בס"ד
1. מים אחרונים : לפי הרמב"ם אין מברכים על דבר "שמפני הסכנה" ( ברכות פ"א ה"ד) , אולם, הרמב"ם אומר שיש לברך על בניית מעקה שהוא שמירה מפני הסכנה/היזק.
א. במה שונה זה מזה ?
ב. איך מסתדר עם דברי הראב"ד שאומר שבשם הגאונים יש לברך על מים אחר' "על רחיצת ידיים" ?
2. האם אכילת מצה בימינו היא מדאורייתא?
3. מדוע אין מזכירים יציאת מצריים בהבדלה במוצ"שק?
בברכה,
תשובה:
שלום רב
1. מה שנאמר שלא מברכים על דבר שהוא מפני הסכנה, כוונת הדברים שנטילת מים אחרונים אינה מצוה ככל המצוות, וכל מהותה אינו אלא להשמר מהסכנה, ולכן אין עליה ברכת המצוות, בשונה ממצות מעקה שהיא מצוה, אלא שטעם המצוה הוא מחמת הסכנה, וממילא שייך בה ברכת המצוות. ראה מנחת חינוך מצוה תקמו תקמז.
2. אכילת מצה בזמן הזה היא דאורייתא, שכן מלבד הכתוב "על מצות ומרורים יאכלוהו" יש גם פסוק "בערב תאכלו מצות, לכן מרור מן התורה אכן תלוי בקרבן הפסח, אך מצה היא מצוה בפני עצמה.
3. המועדים והשבתות כולם הם זכר ליציאת מצרים, לכן מזכירים זאת בקדושת היום, אך ההבדלה אינה קשורה עם יציאת מצרים.
מקורות:
