לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

הכיפה והלכותיה

 

הסימן המובהק ביותר ליהודי (גבר) שומר מצוות הוא כמובן חבישת הכיפה. גברים דתיים מקפידים על לבינת כיפה, ואף גברים לא-דתיים נוהגים (לפחות רבים מהם) להקפיד על כך בטקסים דתיים או בכניסה לבית הכנסת. עבור אנשים דתיים, מדובר בסמל לשמירת תורה ומצוות.

למרות זאת, החובה לחבוש כיפה אינה מובנת מאליה, והיא שנויה במחלוקת בין הפוסקים לאורך שנים רבות. כיום, המנהג הברור הוא להקפיד על חשיבת הכיפה, ולמנהג זה יש משמעות מחייבת. עם זאת, גם כיום ישנן השלכות מהדיון על חובת כיסוי הראש לגברים.

מהם המקורות הראשוניים לכיסוי הראש? באיזו נסיבות ניתן להימנע מחבישת כיפה? מה הדין בשעת אמירת ברכות ותפילה? מה הגודל הנדרש של כיפה?

בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.

כיסוי ראש: מידת חסידות?

נאמר בגמרא (קידושים לא, א): אמר ר' יצחק: כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה, שנאמר: כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי. אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה, שנא': מלא כל הארץ כבודו. רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי [=לא היה מהלך] ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי".

לדעת רש"י והמהש"א, הסיבה לכיסוי הראש על-ידי רב הונא היא מתוך הכנעה בפני השכינה. הר"ן (דף יב, ב בדפי הרי"ף) הסיבה היא כדי לבטא עבדות כלפי הבורא ית'.

לפי פשט הדברים, נראה שמדובר אפוא במעשה שאין בו חיוב, אלא שכך נהג רב הונא. מתוך מדרגתו הרמה, חש רב הונא את ה"שכינה שמעל ראשו", ותחושה זו הביאה אותו לכסות את ראשו מפני כבוד השכינה.

הבנה זו עולה אף מתוך דברי הרמב"ם. הרמב"ם פוסק (דעות פרק ה) כי "צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן: לא יתבזו, ולא יגלו ראשן ולא גופן". דהיינו, מדובר במעלת הצניעות לתלמידי חכמים, ולא בחובה אוניברסאלית. על אותה הדרך אנו מוצאים בגמרא נדרים (ל, ב) שבין הגברים ישנם שמכסים את ראשם, וישנם שאינם מכסים את ראשם.

ואולם, כפי שנראה בהמשך, הדברים אינם פשוטים.

כיסוי ראש לברכות ותפילה

שנינו במסכת סופרים (פרק יד): "פוחח, הנראין כרעיו, או בגדיו פרומים, או מי שראשו מגולה, פורס על שמע, ויש אומרים בכרעיו נראין, או בגדיו פרומים, פורס על שמע, אבל בראשו מגולה אינו רשאי להוציא הזכרה מפיו".

מבואר שנחלקו הדעות ביחס לדין אדם שראשו מגולה, אם מותר לו לירד בפני התיבה או שלא.

האור זרוע (חלק ב, סימן מג) פוסק לפי הדעה המחמירה שאין לגלוי ראש לרדת בפני התיבה: "ונראה בעיני דצריך ליזהר שלא יקרא קטן בראשו מגולה, דדילמא הלכה כ'יש אומרים' דקתני במסכת סופרים… הלכך נראה בזה דאין יכול לקרות קטן בתורה בראשו מגולה וכל שכן גדול".

הוא אף מבקר את מנהג חכמי צרפת, שהיו נוהגים להעלות לתורה גלויי ראש – אלא שהוא מצדיק את המנהג לאור הדעה המקלה: "ואין נראה בעיני מנהג רבותינו שבצרפת שמברכין בראש מגולה ובשמחת תורה נהגו לקרות קטנים ומזכירים הזכרה בראש [מגולה] ואיני יודע איך לקיים המנהג אם לא כתנא קמא דיש אומרים דמסכת סופרים".

יש להקשות על שיטה זו מדברי הגמרא בברכות (ס, ב), שם מבואר סדר הקימה בשחר וברכות השחר המתלוות אליו. בדברי הגמרא מבואר שה"פורס סודרא" – מי שמכסה את ראשו בסודר – מבאר "עוטר ישראל בתפארה". אך קודם לכן כבר בירך אותו האדם, לכאורה כאשר הוא גלוי ראש, כמה ברכות (כגון "הנותן לשכוי בינה", "מלביש ערומים", וכדומה).

הגר"א (או"ח סימן ח) מוכיח מדברי הגמרא שאין חובה של כיסוי הראש אפילו לעניין ברכות. לפי פסק האור זרוע, ייתכן שיש לדחות שמדובר באדם שכבר כיסה את ראשו, אלא שטרם התעטף בסודר, שהוא כיסוי שני.

כך ניתן ליישב אף את דברי הרמב"ם, שפסק את סדרי הברכות כמבואר בגמרא (הלכות תפילה ז, ג), אך מנגד פוסק (שם ה, ה) שאין לאדם לעמוד לתפילה וראשו מגולה. ייתכן עוד לחלק לדעת הרמב"ם בין ברכות, שאין בהן חובת כיסוי הראש, לבין תפילה שיש בה חובת כיסוי הראש.

דעות הפוסקים

רבים כתבו שנכון לכסות את הראש כמנהג חסידות. הטור (אורח חיים ב) כותב שאין לאדם ללכת יותר מד' אמות בגילוי הראש, כאשר לדעת הב"ח והרמ"א (בדרכי משה) ביאור הדבר הוא מפני מנהג חסידות (הב"ח מוסיף שאין לחלק בין ד' אמות לבין פחות מד' אמות לעניין זה).

אולם, דעת הבית יוסף (כפי שמביא שם בדרכי משה; ועי' בבית יוסף, סימן ח) היא שיש בכך איסור, ולכן הוא פוסק כי " אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש" (או"ח ב, ו). לעניין תפילה, השולחן ערוך חוזר על שיטתו ופוסק שחובה לאדם לכסות את ראשו (או"ח צא, ג).

המשנה ברורה נוקט אף הוא בקו מחמיר, כאשר הוא מדגיש (סימן ב, ס"ק יא) שיש לכסות הראש אפילו בפחות מארבע אמות ממידת חסידות, ומצטט את דברי השל"ה לפיהם אפילו בלילה יש לכסות הראש.

הוא ממשיך להביא את דברי הט"ז (או"ח סימן ח), לפיהם יש בהליכה בגילוי ראש איסור גמור משום "בחוקותיהם לא תלכו": "יש איסור גמור מטעם אחר דהיינו, כיוון שחוק הוא עכשיו בין העכו"ם שעושין תמיד תיכף שיושבין, פורקין מעליהם הכובע. אם כן, זה נכלל בכלל 'ובחוקותיהם לא תלכו', כל שכן בחוק זה שיש טעם דכיסוי הראש מורה על יראת שמיים".

המשנה ברורה מוסיף שיש להנהיג את הקטנים בכך, כדי להוסיף בהם יראת שמים.

מנגד, הגר"א (או"ח סימן ח) נוקט שמעיקר הדין אין כל חובה בחבישת כיפה, הן בעלמא והן לעניין ברכות ותפילות. לדבריו, "כללא דמילתא אין איסור כלל בראש מגולה לעולם, רק לפני הגדולים וכן בעת התפילה אז נכון הדבר מצד המוסר, ושאר היום לקדושים שעומדים לפני ה' תמיד" (עי' גם בפרי חדש צא, ג).

על אותה הדרך כתב בשו"ת מהרש"ל (סימן עב), שנשאל אודות אכילה ללא כיסוי ראש עבור אדם הסובל מכאבי ראש. המהרש"ל פותח ואומר שאינו מכיר כל איסור של אמירת ברכות ללא כיפה.

בהמשך דבריו הוא חושש לדברי תרומת הדשן ורבנו ירוחם, ואינו מיקל לברך ללא כיפה. אולם, הוא מביע פליאה על מי שמחמיר בגילוי ראש יותר מההליכה בקומה זקופה, שהיא בוודאי איסור חמור יותר.

כיפה במקום עבודה

בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד, סימן ב) נשאל על-ידי יהודי שהתגורר בארה"ב, שבחיפושו אחר מקום עבודה לא מצא אלא מקום שבעלי המשרד תובעים ממנו לשבת במשך העבודה בגילוי ראש. האם עליו להתעקש לחבוש כיפה, כך שיאבד את עבודתו, או שמא מותר לו להקל ולשבת בעבודה ללא כיסוי ראש?

הרב פיינשטיין משיב שהואיל וחבישת הכיפה היא מנהג חסידות, אפשר להקל ולשבת בעבודה ללא כיפה.

הוא מוסיף ומבאר שבאמת כיון שמדובר במנהג חסידות שכל ישראל קבלו עליהם, הרי שנעשה הדבר חובה להקפיד על חבישת הכיפה. ועדיין, יש להקל בכך כי אפילו לגבי מצוות עשה מהתורה, קבעו חכמים שאין להוציא עליו יותר מחמישית ממונו – קל וחומר לגבי מנהג של חבישת כיפה.

גודל הכיפה

האם יש גודל מינימאלי לכיפה?

הרב שלמה קלוגר השיב על שאלה זו בחיוב, כשהוא קובע שהכיפה צריכה לכסות את רוב היקף הראש. לדעתו, רק באופן זה נחשב האדם ל"מכוסה ראש", כיון שרוב ראשו מכוסה על-ידי הכיפה, ואילו בפחות משיעור זה אינו מועיל להפקיע מגילוי ראש.

אולם, שאר פוסקים לא הסכימו לחידוש זה, וכבר פסק בשו"ת אגרות משה (אורח חיים א, א) שדעה זו דעת יחיד היא, ואין לחוש לה. אלא, כל שנחשב הדבר בעיני הבריות כ"מכוסה ראש", הרי זה מועיל לעניין דין חשיבת כיפה, ואין צורך ביותר מכך.

 

הצטרף לדיון

9 תגובות

  1. ראה גם שו"ת חת"ס חו"מ סימן קצא, חידושיו בנדרים ל,א.
    שו"ת נטע שורק או"ח סימן ב.

    וכן היא גם דעת השוע"ר בזה (כשיטת הט"ז) – (מהדו"ת סימן ב סעיף ו):
    וכ"ש במדינות אלו שהנכרים נהגו לגלות ראשם וישראלים קדושים נזהרים בזה משום צניעות א"כ ההולך או אפילו היושב בגילוי הראש כמו הנכרי הרי זה עובר בלאו דובחוקותיהם לא תלכו אך אם משים ידו על ראשו לכסותו די בכך להיכר רק שלא יזכיר שם שמים כמו שיתבאר בסימן צ"א:

  2. לכתחילה כן אבל לא מעכב אלא בשמונה עשרה, ראה משנה ברורה בסוף סימן עד. הנושא אינו כיסוי הלב אלא שהלב לא יראה את הערוה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *