אנוכי מוכר חמץ לגוי לבני הקהילה. לפעמים מגיעים אלי אנשים ורוצים למכור את החמץ של ילדיהם. ומדובר בילדים שלצערינו אינם שומרים תורה ומצוות. והאבא אומר אני ייעשה קניין ואני ימכור את חמצו של בני. והבן לא יודע מאומה. האם זה מועיל ואם לא מה התקנה שיוכל האב למכור את חמץ של בנו.
תשובה:
שלום רב,
האב לעולם אינו יכול למכור את החמץ של בנו ללא מינוי מפורש. רק ניתן לעשות זאת מדין זכיה, כלומר, אתה כרב מוכר את החמץ של אותו יהודי לגוי, והקנין נעשה בינך ובין הגוי. רק שלא לכל הדעות זה מועיל. הטוב ביותר הוא, אם בא אליך אדם כזה שרוצה למכור את החמץ של בנו. שיתקשר במקום לבן, ותקבל ממנו מינוי בטלפון למכור את החמץ שלו.
מקורות:
מקור הדין שאפשר למכור חמץ של אדם אחר 'מדין זכיה' הוא, מהגמרא פסחים יג,א בעובדא ביוחנן חקוקאה שמכר את החמץ שהופקד אצלו קודם לפני כניסת החג כדי שלא יאסר, ובמג"א תלו,יא כתב שאין הבדל בזה בין נפקד לאדם אחר. דין זה, אינו דומה לקושיית הקצות רמג,ח על התרומת הדשן שכתב שמשרתת יכולה להפריש חלה עבור בעלת הבית כיון ששם מדובר במתנה ו'אין זכין מאדם' מה שאין כן במכירת חמץ שהמוכר מקבל תמורה עבור המכירה ו'זכין לאדם שלא בפניו' ודינו כמבואר בטור חו"מ שנט, שאפשר למכור ללא רשות חפץ שעומד למכירה. ובנוסף, רבים חולקים על הקצוה"ח, וסוברים שבמקום זכות יש גם "זכיה מאדם". עי' שו"ת באר יצחק או"ח סי' ה', וחזו"א (אבה"ע סי' מט ס"ק י') שהביאו הרבה ראיות שמועיל זכיה מאדם.
