שלום רב!
אני עובדת בבית אבות בתפקיד מדריכת תעסוקה, במסגרת התפקיד נדרש להעסיק קשישים לפעמים גם ע"י שירה ורקודים, יצויין שהקשישים כולם נמצאים במצב דמנטיבי ברמה מסויימת.
רציתי לשאול גם לגבי השירה וגם לגבי הריקודים מה דינם במקרה זה?
תודה רבה
תזכו למצוות
תשובה:
שלום רב,
אני מבין שתפקודם של הקשישים שונה מאחד לשני. קשיש שאינו ראוי לבעילה כלל, כלומר, אין לו אפשרות. אין איסור לרקוד ולשיר לפניו. אולם אם מצבו תקין, אני לא רואה סיבה להתיר.
מקורות:
אדם שאינו ראוי לבעול אין בו איסור יחוד. ומן הסתם גם לא איסור לשמוע שירים וריקודים מאשה. עי' שו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ד סי' סה אות י') שכתב על זקן באופן שאין ספק שאינו ראוי לביאה, אין בו איסור יחוד. ואע"פ שיש מקפקפים בזה, ואוסרים גם בזקן, אין זה אלא משום שלא ברור שאכן אינו ראוי לביאה, או שמא יתחזק ויהיה ראוי לביאה. אבל באופן שאין כל ספק שאינו ראוי לביאה, גם לדעתם אין איסור יחוד, ראה בהרחבה בשו"ת להורות נתן ח"ו סי' קיג.
יתרה מזו, אפילו איסור קרבה בעריות (חיבוק ונישוק), שהוא איסור דאורייתא, אין באדם שאינו ראוי לבעילה כלל. ראה מה שכתב הרמב"ם (פכ"א מאיסורי ביאה ה"א): "כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה". ומדבריו למד בשו"ת קרית מלך רב (ה"ר יהודה נבון בנו של המחנה אפרים, ח"ב קונטרס דין אמת סי' כו), שאיסור קרבה בעריות הוא רק באדם שראוי לבעילה.
ראה שם שדן אודות, אדם שנראה שעבר על איסור חיבוק ונישוק בעריות, ולהגנתו טען שאין לו גבורות אנשים ואינו ראוי לביאה, ואם כך, ביאתו לא נחשבת לביאת איסור. ולכן אין בו איסור קירבה כלל. ודן שם בהרחבה האם האמת איתו או לא. בתחילה דן מה גדרו של המשמש באבר מת [שזה אופן שהוא יכול לעבור על איסור אם יכשל בזה], האם הוא איסור מן התורה או איסור דרבנן. [ראה שם שפרס את היריעה בהרחבה, וכל זה אינו נוגע לעניינו]. אח"כ דן בגדר איסור קירבה בעריות למי שאינו ראוי אלא לשמש באבר מת, וז"ל:
"כתב הרב המגיד בפכ"א מאיסורי ביאה ה"א: ואין דעת רבינו שילקה בקירבה אלא בחייבי כריתות או בחייבי לאווין יש בדברים אלו איסור אבל לא מלקות, ע"כ. אבל בחייבי לאווין יש בדברים אלו איסור אבל לא מלקות ע"כ. ואם כן בנידון דידן שהביאה עצמה ליכא איסור לאו, י"ל דבחיבוק ונישוק ליכא אפילו איסור דרבנן. ומכ"ש אם תאמר דאיסור ביאה זה השחוף בעריות הוא דרבנן, דנראה דבחיבוק ונישוק ליכא איסור שהרי כתב הרב המגיד בפ"ד מאיסורי ביאה הי"ב גבי אסור לו לאדם לבוא על אשתו סמוך לוסתה דכיון דפשוט הוא דזה האיסור הוא דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, כתב הרשב"א לפיכך אינו אסור אלא בתשמיש בלבד, וכ"כ הרמב"ן ע"כ".
