קטניות בפסח

מהו "קטניות"?

מדברי הראשונים (עי' להלן) נראה שהגדרת קטניות היא אותם דגנים ומאכלים שמתבשלים ונאפים בצורה דומה לדגני חמץ, אך אינם מחמשת מיני דגן (חטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמין ושיפון) ולכן אינם חמץ.

למרות שיש מנהגים שונים בשאלה מה בדיוק נחשב לקטניות – וכפי שיבואר בהמשך – מקובל שהמאכלים הבאים נחשבים לקטניות: אורז,  כוסמת, דוחן, חרדל, אפונה, סומסום, פולין (כולל פולי סויה), גרעיני חמניות, עדשים, תירס, וחלבה.

לדעת הרמ"א (אורח חיים תנג, א) זירעוני האניס והכוסברה אינם נחשבים לקטניות. ב'מגן אברהם' כתב שיש להימנע מאכילת זרעים אלו, מפני שזרעים מחמשת מיני דגן עשויים להתערב בהם, ועלול האדם לבוא לידי אכילת חמץ. אולם, כיום יש מכשור מיוחד המוודא שאין תערובת של גופים זרים, ולכן ניתן למצוא אניס וכוסברה עם הכשר לפסח.

מקורות המנהג

כאמור בהקדמה, איסור על אכילת קטניות אינו מצוי בתורה או בדברי חז"ל, אלא מנהג הוא לנהוג בהן איסור. לא ידוע מתי בדיוק התחיל המנהג, אך אחד המקורות המוקדמים המציינים אותו הוא הסמ"ק (ספר מצוות קטן לרבי יצחק מקורביל, סימן רכג) שמציין את מנהג קהילות מסוימות להימנע מאכילת קטניות בפסח:

"ועל הקטניות, כגון פוי"ש ופול"י ורי"ש ועדשים וכיוצא בהם, רבותינו נוהגים איסור שלא לאוכלם בפסח… לא נהגו בו איסור מחמת חימוץ עצמו, דלא טעו בדבר שתינוקות של בית רבן שלמדו הלכה יודעין…

ולכן נראה לקיים המנהג ולאסור כל הקטניות בפסח, ולא מחמת חימוץ עצמו, כי טעות הוא לומר כן, אלא מטעם גזירה הוא, דכיוון דקטניות מעשה קדירה הוא, ודגן נמי מעשה קדרה הוא, אי הוי שרינן קטניות, אולי אתי לאחלופי… וגם מידי דמידגן הוא כמו ה' מינים, וגם יש מקומות שרגילים לעשות מהם פת כמו ה' המינים, ולכן אתי לאחלופי לאותן שאינם בני תורה".

הסמ"ק מציין שרבו, ר' יחיאל מפריס, לא היה מקפיד על מנהג זה, והיה אוכל "פול הלבן" בפסח. אולם, כותב הסמ"ק שמדובר על מנהג שכבר נהגו רבותינו, והוא מקיים את המנהג: "

היו אחרים שערערו על המנהג, כמו שהביא ב'אור זרוע' (ח"ב, סימן רנו) בשם ר' יהודה מפריס, ואף הטור (סימן תנג) פקפק בו: "ויש אוסרין לאכול אורז וכל מיני קטניות בתבשיל, לפי שמיני חטין מתערבין בהן – וחומרא יתירא היא זו, ולא נהגו כן". גם ב'שולחן ערוך' (שם, א) פסק שאוכלים אורז בפסח, ולא חשים לאיסור שנהגו בקטניות.

אולם, המנהג השתרש בתפוצות אשכנז, כמו שכתב המהרי"ל (הלכות מאכלות אסורות בפסח, אות מא): "קטנית כל מיניהן, אמר מהר"ש דגזרינן שלא לבשלן בפסח אע"פ שלא מחמיצין כי אם חמשת המינין, חטין, ושעורה, כוסמין, שיבולת שועל, ושיפון, מכל מקום גזרו כל מיני קטנית אטו המה. ואל יאמר אדם כיון שאין אסור מדאורייתא אין לחוש, דכל דגזרו רבנן העובר עליו חייב מיתה ועובר על לא תסור מן הדבר אשר יורוך".

אף ה'בית יוסף' ציין שאשכנזים חשו למנהג זה, וברמ"א (שם, סעיף א) נפסק הדבר לאיסור: "והמנהג באשכנז להחמיר, ואין לשנות".

מעניין לראות שגם בדורות אחרונים היו פוסקים שהתנגדו למנהג, כמו כתב היעב"ץ בספר 'מור וקציעה' (סימן תנג): "ומעידני על אבי מורי הגאון זצ"ל, כמה צער נצטער אותו צדיק על זאת… על כן אני אומר, המבטל מנהג זה של מניעת אכילת קטניות, יהי חלקי עמו. הלוואי יסכימו עמדי גדולי הדור".

אולם, גדולי הדור לא הסכימו לכך, ומנהג איסור קטניות נשאר בעינו במלוא התוקף. יתרה מזו, פוסקים מתייחסים לאיסור בחומרא (כפי שיבואר עוד להלן), וכבר הבאנו את דברי מהר"ש (הובאו במהרי"ל) שהאוכל קטניות בפסח עובר משום "לא תסור מן הדבר אשר יורוך" (בחיי אדם קכז כתב שעובר משום "אל תטוש תורת אמך").

טעמי המנהג

שתי סיבות מרכזיות נאמרו במנהג לאסור קטניות.

סיבה אחת היא שאפשר לבלבל בקלות בין קטניות לבין חמץ: סוגי קטניות שונים דומים בצורתם למיני דגן, וכמו כן הכנתם למאכל דומה להכנת מאכלי חמץ. בנוסף, יש אפשרות לטחון סוגים קטניות שונים לקמח, ולאפותם לפת, או לבשם לדייסה הדומה לדייסת חמץ (משנה ברורה תנג, ו).

סיבה זו מופיעה בדברי הסמ"ק הנ"ל, כשהוא מזכיר בפרט את החשש שמא עמי הארץ יטעו לחשוב שמאחר שמותר לאכול קטניות בפסח, כמו כן מותר לאכול חמץ. בביאור הגר"א וב'פרי חדש' (ריש סימן תנג) הראו לסיבה זו מקור מדברי הגמרא (פסחים מ, ב), שם מבואר שרבא אסר קמח עדשים בקהילת עמי הארץ, מחשש שיבואו להתיר חמץ בפסח.

סיבה שנייה לאיסור קטניות מופיעה בטור, שם כתב שכיון שמגדלים קטניות בסמיכות מקום לדגני חמץ, יש חשש שיתערבבו אלו באלו, ויכול אדם לבוא לאכילת חמץ בפסח (ראה גם ב'פרי חדש', שם).

מסיבה זו גם המתירים אכילת קטניות בפסח (כמנהג הספרדים) נזהרים לבדוק היטב את הקטניות כדי לוודא שלא התערב בהן שום חמץ (משנה ברורה, תנג, ס"ק ז).

חומרת המנהג

האיסור על קטניות בפסח אינו דומה בחומרתו לאיסור חמץ בפסח.

בניגוד לחמץ ממש, המנהג להימנע מקטניות בפסח נאמר רק בנוגע לאכילת קטניות, ולא בנוגע לשהיית הקטניות בבית במשך ימי החג. מותר לקנות קטניות בפסח, וכמו כן מותר ליהנות מן הקטניות בפסח – האיסור הוא איסור אכילה בלבד. לכן, מותר להשתמש בקטניות לצורך הסקה או כמאכל בהמות (רמ"א, שם).

יתירה-מזו, המנהג אינו כולל תינוקות וחולים הזקוקים למאכלי קטניות לצורך בריאותם (משנה ברורה ס"ק ז). הלכה זו רלוונטית במיוחד בנוגע לדייסת תינוקות, שכן כמעט כל הדייסות מכילים קטניות, ומי שמבקש להקפיד על האיסור ימצא את עצמו כמעט בלי אופציות למאכל תינוקות סביר.

אולם, בנוגע למבוגרים בריאים, החמירו הפוסקים מאד על מנהג איסור קטניות. יש להימנע מאכילת קטניות אפילו בערב פסח (מזמן איסור אכילת חמץ; עי' שו"ת שבט הלוי, ח"ג, סימן לא, על-פי חוק יעקב תעא, ב ואחרים), והאיסור נאמר אפילו ביום השמיני של פסח (שלא כמנהג לאסור מצה שרויה).

כמו כן נהגו להחמיר אפילו על כלים של קטניות, ומי שמכין מאכל קטניות בפסח (כגון לתינוקות) צריך לייחד לכך כלים מיוחדים. אם השתמשו בכלים של פסח לצורך מאכל קטניות, אין להשתמש באותם הכלים באותה לצורך פסח של אותה שנה (כף החיים תנג, כז; ספר ערב פסח שחל בשבת, פרק ח, הערה ד בשם הגרש"ז אוירבך; הליכות שלומו, פסח עמ' פח).

אולם, ברמה של בדיעבד, במקום שכבר נתבשל מאכל של פסח בסיר שהתבשלו בו קטניות, אין לאסור את המאכל. אפילו במקום שנפלו קטניות לתוך תבשיל של פסח, הדין הוא שהקטניות בטלים ברוב (אין צורך לששים), והתבשיל מותר (משנה ברורה ס"ק ט).

מאכלים שאינם קטניות

ישנם מאכלים רבים שאינם כלולים במנהג של קטניות, למרות שהיה צד לכאורה לכללם באיסור. דוגמאות לכך הן תפוחי אדמה, קפה, תה, שום, אגוזים, צנון, וזתים – כולם אינם נחשבים כקטניות (ראה ב'שערי תשובה' תנג, א; חיי אדם קכז, ז).

בשו"ת 'אגרות משה' מסביר הרב משה פיינשטיין שמנהג איסור קטניות התפתח בדרך שונה משאר מנהגי איסור, ולכן רק אותם המאכלים שכבר נודעו בימי קדם (בזמן שהתחילו לנהוג באיסור קטניות) נופלים בתוך גדר האיסור. כבר כתב על דרך זו ב'חוק יעקב' (תנג, ט).

בשו"ת 'אגרות משה' שם פירש שמטעם זה נהגו להתיר תפוחי אדמה בפסח, למרות שלכאורה יש לאוסרם מתוקף מנהג קטניות, שכן הם מתבשלים כשאר קטניות, ואף עושים מהם קמח שדומה לקמח של דגני חמץ. אולם, כיון שהמנהג לאסור קטניות קדום בהרבה מהתקופה בה הובאו תפוחי האדמה לראשונה לאירופה (במאה ה-16), הרי שאין תפוחי אדמה בכלל המנהג.

דברים מעין אלו כבר נאמרו בשו"ת 'שאלת יעב"ץ' (ח"ב, סימן קמז), שם עומד היעב"ץ מול אלו שרצו לאסור את התפוחי האדמה, כשהוא מדגיש שמדובר במאכל עניים ואין הציבור יכול לעמוד באיסורו.

על-פי אותו היגיון, יש שמתירים אכילת קינואה בפסח, שכן מדובר במאכל חדש באירופה, ובוודאי לא היו אוכלים אותה באירופה של ימי הביניים. אולם, הרי שאנו מחשיבים תירס לקטניות ואוסרים מוצרי תירס בפסח , למרות שאף התירס "מאכל חדש" הוא (משנה ברורה תנג, ד). ייתכן שהסיבה לכך היא מפני דמיון הרב בין תירס לבין קטניות אחרות, ולפי זה יש לעיין שמא טעם זה נכון אף בנוגע לקינואה. בנוסף, מפעלי אריזה של קינואה עוסקים לעתים קרובות אף בדגני חמץ, ולכן יש לבדוק היטב את הגרעינים ולוודא שאין בה שום תערובת חמץ.

בדרך כלל אין חשש של קטניות בתבלינים, כמו שנאמר לעיל בנוגע לאניס וכוסברה. אולם, הט"ז (תסב, ג) מעיר שיש לבדוק כל תבלין לפסח כדי לוודא שלא נתערב בו דגני חמץ, ומזכיר (תנג, א) בפרט אניס וכוסברה. כיום, ניתן להשיג תבלינים עם הכשר מיוחד לפסח, וראוי להקפיד בכך.

ב'משנה ברורה' (ס"ק יג) מזכיר בפרט שאין להשתמש באניס וקימל בפסח (קימל יכול לכלול גם כמון ושומר), מחשש שמא נתערבו בהם זרעי חמץ.

שמן קטניות

פולמוס הלכתי מכובד התנהל – וממשיך להתנהל – סביב השאלה של שמן קטניות בפסח. ישנם פוסקים (כגון בשו"ת מהרש"ם ח"א, סימן קפג) שהתירו שמן קטניות בפסח, בתנאי שהקטניות לא באו במגע עם מים, והשמן הופק קודם לפסח. הסיבה לכך היא שהמנהג להחמיר אינו כולל צורה נוזלית של קטניות, שאין לה דמיון לצורת דגן רגילה.

אולם, הלכה זו לא התקבלה בקרב מרבית הפוסקים, ולכן המבחר של שמנים הכשרים לפסח אינו גדול, ומשתמשים בדרך כלל בשמן זית, דקלים, אגוזים, וקוקוס. הפוסקים דנים במקרה המיוחד של שמן זרע כותנה, שכן מדובר על חומר גולמי שאינו ראוי לאכילה, ולכן ייתכן שלא שייך בו גזירת קטניות כלל. בשו"ת 'מנחת יצחק' (ח"ג, סימן קלח, אות ב) כתב לאסור שמן זה בפסח, אך בתשובה אחרת (ח"ד, סימן קיד, אות ג) שוב מסתפק בדבר, ובספר 'מקראי קודש' (פסח ח"ב, סימן ס) מביא בשם הרב חיים עוזר גרודזינסקי להתיר את הדבר.

המנהג הנפוץ בארצות הברית הוא להתיר שמן זרע כותנה, ולא להחשיבו בכלל איסור קטניות, ואילו בארץ ישראל יש שנמנעים מלהשתמש בו. שמן קנולה מעלה שאלות דומות אך שונות במקצת, והמנהג הנפוץ הוא שלא להשתמש בו בפסח.

ממתיק מלאכותי ושאר מוצרי קטניות

עם הקדמות תעשיית המזון, התחילו להפיק מוצרים שונים ומגוונים מתוך חומר גולמי של קטניות. בפרט, תעשיית המזון מרבה להשתמש בגרעיני תירס כדי להפיק מוצרי מזון שונים, כגון ממתיקים מלאכותיים, סירופ תירס, וכהנה רבים.

כיון שמדובר במוצר גמור שרחוק מאד מהקטניות הגולמיות, מרבית הפוסקים הורו שאין חשש לאיסור קטניות בממתיק מלאכותי וכדומה. מדובר ב"קטניות שנשתנו" עד כדי חוסר היכר מוחלט, ובמצב כזה לא חל האיסור מכוח המנהג.

יש להוסיף נקודה נוספת, והיא שמנהג לאסור קטניות אינו חל במקום שהקטניות אינן באות במגע עם מים – כלומר, במצב שגם לו היה מדובר בדגן של חמץ, לא היה בו שום איסור אכילה (שולחן ערוך הרב, תנג, ה). הלכה זו עולה מתוך דברי הראשונים בעניין איסור קטניות, שדיברו דווקא על קטניות שנתבשלו (עי' בלשון הסמ"ק לעיל).

לאור הבחנה זו, לא יהיה שום איסור באכילת פופקורן בפסח, כיון שמדובר על תהליך ייצור שאין בו מגע של מים – אך במישור הפרקטי יש לברר שגרעיני התירס אכן לא באו במגע עם מים בתהליך הייצור. דגני בוקר על בסיס אורז בדרך כלל לא יהיו מותרים בפסח, כי הליך הייצור כולל בישול או שרייה במים.