, ראשית אנחנו מציינים את זאת שהקב"ה הוא מקור הטוב וכולו הטבה, דבר שבא לידי ביטוי בכך שכל הנהגותיו תמיד הם במידת הרחמים. ולאחר מכן אנחנו מפרטים כיצד אנחנו חשים את רחמיו המרובים, וזאת על ידי שחסדיו אופפים אותנו כל היום. כך שהדברים אכן נכתבו בדקדוק רב.

בהצלחה רבה ושיתקבלו התפילות!

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. בספרים העניין הזה מוסבר בכך שאצל הקב"ה כל המידות
    תלויות אחת בשניה, ולכן נוסח התפילה מורה לנו שהרחמים
    שלו יתברך קשורים למידת ההטבה וההטבה שלו קשורה
    למידת הרחמים.

    הטבה כזו שנובעת גם מרחמים ורחמים כאלו שנובעים
    גם מהטבה הן בדרגה יותר גבוהה ומושלמת.

  2. בחסידות מבואר שה"טוב" זהו ספירת היסוד שמשפיעה לעולם, והיא מקבלת מספירת התפארת שהיא רחמים כי הם בקו אחד שנקרא קו האמצעי.
    ספירת התפארת שהיא רחמים מקבלת מהכתר ששם החסדים הם אין סופיים
    [ הרב ברוך בליזינסקי]

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל