לתרומות לחץ כאן

"ישמחו במלכותך" – האם יש חובת שמחה בשבת?

מצוות שמחה בשבת

בפירוש 'תורה תמימה' על התורה (בראשית ב, ג), הביא את דברי הירושלמי (מגילה פרק א, הלכה ד), שם מבואר שאם חלה סעודת פורים בשבת, יש לאחר את הסעודה על לאחר צאת השבת, משום שבפורים נאמר "לעשות אותם ימי משתה ושמחה": "את ששמחתו תלויה בבית דין [בעבור השנה ובקידוש החודש], יצא שבת ששמחתו תלויה בידי שמים". אין לערוך את שמחת פורים, שמחה שזמנה נקבע בידי אדם, ביום השבת, ששמחתו נקבעת בידי שמים.

מכאן מוכיח ה'תורה תמימה' שיש מצוות שמחה ביום השבת, והקשה על כמה אחרונים (כך הביא בשם חידושי בכור שור, תענית דף ל) שכתבו כדבר פשוט שאין מצוות שמחה בשבת – והרי דבריהם נסתרו מדברי הירושלמי. וממשיך שם לבאר שאם כי בפסוק מצאנו חובת עונג, ולא חובת שמחה: "וקראת לשבת עונג" (ישעי' נח), אין בכך ראיה שאין בשבת דין שמחה, אלא שיש ביום השבת דין עונג מעבר לדין שמחה, שכן שמחה ועונג הם שני עניינים חלוקים.

ב'תורה תמימה' מוסיף ראיה לדבריו מדברי הספרי (פרשת ראה) שכל המועדים חייבים בשמחה, מפני שנאמר "ושמחת וזכרת כי עבד היית במצרים" – כיון שכל המועדים באים כזכר ליציאת מצרים, הרי שיש בכולם מצוות שמחה. כיון שגם בשבת נאמר זכר ליציאת מצרים ("וזכרת כי עבד היית במצרים"), עולה שיש חובת שמחה אף בשבת.

ראיה נוספת לעיקרון זה נמצאת בפרשתנו, וכבר ציין אותה ה'תורה תמימה' (במדבר י, י). בפסוק נאמר: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות", וכתב הספרי: "וביום שמחתכם, אלו השבתות". הרי לנו ברייתא מפורשת שיש חובת שמחה בשבת, כיסודו של ה'תורה תמימה'. כבר הביא הבית יוסף (או"ח סימן רפא) את דברי הברייתא, וכתב שלכן נוהגים לומר "ישמחו במלכותך", משום ששבת מהווה זמן שמחה.

כמה מקורות שאין דין שמחה בשבת

לאור המקורות הנ"ל, יש לתמוה על דברי כמה ראשונים ואחרונים, שממוצא דבריהם מבואר שאין מצוות שמחה בשבת.

בתלמידי רבנו יונה (ברכות י, ב מדפי הרי"ף, ד"ה ובשבת) כתבו שאין חובה על האדם לאכול בשר ולשתות יין בשבת, והביאו ראיה ממה שאמרו חז"ל "עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות", והוא משום שאין באכילת בשר מצווה, אלא רשות. על כך תמה ה'תורה תמימה', שמאחר ויש מצוות שמחה בשבת (וכמו שביאר), למה שלא תהיה מצווה לאכול בשר בשבת.

כך מבואר גם בתוספות (מועד קטן כג, ב, ד"ה מ"ד), שביארו מה שאין אבלות בשבת משום שנאמר "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסף עצב המה", ובנוגע לשבת כתוב 'ברכה' (על-פי דברי הירושלמי ברכות פרק ב, הלכה ז) ((ולכן יום השבת עולה למניין ימי אבלות, אין כאן דין שמחה בשבת – כמבואר בדברי הירושלמי, שם.)). הרי שלא כתבו התוספות בפשטות שאין אבלות בשבת מפני חובת שמחה, אלא מטעם אחר, ומבואר מדבריהם שאין חובת שמחה בשבת.

הב"ח (סימן תכו) הביא את דברי התוספות, ועל-פיהם תמה על הכרעת רמ"ע מפאנו (סימן עח) שאין לקדש את הלבנה בשבת מפני שאין מערבין שמחה בשמחה – והרי בשבת אין מצוות שמחה, כמו שעולה מדברי התוספות.

כך עולה גם מדברי המהרי"ל (סוף הלכות יום טוב) שכתב שאדם מתענה תענית חלום בשבת, משום שאין בשבת מצוות שמחה, בניגוד ליום טוב שאין מתענים בו כלל, משום מצוות שמחה. וכן מבואר בעוד מקורות (ראה השמטות רבי עקיבא איגר לסימן א; תשב"ץ חג, סימן רצח; מהר"י ברונא סימן קכא; שו"ת שבות יעקב ח"ג, סימן לא). גם מדברי הטור (או"ח סימן תכ, ויו"ד סיום תא) משמע שאין דין שמחה בשבת, ואין דומה שמחת שבת לשמחת יום טוב.

כל זה לכאורה סותר את דברי המקורות שהביא ב'תורה תמימה', בהם מבואר שאף בשבת יש דין של שמחה.

יום שמחה ומצוות שמחה

בכדי ליישב את סתירת הדברים, נראה שיש להבדיל ולחלק בין מצוות שמחה לבין יום של שמחה. בשבת אמנם ישנה מצווה של שמחה, אבל עם זאת אין הזמן זמן של שמחה במהותו, ובכך נבדל יום השבת מימי החג ((חילוק זה נאמר על-ידי הרב שמואל רוזובסקי בנוגע ללילי ימים טובים, שמבואר בגמרא שאין בהם חובת שמחה, והקשה ב'שאגת אריה' שכיון שאין בליל יום טוב חובת שמחה, למה אין ליל יו"ט עולה למניין ימי אבילות. על כך השיב הרב רוזובסקי שאמנם אין חובת שמחה בלילי ימים טובים, אבל עדיין הואיום שמחה, ולכן אינו עולה למניין ימי אבלות. והביא דבריו בספר 'חבצלת השרון' לפרשתנו, ע"ש מה שדן בעניינים הנידונים כאן.)).

בכך יש לבאר את מה שכתב בשו"ת רמ"ע מפאנו שאין לקדש את הלבנה בשבת, משום שאין מערבים שמחה בשמחה, והקשה הב"ח שהרי אין חובת שמחה בשבת, כמבואר בדברי התוספות. וכעת יש לומר שמה שאין מערבים שמחה בשמחה הוא בשביל שיהיה לבו של אדם פנוי לכל שמחה בפני עצמה, וכיון שיש חובת שמחה בשבת, אין לערב עמה שמחה אחרת של קידוש לבנה.

ואין בכך סתירה מדברי התוספות, כי בתוספות אמנם מבואר ששבת אינה יום של שמחה (ולכן עולה שבת למניין ימי אבלות), אבל אין ראיה בכך שאין בשבת חובה לשמוח, וכמו שתיקנו לומר "ישמחו במלכותך".

על דרך זו יש לבאר גם את מה שפסק בירושלמי, שאין לערוך סועדת פורים בשבת, בכדי שלא לערב שמחת פורים בשמחת שבת. כעת יש לומר שאמנם יום השבת אינו יום שמחה, ובזה נבדלת השבת מימי החג, ועם זאת יש מצווה לשמוח בשבת, ואין לערב את שמחת פורים (שתלויה בידי אדם) עם שמחת שבת (שתלויה בידי שמים).

באותה דרך יש לפרש אף את מה שמותר להתענות תענית חלום בשבת. כאמור, אין השבת יום שמחה, ולכן מותר להתענות בה (ואי משום חובת שמחה הפרטית, הרי ששמח בתעניתו, שכך רצונו); רק ביום טוב אסור להתענות, משום שהתענית סותרת את עיקר מהות היום.

אכילת בשר ואמירת הלל בשבת

כעת יש לחזור לדברי תלמידי ר' יונה, שכתבו שאין מצווה לאכול בשר בשבת, שלא כמצוות אכילת בשר של יו"ט. על כך תמה ב'תורה תמימה' שהרי מחובת שמחה לאכול בשר אף בשבת?

כעת יש ליישב שעניין אכילת בשר ביום טוב הוא זכר למצוות אכילת בשר שלמים. חובה זו אין עניינה שמחה בפועל, שהרי גם מי שאינו מתענג ושמח באכילת בשר חייב בה. אלא, עניינה חובת היום של ימי המועד, בהם יש להקריב שלמי שמחה ולאכול מבשרם (ערוך לנר, סוכה מח, ב; ברוך טעם על טורי אבן, חגיגה ה, ב).

אי-לכך, רק ביום טוב, שהוא יום של שמחה, חלה חובת אכילת בשר מעין אכילת בשר שלמים, ואילו בשבת, שאין אלא מצוות שמחה, אין דין של שמחה מוגדרת, וכל אדם ישמח במה שמשמחו.

על דרך זו יש לומר גם בנוגע לאמירת הלל. בפירוש הגרי"פ לרס"ג (ח"א, עמ' רנה, ב) הקשה על דעת הראשונים שיש חובת שמחה בשבת (כך הביא שם מדברי הבה"ג, ומדברי ספר המנהיג), שהרי אמירת הלל נתקנה מטעם שמחה, ואם יש חובת שמחה בשבת, למה לא נתקנה אמירת הלל מידי שבת בשבתו?

אבל לפי החילוק הנ"ל בין יום שמחה לבין מצוות שמחה, יש לבאר שאמירת הלל שייכת רק ליום שמחה, ולא למצוות שמחה. כי עניין ההלל דומה לעניין אכילת בשר, שהוא מנהג קבוע של שמחה שאינו מבחין בין אדם לאדם, וכל אדם חייב באמירת הלל, גם אם אינו מתענג בה.

ולכן יש לומר שגם אם יש מצוות שמחה בשבת, הואיל ואין היום יום שמחה, אין ראוי לומר בו את ההלל, כי אמירת הלל נתקנה ליום שמחה בלבד.

לסיכום: מהמקורות שהבאנו, נראה שאמנם יש מצוות שמחה בשבת, אבל עם זאת, בניגוד לימי חג, אין יום השבת מוגדר כיום של שמחה. לכן, אם כי יש עניין לשמוח בכל מה שמשמח, אין מצוות שמחה מסוימות כגון אכילת בשר ואמירת הלל, אלא כל אדם ישמח ויתענג בראוי לו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *