פדיון כפרות עכשיו

חוקת – ביקור כהנים בקברי צדיקים

ביקור כהנים בקברי צדיקים

זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים

(במדבר יח, טו)

שאלה שאינה חדשה לדורנו, אך ממשיכה לעלות מעת לעת, היא שאלת ביקור כוהנים בקברי צדיקים. כוהנים רבים, כאחיהם לויים וישראלים, נמשכים לבקר ולהשתטח על קברי אבותינו הקדושים, להתפלל ולהתחנן בפני הבורא ית' במקומות המקודשים. האם מותר לכהן, שנאסר עליו להיטמאות בטומאת מת, לבקר בקברי צדיקים? מאמר זה יוקדש למתן מענה על שאלה זו.

קברי צדיקים וקבורת רבי

הרמב"ן בתחילת פרשתנו דן במהות טומאת מת. לדבריו, טומאת מת היא תולדת המיתה שבאה בעטיו של נחש. בהיות הדבר כן, רק המתים במיתת מלאך המוות, שממית "בטיפה מרה" תולדת הרע, הם המטמאים בטומאת מת. מאידך, הצדיקים, "הנפטרים במיתת נשיקה, אינם טמאים טומאת מת, והוא שאמרו צדיקים אינם מטמאים". דבריו באו בביאור נוסף בפירוש הרמב"ן לעשרת הדיברות, עיי"ש ((הודפס בכתבי הרמב"ן, ח"ב, עמוד 544)).

כראיה לדבר ציין הרמב"ן את דברי הגמרא בכתובות ((דף קג ע"ב)) בסיפור מיתת רבי, שכפי שמבואר שם "בטלה הקדושה" [ולגירסת הרמב"ן, "בטלה כהונה"], והכוונה שכוהנים התעסקו בקבורת רבי הקדוש. לפי הבנת הרמב"ן, כוונת הגמרא היא שרבי נפטר על-ידי השכינה, ולא על-ידי מלאך המוות, וכיון שכן הרי שגופו לא נטמא, ולא חל איסור על כוהנים להתעסק בקבורתו.

כשיטה זו מצאנו גם בתוספות ((שם)) בשם רבנו חיים כהן, שהוסיף ואמר שאילו היה נוכח בפטירת רבנו תם, היה מטמא לו, כפי שנהגו הוכהנים בפטירת רבי. והיינו שדעתו כדעת הרמב"ן הנ"ל שצדיקים אינם מטמאים, ונקט שיש לנהוג כן הלכה למעשה. והתוס' שם דחו את דבריו, אולם יעויין בפסקי התוספות שהועתקו דברי רבנו חיים הכהן בסתמא, ונראה שפסק מחבר "פסקי התוספות" כדבריו.

אולם רבנו חיים כהן הסתמך על המובא בירושלמי ((ברכות כא ע"א)) שבזמן פטירתו של רבי הכריז רבי ינאי "אין כהונה היום", ובראשונים מצאנו פירושים שונים לדברי הירושלמי. בתוספות הרא"ש ((כתובות קג ע"ב)) כתב ((בשם רבנו ניסים והראב"ד)) שהסיבה שנטמאו הכוהנים בפטירת רבי היא משום כבוד הנשיא, וכך נקט גם בבית יוסף ((יו"ד סימן שעד)). לפי דבריהם מבואר שצדיקים אמנם מטמאים, אלא שהייתה הוראת שעה בשעת פטירת רבי להיטמאות לקבורתו משום כבוד הנשיא – נימוק שלא היה מועיל לצדיק דעלמא כגון רבנו תם.

בנוסף, לפי הני ראשונים לא יהיה שום היתר לבקר בקברות צדיקים, ואפילו בקברו של רבי עצמו אין היתר לבקר ולהשתטח, ורק בשעת קבורתו הורו שמותר לקברו משום כבוד הנשיא.

קבורת רבי עקיבא ע"י אליהו הנביא

בנוסף על קבורת רבי, מצאנו עוד ראיה מדברי חז"ל שאין הצדיקים מטמאים מדברי אליהו הנביא (שהוא כהן), שנטמא בהבאת רבי עקיבא לקבורה. הסיבה שקבר אליהו את רבי עקיבא, למרות היותו כהן, התפרשה מפי אליהו עצמו: "שאין טומאה בצדיקים ואף לא בתלמידיהם" ((מדרש משלי ט)). ומכאן שאין צדיקים מטמאים בטומאת מיתה.

אולם התוספות בבבא מציעא ((קיד ע"ב)) כתבו שהסיבה האמיתית שבגללה נטמא אליהו הנביא בקבורת רבי עקיבא הייתה בגלל שהיה מת מצווה, ולא בגלל שצדיקים אינם מטמאים [בגמרא מובא שם, שרבה בר אבוה פגש את אליהו בבית הקברות, וכששאל אותו כיצד נטמא, השיבו אליהו שהלכה כרשב"י שעכו"ם אינם מטמאים באוהל. ובראשונים נחלקו האם הלכה כרשב"י, וכפי שאמר אליהו הנביא. ועל כך כתבו תוספות שאין ללמוד מדברי אליהו הנביא הלכה, כי "דחויי הוה מדחי ליה". והביאו ראיה שאליהו נהג כן (לומר דברים דרך דחייה, כשאינו מתכוון להלכה פסוקה) גם במה שהסביר את טומאתו בפטירת רבי עקיבא באומרו "צדיקים אינם מטמאים", הגם שלא הייתה זו הסיבה האמיתית].

אך הרמב"ן בחידושיו ליבמות ((סא ע"א)) כתב [לענין ההלכה כרשב"י שעכו"ם מטמאים באוהל] שלא יעלה על הדעת שאליהו אמר את דבריו בדחייה בעלמא, כי בזה היה ח"ו מכשיל את הרבים. אכן, לפי שיטת הרמב"ן הנ"ל, דברי אליהו יתפרשו היטב כפשוטם, דהיינו שצדיקים אינם מטמאים, ובצדק היה רשאי אליהו להתעסק בקבורת רבי עקיבא.

כמה ראיות לטומאת קברי צדיקים

מאידך, מפורש בדברי ספר האשכול [שחיברו הראב"ד מנרבונא] ((דיני טומאת כהנים)) ושו"ת מהרי"ל ((סימן קנ)) שקברי צדיקים מטמאים באוהל, והביאו לכך כמה ראיות מדברי חז"ל:

  • בגמ' ב"ב ((נח ע"א)) מסופר שרבי בנאה ציין את מערת המכפלה, ופירש הרשב"ם כדי שלא לטמא הטהרות עליו.
  • בגמרא סוכה ((כד ע"ב)) מבואר, שהטמאים שבאו למשה רבנו בבקשה לבקש להקריב פסח שני היו נושאי ארונו של יוסף הצדיק [לדעת רבי יוסי הגלילי] או מישאל ואלצפן [לדעת רבי עקיבא] ((שם כה ע"ב)) שהיו עוסקים בנדב ואביהו.
  • בגמרא בבבא מציעא ((פה ע"ב)) מסופר שריש לקיש היה מציין את מערות הקבורה של רבנן, ופירש רש"י כדי שלא יכשלו הכוהנים לעבור ולהאהיל עליהם.

מתוך ראיות אלו הוכיחו הראשונים הנ"ל שיש טומאה בקברי צדיקים, ואין הבדל בכך בין צדיק לבין מי שאינו צדיק. ולעניין הראיה מדברי אליהו, כתב בס' האשכול הנ"ל שאין ללמוד הלכות מדברי אגדה שלא הובאו בתלמוד.

מנהג ארץ ישראל

בשו"ת אבני נזר ((סימן )) מצאנו חילוק מחודש, והוא שיש להבחין בין צדיק שמת מיתה טבעית לבין צדיק שנהרג, שמה שאמרו חז"ל שצדיקים אינו מטמאים היינו רק בצדיק שנהרג, ואילו צדיק שמת מיתה טבעית מטמא ככל יהודי אחר, עיי"ש שלפי זה יישב חלק מהקושיות הנ"ל שמצאנו בדברי חז"ל שצדיקים מטמאים ((כגון יוסף, וע"ש בעניין נדב ואביהו)). אולם בפוסקים לא נקט כדברי האבני נזר, ואע"פ שכתב יסוד לדבריו ע"פ דברי קבלה, הרי שבדרך הפשט קשים הם לקבלם.

מעניין לציין שהמנהג בדורות קדומים, ובפרט בארץ ישראל, היה שכהנים היו מבקרים בקברי צדיקים. כך מבואר בס' אגרא דכלה ((לבעל בני יששכר)) שנהגו, ועיי"ש שלימד זכות על המנהג מתוך המקורות שהובאו לעיל. אבל לעומתו כתב האדמו"ר הדברי יחזקאל משינאווע ((בתשובה שנדפסה בסוף דברי יחזקאל על התורה)) למחות כנגד מנהג זה, ובשדה חמד ((ראש השנה א)) כתב שעיקר מטרת ביקורו של הדברי יחזקאל בארץ ישראל היה להזהיר על עניין זה.

בנוסף לכך, מצאנו התנגדות למנהג זה בדברי פאת השולחן ((ב, יח)) שחיברו רבי ישראל משקלוב ((מגדולי תלמידי הגר"א שעלו לא"י)), שאף הוא כתב שיש למנוע זאת. ובדבריו ((בית ישראל ס"ק כה)) ביאר את הסיבות לכך, ואף דחה את הראיה שהביאו מדברי הזוהר הקדוש למה שאין טומאה על הצדיקים, עיי"ש ששיבוש הוא שנפל בזוה"ק. כך גם בפתחי תשובה בהלכות טומאת כוהנים ((יו"ד סימן שעב, סק"ב)) הביא משו"ת בתי כהונה שאסר על הכוהנים להשתטח על קברי צדיקים.

לעומתם, רבי שלמה אלפאנדארי [ראש הרבנים בצפת לפני כמאה שנה] כתב בשו"ת הסבא קדישא ((יו"ד סימן כג)) שמנהג הכוהנים להשתטח על קברי צדיקים הוא מזמן קדמון, ונהגו בו ספרדים ואשכנזים ולא מיחו בידם. והוא הליץ טוב בעדם שהסתמכו על דברי הרמב"ן וסיעתו שצדיקים אינם מטמאים להלכה ולמעשה, וביאר שאין ראיה מהתלמוד נגד כל זה. ומכל מקום, סיים מהרש"א אלפאנדארי כי מי שבא לשאול "רגיל אני לומר לו שב ואל תעשה עדיף".

מסקנה להלכה

בדברי הסבא קדישא והשדי חמד הנ"ל מצאנו סברא אחרת להתיר את ביקור כוהנים לקברי צדיקים מדין ספק ספיקא: ספק אם קברי צדיקים מטמאים [כי נחלקו בזה ראשונים, כדלעיל] וספק אם הלכה כראב"ד שכתב ((הלכות נזירות פ"ה הי"ז)) שכהן טמא בזמן הזה שוב אין עליו איסור להיטמאות. על דרך זה מצאנו שיש אחרונים שהתירו לכוהנים להיטמא לקברי עכו"ם משום ספק ספיקא: ספק אם קברי עכו"ם מטמאין שנחלקו בזה הראשונים אם הלכה כרשב"י, וספק אם הלכה כהראב"ד או לא.

אולם לדעת רובם של פוסקים אין כאן ספק ספיקא ((כפי שכבר כתבו בספרים הנ"ל)), כי אינו דומה הספק של קברי צדיקים (שכמעט ולא מצאנו מי שיורה להלכה שאין קברי צדיקים מטמאים) לספק של קברי עכו"ם שנחלקו בו ראשונים.

משום כן מצאנו בכמה פוסקים שכתבו שאין להתיר ביקור כהנים בקברי צדיקים. כן כתב בשדי חמד ((שם)) בשם הרב שמואל סלנט, כך מבואר בשו"ת יחווה דעת ((יו"ד נח)), עיי"ש שאין לכוהנים לבקר במערת המכפלה או בקבר רחל או בשאר קברי צדיקים, וכך הורה הגרש"ז אויערבך במכתב ההסכמה לספר הדן בנושא ((הודפס בקו' ישורון, טו עמ' שעט)).

העולה מתוך הדברים הוא שאין היתר לכוהנים להיטמא לצורך ביקור בקברי צדיקים, אלא באופן שיש הסדר מיוחד כך שלא יטמאו בטומאת אוהל.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *