כתיבת שם אב גוי על מצבת גר

לפני שנים רבות הייתי בהלווית חבר משפחה יהודי שנפטר ואותו יהודי נולד לאב גוי, אני זוכרת בטקס גילוי המצבה של המנוח היה רשום עליה "פ"נ פלוני בן פלוני (שם האב הגוי) ולא פלוני בן אברהם אבינו, הכיצד ייתכן הדבר מאחר ובן לאב גוי או גר מוגדרים הלכתית כבניו של אברהם אבינו? האם בקבורה עניין זה שונה והולכים לפי שם האב הביולוגי בלי קשר לאם הוא גוי או לא?

תשובה:

שלום רב.

יש להקפיד שלא לכתוב את שם האב הגוי על מציבה אלא לכתוב בן אברהם אבינו או את שם הנפטר בלבד, אלא אם כן יש חשש אמיתי לקפידא של משפחת הגר.

מקורות:

הפוסקים דנים לענין כתיבת שם אשה שאביה גוי בכתובה ובגט, ועי' בשו"ת הרי בשמים (מהדו"ת סי' קעב) שכתב לדון לענין כתיבת שם המגרש בגט, כשאמו נתעברה מגוי, וכתב בזה"ל: וכיון שכן, בנ"ד שאמו מישראל, הא א"א לכתוב בגט בן אברהם אבינו, דרק בגר כותבין כן משום שאברהם אבינו הוא אב לגרים, דכתיב ביה אב המון גויים, וזה הא מן הדין א"צ גירות ואינו גר, כי על כן נראה דבנ"ד יש לכתוב שם אמו בהגט, כיון דאביו הוא נכרי, דהרי בדגול מרבבה (סי' קכט) כתב במש"ש בשו"ע דבשתוקי אין כותבין רק שמו בלבד, ור"ל לכתוב שם אמו, כדאשכחן רב מרי בר רחל ודחי דשאני הכא שבשעה שנתעבר היה איסור גוי, א"כ אינו אביו כלל, ול"ה לרב מרי שם אב, אבל שתוקי יש לו אב, אלא שאין אנו יודעין מה שמו, לכן אין לכתוב שם אמו וכו'. ומכ"ש בנ"ד שאביו היה גוי, הלא גם לדעת הדג"מ יכולין לכתוב שם אמו אם לא כשנקראה בשם כזה שגם אנשים נקראו בו, כגון שמחה שנקראו ג"כ אנשים כן וכד' דאיכא לעז, דיסברו שאביו שמו כן הוא, כמ"ש בג"פ שם, אז אין לכתוב רק שמו בלבד. עכ"ל.

ובספר זכר עשות (אות כ"ף ס"ק לא) כתב כן לענין כתיבת שם הכלה בכתובה, וז"ל: והשתא הכא שאל שאלו מאתי איזה מהחכמים לענין כתובה בעכו"ם שבא על בת ישראל והולידה ממנו בת, שדינא יתיב שולדה כמוה ורוצה הבת להנשא, איך לכתוב בכתובה, ואחרי שנו"נ בדבר, אמרתי לו שיכתוב בת פלונית ע"ש אמה, כמו שמצינו בש"ס רב מארי בר רחל, ובסוף הכתובה לבאר כי אמה יושבת תחת גוי, וממילא רווחא, שאם תתאלמן הבת הזאת ידעו כו"ע כי האלמנה הזאת היא פגומה לכהן, כמ"ש מרן (אה"ע סי' ו) ולא ירשוה לכתחילה להנשא לכהן, כמ"ש האחרונים שם. ובהיותי בזה כה הראני רב אחא משבח'א הראב"ד המלאך רפאל שליט"א מ"ש הרב מהר"י חיות בס' שדה יצחק (ח"א סי' ב) בחלל בן כהן, כיצד יכתב בגט, ולא נראה בעיניו לכתוב ע"ש אמו כמו שר"ל הרב דגול מרבבה, והסכים לכתוב ע"ש אמו, כמו שר"ל הרב דגול מרבבה והסכים לכתוב שמו לבד. עכ"ל.

וע"ע בקובץ הפוסק (חוברת קלה, סי' תתרטז עמ' ב"א פט) בתשו' הרב ישעיה הלוי הורוויץ, שהשיג ע"ד הרב הכותב בחוברת קל, דבכתובת בת ישראלית מנכרי יש לכתוב בכתובתה: אמר להדא גיורתא, מפני החשש שלא יכשל בה כהן. וכתב הרב לדחות דבריו בזה"ל: לאחר בקשת הסליחה לענ"ד אינו כן, דהרי חז"ל חששו בשטרות אפי' למחזי כשיקרא כמבו' בגה"ה (אה"ע ס' הגט סי' קנד סצ"ח, ובס"מ ס"ג שני אות נ, ובחו"מ סי' מו סכ"ד) ב' דעות בזה לענין קיום שטרות, ובש"ך (שם ס"ל נט) פוסק כדעה א' דמותר, אבל בשטר בתורף סובר דאסור כמ"ש בסי' מח ס"ק א. וכ"ז לא לדבר שקר ח"ו, רק למחזי כשיקרא, אבל ח"ו לכתוב בכתובה שהוא שטר דתי דבר שקר ממש, שהרי היא לא נצרכה להתגייר ולא נתגיירה כלל, ואפי' אם הרב המסד"ק רצה להחמיר כדעת ח"ז הגאון מליסא זצ"ל וגיירה, אבל בודאי הגירות אינה מורידה כלל ממדרגתה, דבודאי הכי נקטי' כסתימת השו"ע (אה"ע סי' ד ס"ה וסי"ט) דהיא ישראלית גמורה, ע"ש בפ"ת להקת כמה ראשונים וכל האחרונים שפסקו כן. עכ"ל. וע"כ כתב דהיותר טוב לכתוב שם אמה כמו בגט (כמ"ש בפ"ת סי' קכט ס"ק כג, ובסה"ג כה), וכמו בבן ישראלית מן הנכרי, וכשיראו בכתובה את השינוי הזה, תיכף יבינו שהיא בת ישראלית מנכרי ויאסרו אותה לכהן. ואפי' אם יחשבוה לשתוקית, וכתבו בדעת החת"ס (ח"ב סי' מא) א"כ בודאי יאסרוה לכהן. [אולם אם יכתבו רק את שם הכלה בלא שם אביה, לא יהא די בכך דנימא שיש בכך רמז גדול כדי לבדוק אחריה, שכן יחשבו שהיא שתוקית, דבגיטין אין כותבין רק שמותיהם בלבד, (כמבו' בסי' קכט ס"ט ובסה"ג כב), וא"כ בודאי גם בכתובה כן.]. ע"כ. וכיו"ב כתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' קסט), ע"ש.

וחזי הוית עוד גם לרבי יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק (ח"ב אה"ע סי' כו) שנשאל כן לגבי גט שנכתב בו בשם המגרש פלוני בן אברהם אבינו, אחר שאביו הוא גוי. וכתב דלא היה להם לכתוב בן אברהם אבינו, אלא רק שמו, וכעין שתוקי ואסופי. ואמנם הגט פשוט הביא דמשמע מהלבוש שגם בשתוקי ואסופי כותבין בן אברהם, אך כתב לחלוק ע"ד. אלא דבמקום עיגון יש לסמוך ע"ז. ע"כ. הרי שלדבריו ג"כ מן הראוי לכתחילה לא לכתוב שם האב כלל, אלא רק שם המגרש או המתגרשת. ובשו"ת קנין תורה בהלכה (ח"א סי' נו) כתב עוד דבכתיבת שם האם, יש בכך בזיון לאמה שיוודעו בכך מעשיה הרעים, וע"כ העלה לכתוב רק אם שמה הפרטי וכינוייה. ע"ש. וע"ע בקובץ דברי משפט (ח"ה עמ' לב), ושכן נעשה מעשה, וכתב ללמוד כן גם מדברי החת"ס (אה"ע ח"ב סי' מא), ע"ש. וע"ע גם למו"ז מרן שליט"א בשו"ת יביע אומר (ח"י אה"ע סו"ס לג) שהעלה ג"כ לכתוב רק שם המגרש והמתגרשת, ושכ"כ הראש"ל רבי יעקב שאול אלישר. ע"ש.

ב. אמנם אף שנת' דינו לגבי כתובה וגט, מ"מ לא מצאתי שדנו בזה הפוסקים מענין המצבה כלל, ולכאו' יש לומר דדוקא בכתובה וגט שיש נפ"מ הלכתיות לכתיבת שם האב או האם, דקדקו הפוסקים שלא לכתבו, אך בכה"ג שהיא שבחל"ח ואין נפ"מ, שכן בניהם מותר להנשא לכהן, אין מניעה לכתוב את שמו.

אלא דהמעיין בספרי הפוסקים יראה שדקדקו מאד בכל הקשור לכתוב על גבי המצבה, כמבו' בדברי מהר"ם שיק (חחו"מ סי' נו) שנשאל באחד ששינה ממנהג המקום, והעמיד מצבה על קבר המת שהיה ממשפחתו, וחקק שם המת בכתב ולשון הונגרי, וכתב, והנה רע עלי המעשה מכמה טעמים, האחד מפני שהבית עלמין הוא כחצר השותפין, והרי אפילו בדבר של חול אין אחד מהשותפים רשאי לשנות דבר מבלי הסכמת כל השותפים, וכדקי"ל בחו"מ (סי' קנד), וכ"ש במנהג שנהגו אבותינו מדורי דורות מימות עולם, שאפילו גבאי החברה קדישא אינם רשאים לשנות מבלי הסכמת המרא דאתרא ורוב החברים, ואפילו אם משנים לכבודו של המת יש בזה ביזוי ופגיעה בכבוד מתים אחרים, וכ"ש אם הוא לגנאי שבודאי שאין לגרום דבר של גנאי לאותו המת, שמא הרהר תשובה בלבו וכו', והכלל בזה מנהגם של ישראל תורה הוא ואסור לשנות דבר. ועוד שהבית עלמין הוא מקום קדוש וטהור, וכמ"ש האליה רבה (ס"ס תקפא) בשם מהרי"ל. וצריכים לנהוג בו כבוד, וכמ"ש ביו"ד (סי' שס"ח) שאסור לנהוג שם קלות ראש, ואין אוכלים ושותים שם, ואין לטייל שם לקפנדריא וכו', ואף החברה המתעסקת בנפטרים נקראת חברה קדישא, כי ההוא עלמא הוא עלמא דקשוט, כלומר עולם האמת, ונקרא עולם ברור העליונים למעלה והתחתונים למטה, כמ"ש בב"ב (י ב). ולכן המנהג בכל תפוצות ישראל שעל המצבה חוקקים אך ורק בלשון הקודש, לשון שנברא בו העולם, וניתנה בו התורה, וכל כתבי הקודש. ובו היה דיבורו של השי"ת לכל נביאי ישראל וכו', והחוקק על מצבת הנפטר בשאר לשונות, הרי הוא גורם גנאי למת, ומעיד שכל עניניו הם במה ששייך לעלמא דשקרא, ועוד יש חשש בזה משום חקות העכו"ם להתדמות אליהם וכו', ולכן על החברה קדישא לעמוד על המשמר ושלא להרשות שום שינוי ממנהג ישראל הקדושים. עכת"ד. ודבריו אלו הובאו בדברי רבים מהאחרונים [כיעוי' בספר ויקהל משה (קליין, על הל' שמחות, דף כט אות לו). ועוד].

ובתשובה אחרת (בחיו"ד סי' קעא) כתב המהר"ם שיק עוד, דמה שהוסיפו לכתוב מספר השנים לפי מספרם בלעז, זוהי עבירה כפולה ומכופלת, שלדעתי יש בזה איסור דאורייתא, שנא' ושם אלהים אחרים לא תזכירו, והמונה לפי מספרם הוא עובר על איסור זה, שע"י המנין עולה בזכרונו מחשבה של לידת הנוצרי יש"ו, דזיל בתר טעמא וכו', ולכן אם אפשר להסיר ולהשליך את המצבה ההיא הנה מה טוב, ואם אי אפשר, לפחות יש להטיח על המצבה טיט או גבס הדבוק מאוד על הכתב, כדי שלא ישאר זכר מכתיבת לשון לועזית, וממספר השנים של אוה"ע, ע"ש.

ולפי"ז גם בנ"ד יש להזהר מלכתוב את שמו, ולגרום גנאי למת, אחר שודאי יש בזה פגם וגנאי למת, ובפרט דאנן קי"ל דאין מייחסין אחריו כלל, דזרמתם זרמת סוסים. [וע"כ גם אם שמו אינו מוכיח שגוי הוא, הרי כלפי שמיא לכאו' יש בזה גנאי כאשר מיחסים בת ישראל אחר הגוי, ודו"ק.] וראה מ"ש בשו"ת שערי צדק (חיו"ד סי' קצט) להשיב לאחד שרצה לכתוב על מצבת חמותו בלשון אונגרי"ש, וכתב בזה"ל: וזה איזה שנים אשר נשאלתי בכיו"ב, והשבתי דזה נכלל במה שכתב בתוה"ק לא תקים לך מצבה אשר שנא כו' מצבה כזו שנאת המקום הוא כי כל אביזרייהו דחוקותיהם תועבה הוא, עכ"ל שם. ובאמת עיקר העמדת מצבה נאמר ביעקב אבינו ע"ה לרחל אימנו ע"ה, מבואר הכונה כפירש"י בפ' ויחי בכדי שידעו בני ישראל מקום הקבר ויתפללו שם ויעוררו את נשמת המת שיתפלל עבור בניו, כי גדולה מאד התפילה שמתפללין המתים על החיים, אבל אם ח"ו יעשו איסור גדול זה דהיינו כעין ביוש ללשון הקודש אשר בו נברא העולם, בו ניתנה תורה הקדושה, ואיך יאמר שאין זה לכבוד המת, ויחלוף הלשון בלשון אחר ח"ו, ממילא יכול להיות בהיפך, דהיינו שיצרף עון זה בשאר עוונות, ובאיזה פנים יעמוד המת להתפלל על החיים על שעשו על ידו בזיון כזה ללשונינו הק', ע"כ ודאי איסור גדול וחמור לעשות כן, ובשום אופן לא יכתבו על המצבה רק בלשון הקודש, כמו מנהגינו מקדם, וראיתי בדברי מעכ"ת שהגאון מהרש"ק כבר אסר זה איסור עולם. עכ"ל. ואם בנדונו לכתוב בלשון הקודש כתב שביוש הוא למת ואיסור גדול לעשות כן, כ"ש בכתיבת שם הגוי, אין לך ביוש גדול מזה. וע"ע למו"ז מרן שליט"א בשו"ת יביע אומר (ח"ז יו"ד סי' לב אות ב, ועי' לו עוד גם בחזו"ע אבילות א עמ' תנד) שהביא דבריהם, ושכ"כ גם בשו"ת פרי השדה ח"א (סימן ג) ובספרו דודאי השדה (סי' יט). ע"ש. וגם לשיטתו שכתב במקו"א דאין לחוש לכתוב באיגרות את מנין העכו"ם, מ"מ כתב שמודה שבמצבות של בית עלמין יש להקפיד על כך, ולא לכתוב אלא המנין שאנו מונים לבריאת עולם. ואין לשנות כלל מן המנהג שנהגו בו בכל תפוצות ישראל. שהמצבה היא עדות להשארת הנפש, וכמ"ש מהר"ש ויטל בשער המצות (פר' ויחי) ובשו"ת חיים שאל ח"א (סי' עא אות ו). ואין הנפש מכרת אלא במנין שהוא אמתי, והמטבע הנכון בעולם האמת. וכ"כ גם בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט' (סי' יד אות ב) לחלק בזה בין כתיבת אגרות חול לחקיקה שעל מצבות בית עלמין. ע"ש. ולפי"ז ודאי שיש לנו להקפיד כן גם לענין דידן.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל