מה נפסק למעשה בפירות שביעית שלא הופקרו האם להפריש מהם תרומות ומעשרות וללא ברכה, והאם מעשר שני כברוב השנים או מעשר עני?
תשובה:
שלום רב
להלכה, גם אם הבעלים לא הפקיר את הפרדס הפירות מופקרים, וכל הרוצה יכול להכנס לשם ולקחת, ופירות אלו אינם חייבים בתרומות ומעשרות. כמובן דין זה אמור רק לגבי פירות שחנטו בשביעית, בימים אלו השסקים המצויים על העצים כבר חנטו בשביעית.
מקורות:
ראה מנחת חינוך מצוה פד שנחלקו הפוסקים אם פירות שביעית הם "אפקעתא דמלכא" כלומר מופקרים ממילא על פי דין התורה, או שיש חובה להפקירם בפה. לדעת המהרי"ט ח"א סי' מג והמבי"ט ח"א סי' יא זוהי אפקעתא דמלכא, ולדעת הבית יוסף באבקת רוכל סי' כד חובה להפקירם בפה, וראה בחזון איש סימנים יט כ, שמלבד שהכריע כדעת המבי"ט והמהרי"ט, אף סבר שגם דברי הבית יוסף אמורים רק בפירות נכרי בארץ ישראל ולא בפירות של יהודים.
ועדיין אני שואל כתלמיד בפני רבו, כיון שראיתי בקיצור שולחן ערוך ילקוט יוסף פרק יט ס"א שפירות שלא הופקרו בשביעית הרי הם חייבים בתרומות ומעשרות ללא ברכה. האם זוהי שיטת הרב עובדיה שפסק לגמרי כמו הב"י ולכן לדעתו צריך להפריש ואילו החזון איש פסק כדעת המבי"ט ולכן אין חובה להפקיר ופטורים ממעשרות.
כנראה שבילקוט יוסף חשש לדעת הבית יוסף, ובעצם במחשבה שניה כך ראוי להורות.
השאר תגובה