דין אהל שחוצץ בפני הטומאה
למדנו במשנה (אהלות פרק ח, משנה א) שישנם דברים שחוצצים בפני הטומאה, באופן שכל מה שעל גביהם אינו מקבל טומאה. כך ביאר שם הרע"ב: "יש מביאין את הטומאה – שאם האהילו על הטומאה תחתיהן, מצילין אדם וכלים שעל גבן, לפי שהן חוצצים בפני הטומאה".
הרשימה המוזכרת שם של עצמים החוצצים בפני הטומאה כוללת גם כלים מסוימים כגון "השידה והתיבה והמגדל… שיש להן שולים, והן מחזיקים ארבעים סאה בלח שהם כורים ביבש. … וסדין, ומפץ, ומחצלת, שהן עשויין אהלים".
מתוך המשנה אנו למדים שגם כלים חוצצים בפני הטומאה באופן שנעשו כאהל, ולדעת חלק מהראשונים אפילו כשהם מקבלים טומאה, כפי שביאר הרע"ב: "ואע"ג … כלים נינהו ומקבלי טומאה, מכל מקום כשהן נטויין כאוהלים חוצצים בפני טומאה, דאוהל אע"ג דמקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה".
מטוס הוא מצד אחד כלי, ולכן יש מקום לומר שהוא מקבל טומאה (ועי' עוד להלן בזה). אך מאידך, מטוס בוודאי בנוי כאהל, שכן יש לו גג ודפנות. כיון שמטוס בנוי כאהל, יש לדון שהוא יפסיק בפני הטומאה, ואנשים הנוכחים בתוך המטוס לא יקבלו טומאה גם אם המטוס מאהיל על-גבי קבר המת.
כך יש לומר אף בנוגע לרכבת, רכב, וכדומה: כיון שמדובר בכלים העשויים כאהל, לכאורה יש לכלול אותם בדברי המשנה, והרי הם חוצצים בפני הטומאה (ועי' שו"ת ציץ אליעזר, חלק יב, סימן סב). אולם, מאידך יש לפרש בדברי המשנה שאין הכוונה לכל כלי המקבל טומאה, אלא רק לכלי עץ שמקבל טומאת אהל ואינו מקבל טומאת מגע – ולכן גם לפי דעות אלו, אין ההיתר ברור.
בנוסף, יש לציין שכל היסוד שיש להחשיב כלי המיטלטל לאהל לכאורה נסתר מדברי הרמב"ם (כלים פרק ג), שם מבואר שכל כלי שעשוי להיטלטל מקבל טומאה תמיד. לפי זה כלים העשויים להיטלטל (כגון רכבת, רכב, מטוס, וכדו') יקבלו טומאה ולא יהיה להם דין אהל לחצוץ – וצריך עיון שלא העירו בכך הפוסקים.
הפוסקים כן העירו שגם אם נחשיב רכבת או מטוס לאהל, לכאורה יש מקום להחשיבו כ'אהל זרוק', ובכך נדון כעת.
'אהל זרוק'
נחלקו תנאים בשאלה האם 'אוהל זרוק' נחשב לאוהל. בהקשר של טומאת ארץ העמים – טומאה שגזרו חכמים על כל מי שיוצא מחוץ לגבולות ארץ ישראל – נחלקו ר' יוסי בר"י ור' יהודה הנשיא אם אדם הנכנס לחוץ לארץ בכלי כגון שידה, כך שאינו נוגע בעפר חוץ לארץ שגזרו עליו טומאה, נטמא. לדעת רבי יוסי בנו של רבי יהודה האוהל חוצץ בינו לבין ארץ העמים ואינו נטמא, ואילו לפי רבי יהודה הנשיא אין אוהל כזה שמיטלטל ממקום למקום נחשב לאוהל המפסיק (גיטין ח, ב).
להלכה, דעת הרשב"א (עבודת הקודש שער ה, פרק טו) היא שנחשב אהל, וכן הובא בשמו בדברי הרב המגיד (הלכות עירובין פרק ו, הלכה יז; אלא שבחידושיו לעירובין סתר לכאורה הרשב"א את משנתו בזה). לפי קביעה זו, למטוס בוודאי יהיה דין של אהל, ונמצא שהוא חוצץ בפני הטומאה, ואין לחשוש להאהלה מעל קבר המת.
הרמב"ם, מאידך, פוסק בהלכות טומאת מת (יא, ה) שאינו אהל, כלשונו: "הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל הפורחין באויר טמא, שאהל זרוק אינו קרוי אהל". אך מנגד, בהלכות בהלכות נזירות (ה, יח) כתב הרמב"ם ש"נזיר שנכנס לאהל המת בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע גג התיבה מעליו מדעתו, הרי זה לוקה" – ומכאן ש'אהל זרוק' כן נחשב לאהל (עי' גם ברמב"ם הלכות אבל, פרק ג, הלכה ו).
בהתייחסו לסתירה זו כתב בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' פה, ו-ח"ב סי' צח) שמן התורה 'אהל זרוק' נקרא אהל לכל הדעות, ומה שלכמה דעות אינו אהל היינו רק מדרבנן. בזה יישב את דברי הרמב"ם שכאן מדבר על איסור וכאן על חיוב מלקות, ולפי יסודו כתב להתיר בתנאים מסוימים להוציא כהן ב"שידה תיבה ומגדל" לתוך אהל המת.
בשו"ת חלקת יעקב (בסופו, בהגהות) צירף להקל את ההנחה הנ"ל ש'אהל זרוק' נחשב אהל מן התורה, וגם הפנ"י (עירובין ל, ב) והמרכבת המשנה (הלכות טו"מ שם) מסכימים לדברי השבו"י שגם אם נחמיר ש'אהל זרוק' אינו אהל, אין חומרה זו אלא מדרבנן. יש לציין שמדובר ביסוד מחודש, ולא מצאנוהו בשאר מפרשים.
האם מטוס נחשב 'אהל זרוק'
בנוסף על הצדדים הנ"ל, אפשר עוד לדון שמא מטוס כלל אינו נחשב ל'אהל זרוק'.
המקור לכך הוא מתוך דברי המפרש (מיוחס לרש"י) לנזיר (נה, ב), שכתב לבאר ש"כיון דזורקה קא מפיק לה מתורת אהל ומשוי לה תורת כלי" (ע"ש בסוגיית הגמרא). ייתכן להבין, לאור דברי המפרש, שהחסרון של 'אהל זרוק' שלפי דעה אחת אינו חוצץ בפני הטומאה הוא מפני שהאהל 'נזרק' (כלשון רש"י חגיגה כה, א) על-ידי כוח חיצוני. לעומת זאת, ייתכן שמטוס, שאינו נזרק מכוח חיצוני אלא מיטלטל מכוח פנימי, בוודאי נקרא אהל.
על דרך זו עי' במה שכתב בשו"ת שואל ומשיב (תליתאה, ח"ב, סימן מג) בעניין רכבת.
אולם, מתוך דברי רש"י בכמה מקומות משמע שכל אהל המיטלטל נחשב 'אהל זרוק', כלשונו בשבת (מד, ב) ועירובין (ל, ב), ומשמע שאין לחלק בין מקור כוח 'חיצוני' לבין מקור 'פנימי'. בנוסף לכך, יש לטעון שהמנוע שמניע את המטוס אינו 'פנימי' לאהל, שכן המנועים של המטוס מחוברים לכנפיו, והינם חיצונים לאהל עצמו, באופן שגם המטוס 'נזרק' הוא על-ידי המנועים.
קשה אפוא לראות את המטוס כאהל שאינו זרוק.
המדלג על קברי מתים
גם אם אהל זרוק אינו נקרא אהל, והמטוס הרי אהל זרוק הוא, יש עוד לדון שאין האדם הנוסע נטמא, שכן שנינו במשנה (אהלות פ"ח, מ"ה): "ואלו לא מביאין ולא חוצצין: הדולג והקופץ ממקום למקום".
מכאן עולה שהדולג על-גבי מת "אינו מביא ואינו חוצץ", ולכאורה הוא הדין שאינו נטמא. כן כתבו בפירוש הר"ש והרא"ש (טהרות פ"ד, מ"ג) שהנזרק על-גבי מת אינו נטמא, כיון שאין לו מקום מוגדר, ואינו דומה לנגרר (ושלא כדברי התפא"י באהלות שם, שאף שאינם מביאים וחוצצים, הם עצמם נטמאים).
גם החזו"א (יו"ד סי' ריא, אות ט), שנטה להחמיר בדין אהל זרוק שאינו נחשב כאהל ואינו חוצץ, כתב שלפי השיטות הנ"ל אין האדם נטמא כי דינו כפורח שאינו נטמא במת.
החזו"א (שם, ובטהרות סי' ד אות יג) הקשה על ראשונים אלו, ואכן רבים חלקו עליהם, אבל על-כל-פנים יש מקום לצרף את שיטתם לספקות השייכות לנידון זה (ועי' ב'מנחת ביכורים' ע"פ הר"ש).
המטוס כחציצה
כל הדיון הנ"ל מניח שהמטוס עשוי מחומר המקבל טומאה, ולכן יש לחשוש לטומאה של המטוס ושל היושבים בתוכו. אולם, יש להעיר שהמטוס עשוי מתערובת של חומר פלאסטיק קשיח עטוף בלוחות אלומיניום, ויש מקום עיון מה נחשב עיקר הכלי לעניין קבלת טומאה (שכן כלי פלאסטיק אינו מקבל טומאה).
בנוסף לכך, דעת הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה, יו"ד ח"ב סי' קסד) שאלומיניום אינו מקבל טומאה, ולכן נטה לומר שאין מטוס מקבל טומאה – אך לא הסכים לגמרי לסמוך על זה להלכה (עי' עוד בדבריו יו"ד ח"ג, סימן כה בנוגע לטבילת כלי אלומיניום). הגר"י קמינצקי זצ"ל (בתשובה שנדפסה בסוף ספר טבילת כלים להגר"צ כהן) כתב לחלק בין דין טבילת כלים לדין טומאה, וא"כ המטוס עצמו יציל מן הטומאה בהיותו עשוי מחומר שאינו מקבל טומאה.
אולם, יש להעיר שכיון שהמנוע הוא חלק עיקרי של המטוס (שבלעדיו לא יוכל לטוס), יש לראותו כחלק עיקרי של הכלי, ושוב יקבל כל הכלי טומאה אגב המנוע.
עוד יש לציין למה שכתב בשו"ת ארץ צבי (סימן צג, ע"ש שדן בעיקר בנוגע למקום ספק) שיכול הכהן לשים מתחת לרגליו דבר שאינו מקבל טומאה, ויועיל לחצוץ אפילו באהל זרוק, עיי"ש שלמד יסוד זה מדברי הריטב"א (בעירובין, שם), וכך כתב במרכבת המשנה (טומאת מת, שם) מדעת עצמו. כך כתב גם בשו"ת הר צבי (יו"ד ח"ב סי' רס).
אלא שגם על דברים אלו יש להעיר, שכן אהל הנסמך על דבר המקבל טומאה אינו חוצץ (ואם כן כלי העץ, שנסמך על דבר המקבל טומאה, לא יחצוץ), ועוד שהרי גג המטוס יביא טומאה על כל שתוכו (כמבואר באהלות סוף פרק ח), וצ"ע. בנוסף, דברי הריטב"א אינם מוסכמים על כל הדעות, ולכן קשה לסמוך על העצה.
איסור טומאת כהנים בזה"ז וספק במסלול הטיסה
גם יש להעיר שהדעה הסוברת להלכה שאהל זרוק אינו אהל היא דעת הראב"ד (באהלות הנ"ל). בהקשר זה חשוב לציין שלדעת הראב"ד עצמו אין איסור על כהן שכבר נטמא להיטמאות שוב, כמו שפסק גם הבה"ג. לאור שיטה זו, כיון שכיום יש להניח שכולנו טמאי מתים, שוב לא יהיה איסור על כהן להיטמאות.
להלכה אין אנו נוהגים כשיטה זו, וגם דנו האחרונים שאפילו לדעת הראב"ד ייתכן שיש איסור לגרום טומאה לכתחילה – אך הפוסקים מצרפים שיטה זו להלכה (עי' בשו"ת חת"ס, סימן שלח), וכך בנידון דנן יש לראות בה צירוף נוסף.
על כל הנ"ל יש להוסיף את האפשרות של סטיית המטוס מן המסלול המשוער (מפני תנאיי מזג אוויר, או מפני סיבות אחרות), וייתכן שמשום כן ייחשב הדבר לספק – אך מנגד, בזמן הזה מסלולי הטיסה מדויקים מאד, וצ"ע אם ניתן להחשיב את האפשרות לסטייה כספק. עוד יש להעיר כי גם בבית הקברות עצמו יש אזורים גדולים שאין שם מת – וגם המתים עצמם יש להסתפק שמא יש חלל טפח מעל לגופם (עי' ב'ערוך השולחן' סי' שעב, סע' ג, שהביא את שיטת הראשונים שבאופן זה אין המת מטמא באהל) – למרות שברוב המקרים מתמלא הקבר בבוץ לאחר מספר חודשים. בנוסף, יש גם צד שכבר נרקב המת ושוב אינו מטמא באהל (בשו"ת חת"ס מצרף ספק זה להלכה).
לפי הצדדים האלו ייתכן אפוא שמדובר בספק טומאה ברשות הרבים, שדינו טהור (מה עוד שלפי מה שנתבאר לעיל מדובר על איסור דרבנן) – אך כאמור אין כאן צדדים ברורים, והדבר טעון בדיקה ובירור נוסף.
סיכום
החזו"א (יו"ד ריא, ט) כתב להחמיר בנידון דנן: "באוירון יש בו משום אהל זרוק ל"ש אהל, וזמנין דמקבל טומאה וכמו שנסתפקנו לעיל, וכש"כ אם הוא כולו מתכת, ואסור לכהן ליסע בן בשעה שעובר על ביה"ק, אלא שלדעת ר"ש פ"ד דטהרות שהבאנו לעיל, בפורח אין בו משום מאהיל, אבל הדבר צ"ע כמש"כ טהרות סי' ד".
מנגד, ישנם פוסקים שהייתה דעתם להקל בשעת הדחק, כגון בשו"ת מלמד (ח"ב סימן קלג) ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"ב, סימן סב), וזאת על-פי השיקולים והצדדים שהעלינו לעיל.
בפועל, בוודאי שיש לכהן הרוצה לנסוע במטוס לברר תחילה שאין קברים מתחת למסלול הטיסה, ובכך להינצל מכל חשש איסור.
לצורך בירורים אודות טיסות הנכנסות ויוצאות משדה תעופה בן גוריון, אפשר ליצור קשר עם הרב לומברד (0504162026), מומחה בתחום שגם תרם הרבה למאמר זה. באופן כללי, המראות ונחיתות ביום אינן טסות מעל לבית קברות, ולכן אין חשש בהמראה של עשרים דקות לפני הזריחה (או שעת 5:50, לפי המוקדם יותר) ועד עשרים דקות לפני השקיעה.
עוד יש לציין שבמאמר זה לא עסקנו בטיסות שיש בהן ארונות מתים מה שמהווה בעיה עוד יותר גדולה מטיסה מעל בית קברות. גם בתחום זה, לעצה טכנית והלכתית אפשר לפנות לרב לומברד הנ"ל.
