שלום,
רציתי בבקשה לברר, לגבי מציאות שמוצאים בניי הקטנים (ברחוב וכד').
א. האם ואילו חיובים יש לאב לגבי פרסום מודעות השבת אבידה, וניסיון לאתר את בעל האבידה (בתשלום ושלא בתשלום)?
ב. אם למעשה לא פורסמה מודעת השבת אבידה (מתוך רשלנות וכד'), או שפורסמה ולא נמצא בעל האבידה, מי הופך להיות הבעלים החדש של האבידה – האב, או הבן הקטן שמצא את המציאה?
ג. לפעמים, ילד חוזר מהרחוב, עם חפץ כלשהו שלטענתו הוא מצא, ואילו להורים מתעורר ספק שאולי זו לא באמת אבידה, אלא משהו שהילד חשב (בטעות, בדדמי ליה), או רצה לחשוב, שזו אבידה. כיצד יש לנהוג בחפץ במקרה כזה, מבחינת חו"מ ומבחינה חינוכית?
תודה ויישר כח,
יצחק
תשובה:
שלום רב,
התשובה היא ברורה. אם יש בה סימן בין אם סימן מקום או סימן בחפץ עצמו, חייבים להכריז ולהחזיר. אולם אם איך בכך סימן שהרי הוא "הרי אלו שלו" הדין הוא שמציאת בנו ובתו הקטנים, הרי אלו שלו – של האב. וזה תקנת חז"ל.
לגבי השאלה, במקרה שאינך בטוח שאכן זוהי "מציאה", לכאורה מספק אינך יכול להשתמש בזה. יתרה מזו, מצאנו בהלכות אבידה, שאם אדם מצא מציאה אולם יש עדיין ספק אם הבעלים התייאש, לעולם אינו יכול לזכות בה, משום שיש ספק שמא המציאה קדמה ליאוש, ואנו פוסקים כאביי שיאוש שלא מדעת לא הוה יאוש. לכן רק אבדה שהבינו חז"ל שמן הסתם הבעלים כבר התייאש שייך בה הדין הרי אלו שלו. ובכל אופן, לא נראה לי שכדאי לערער את אמינותו של הילד בפניו. אולי כדאי לשבת איתו ולהסביר לו בצורה מוחשית עד כמה מסכן הילד שאיבד את האבידה, ועד כמה הוא בודאי היה רוצה שמישהו שמצא יחזיר לו אותה, ולראות את תגובתו.
בהצלחה
